התוכי שנכנס לחדרי נראה מאד חולה. כששאלתי את בעליו בן כמה הוא הסתבר שהוא לפחות בן עשרים.
מבט אחד חטוף בקערת האוכל שלו- רק גרעינים- ואני כבר יודעת שלפחות מבחינה הסתברותית התוכי הזה ממש, אבל ממש זקן.
תוכים כאלה יכולים לחיות 50 שנים כשהם אוכלים את המזון הנכון. אבל כשהם ניזונים רק מגרעיני חמנייה הם לא עוברים את שנתם העשרים בד"כ. אז כן, מבט בצלחת האוכל נותן לי מידע חשוב.
התוכי מחרחר כל כך חזק והנשימות שלו כבדות ושטחיות. לא צריך סטטוסקופ כדי לאבחן מצוקה נשימתית .
אני עושה בראש חישוב מהיר. משקללת את גילו , התזונה עתירת השומנים שלו, ומצבו הגופני.
ברור לי שצריך לעשות צילומי רנגטן ולקחת לו דם.
כמו כן ברור לי שברגע שאני מנסה לצלם או לקחת לו דם מהווריד הצווארי –התוכי מת.
הסטרס הוא עצום ולתוכי המסכן אין רזרווה נשימתית.
אחרי הקדמה ארוכה בה הכנתי את הבעלים והסברתי להם כמה חמור המצב ושיש סיכוי שהתוכי לא ישרוד אפילו את הבדיקה שלי- הכנסתי אותו לסלסילת המשקל. (כדי לתת אנטיביוטיקה אני חייבת לדעת את משקל התוכי).
התחלתי להכין מזרק עם תרופה כשנשמע רשרוש מתוך הקופסה.
רשרוש מפחיד.
פתחתי מהר את הקופסה והתוכי פרכס על גבו.
ותוך חמש שניות נפח את נשמתו.
כל ניסיונות ההחייאה שלי כשלו.
עצוב כל כך.
קיבלתי רשות לבצע נתיחה שלאחר המוות.
ברגע שפתחתי אותו היה ברור שלא היה לו סיכוי.
מעטפת הלב שלו היתה מלאה בנוזלים-זה היה נראה כאילו הלב יושב בתוך בלון מלא במים.
ככה לב לא יכול לעבוד.
בנוסף, צינורות הדם שבבסיס הלב היו לבנים וקשים ונראו כמו צינורות מפלסטיק.
ככה נראה סקלרוסיס של צינורות הדם. טרשת העורקים. בדיוק כמו באנשים.
אם פעם חשבנו שתוכים לא חולים במחלות לב היום ברור לנו שזה לא נכון. יותר ויותר תוכים מפתחים טרשת העורקים. וכמו באנשים, תזונה לקויה וגיל מתקדם תורמים לזה במידה ניכרת.
לא אחת כמוני תעביר אירוע כזה ללא מסקנות מכוננות וקצת דמגוגיה בגרוש.
מייד קראתי לעוזרות שלי כדי להראות להם את הלב ואת צינורות הפלסטיק שהשתרבבו ממנו.
זה מה שקורה, כך אמרתי, למי שאוכל ג'אנק פוד.
Mother of Dragons. וטרינרית 
עכשו גם הורדתי מרשימת מוצרי המזון -גרעינים ,האם גם לבנים וגם שחורים ??
כל זאת כדי שלא יפתחו אותי יום אחד ויגלו צינורות לבנים…..
דווקא היום חגגתי, המבין יבין !מואה .
מאחר ואני לא אוכלת גרעינים וגם לא ג'אנק, אז פשוט לאורך כל הרשימה הזאת רק ראיתי בעיני רוחי את דמותו הפעוטה של התוכי המסכן, והוא פשוט שבר את ליבי
):
שולקס ואסתי יקרות.
גרעינים זה הג'אנק פוד של התוכים. לנו זה ההמבורגרים של הרשתות המהירות, צ'יפסים, ושאר מזונות עתירי שומן.
אני לא פנאטית ולצערי גם לא קדושה, וגם אני חוטאת פה ושם . אבל תאמינו לי שזה ממש שוק, גם בשבילי, לראות כאלה דברים. ישר אני עושה השלכות לגבי, כמובן…
איזה עצוב…
ומדהים כמה שתוכים דומים לנו.
לגבי תוכים, תזונה שלהם והטיפול הרגיל פה בארץ אין גבול לטמטום ולאכזריות מתוך בורות ועיתים מתוך בחירה. תזונת גרעינים שהיא מאוד זולה מלווה לפעמים גם בהמלצות בסגנון "תן לו (לתוכי) צ'ילי שיהיה חכם". התזונה הנכונה צריכה להיות עשירה מגוונת ומעניינת, בדיוק כמו לבני אדם, שבטח לא ישמחו לאכול את אותו הדבר כל החיים, גם אם הוא לא רק ג'אנק פוד. גם ההגשה עצמה מאוד חשובה והצבעים בצלחת. ד"א, לבני אדם, גרעינים, אגוזים ושקדים זה תוסף מזון מאוד חשוב וחיוני אבל בכמויות קטנות.