בוחרת שוב!

בוחרת שוב-

במקצוע שלי.

לכו לראות את ה"וטרינרית מיוקון" בנשיונל גיאוגרפיק. אם לא הייתי כבר וטרינרית- הייתי הולכת ללמוד את המקצוע המגוון והלא קל הזה, והמרתק כל כך.

בהתחשב באישיות המפוצלת שלי (לא באמת, רק שאני חייבת לעשות כמה דברים במקביל ) , אני מתחילה להבין למה בחרתי ברפואה וטרינרית , בחירה שהייתה לא לגמרי מודעת.

כי יש ימים שאני שוכחת את זה.

רק לקראת סוף הפרק שראיתי (סה"כ 2 פרקים בינתיים, אני לא ממש רואה הרבה טלוויזיה) קלטתי שלא הייתי יכולה לעבוד כמו מישל, הווטרינרית. שעוברת מכבש בר לאייל הצפון , מאבחנת צליעה בסוסים , מסרסת חזירים ואחר הצהרים מטפלת בכלבים וחתולים.

מישל והרופאה הצעירה שעובדת אתה  לובשות לעבודה תמיד מעין אוברול חסר צורה ירקרק, אוברול של פועלים… .

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | כתיבת תגובה

מחפשת מומחה לאינסטוש!

אני נכנעת. חייבת אינסטגרם לבית החולים שלי. לא אישי, ברור שלא. 

התחלתי ללמוד לבד . זה ממש לא נראה מסובך אבל אין לי סבלנות לשמוע הרצאות באינטרנט

צריכה מישהו מעולה בתחומו שיוכל לתת לי שעה או חצי שעה , כמה שצריך(אני לומדת ממש ממש מהר) איך לעשות, איזה תיוגים לבחור., ומה עוד כדאי לדעת.  בתשלום, כמובן.

אשמח אם תשתפו.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

וטרינרים ללא גבולות: טיפלתי בתוכי מרצועת עזה!

 

אתמול בצהרים קיבלתי טלפון מאביהו שרווד מהעמותה למען חיות הבר. יש ברצועת עזה תוכי עם כוויה בזפק. את מסכימה לבוא לנתח אותו?

ברור שאמרתי כן. ותוך 24 שעות אביהו הפך את העולם. קיבלנו אישורים להיכנס למעבר הגבול ארז, קיבלנו אישור להכניס קליניקה ניידת , ואפילו אישרו לנו לצלם שם.

התוכי היה ממש מסכן. ממש. כשאמרתי שאני צריכה שיהיה חצי שעה בצום אמר לי אביהו שהוא כבר בצום שבוע. ידעתי שאני הולכת לנתח נגד כל הסיכויים. אבל אם לבעלים של התוכי מספיק אכפת ממנו (אחרי שווטרינרים ברצועה אמרו לו להרדים אותו) אז אני באמת חושבת שמגיע לו סיכוי לחיים.

לא הייתי לבד. היו אתי אביהו ואנשי הצוות שלו,המקסימים והמיומנים עד מאד. היה אתי ד"ר עופר צדוק שתרם את זמנו ואת הקליניקה הניידת שלו ועזר לי . והיה אורי מדר , מתאם החקלאות ברצועת עזה.,שדאג לאישורים.

ולמה היה לי כל כך חשוב לבוא ולטפל בתוכי?

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה או שנתיים הייתי אומרת שלכל בעלי החיים מגיע טיפול ווטרינרי ראוי.

את זה אני כמובן אומרת גם היום. . והייתי אומרת שחשוב לי שהם, העזתים, יראו שאכפת לנו. מהם ומבעלי החיים שלהם.

והיום אני מוסיפה ואומרת . אני עושה את זה כדי שהאנשים כאן, בצד שלנו, יראו שגם מעבר לגדר יש אנשים . אנשים שאכפת להם מבעלי החיים שלהם אנשים חומלים. שמוכנים להפוך את העולם כדי שהתוכי שלהם יזכה בסיכוי לחיים.

ברגע שנראה אותם ככה הדברים יתחילו להסתדר.

אני מרגישה ברת מזל שזכיתי לתרום את היום הזה ואולי להציל עוד תוכי. ואת השלום. (בקטנה, כן?)

 

.  מחר אנסה להעלות סרטון או שניים.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 15 תגובות

כפרה, את אוהבת חיות?

הטלפון מצלצל בעשר בלילה. אני עונה.

דבר ראשון שואלים אותי אם אני יודעת לטפל בתוכים.  לגיטימי. 

ואז , מתארים לי תוכי שנשמע חולה. באמת חולה, מזה יומיים.

  אני ממליצה לבעלים שיביא את התוכי עכשיו. עשר בלילה.

אבל הוא צריך לדעת  שביקור עכשיו עולה יותר מאשר ביקור בשעות הרגילות. הגיוני, לא?

הבנאדם אומר לי: תשמעי, תשמעי, תשמעי. כפרה. את אוהבת חיות, נכון? אז את תראי אותו עכשיו במחיר של מחר בבוקר. זהו.

אני עונה לו. כשאני בודקת פציינט בלילה  זה עולה יותר..

אומר לי כפרה, כפרה, כפרה. (כך במקור) את לא מבינה. התוכי עלה לי אלפיים דולר. את תראי אותי עכשיו , ובמחיר של הבוקר. 

אמרתי לו: אני לא כפרה. אני רופאה.

ענה לי בעצבים: אה, את עם האף למעלה? וסגר את הטלפון.

 

תרנגולת כפרה

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 11 תגובות

מוח של ציפור – ופורטרט שלי ! (הי, אני נחשפת…)

לאחרונה הרציתי על "מוח של ציפור". הרצאה. מגניבה,  אם מותר לומר. על מוח של ציפור. על יכולות החשיבה ופתרון בעיות  בציפורים.

 

הרצאה שבקרוב, מתישהו,  תהיה פתוחה גם לקהל הרחב.

החבר הגאון שלי דורי רגב צייר אותי:)

דורי מצייר אותי

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 9 תגובות

BE YODA : סמינר ווטרינרי

:

לפני הכול אני חייבת לומר שלאס וגאס עצמה היא עיר די מגעילה. עניין של טעם, כמובן.

מה שרואים כשבאים לסמינר זה רק  בתי מלון עם  אלפי חדרים,  וקילומטרים ארוכים של מסדרונות שלא נגמרים.  .

השנה לא הספקנו להזמין מקום במלון בו הסמינר מתקיים ונאלצנו להירשם למלון לידו.

5  ק"מ בלבד מפרידים בין שני המלונות,. אבל לוקח חצי שעה לרדת ללובי ולהגיע להסעה, רבע שעה נסיעה ועוד רבע שעה של הליכה במסדרונות המלון של הסמינר. ההרצאות השנה הוקדמו משמונה בבוקר לשבע וחצי .ולמה אני מספרת את זה?

כדי להגיע להרצאה שמתחילה בשבע וחצי קמתי בחמש וחצי . כמה חנון אפשר להיות?

ואז, במלון של הסמינר עמדתי 45 דקות בתור של סטארבקס.  לראות ולא להאמין. תור של כמה מאות וטרינרים  .

אני מצרפת תמונה חלקית של התור הממושמע. כדי שתאמינו לי. מצד ימין עומדים עוד מאתיים וטרינרים, צד בשמאל מגיעים לדפקים

אגב יום ההרצאות מתחיל השנה בשבע וחצי ונגמר בשבע בערב. כזה עוד לא היה לי. בחיי. תוסיפו לקימות היומיות בחמש וחצי גט לג ערמומי שמעיר אותי פעמיים  בלילה. ואז אני שומעת הרצאות  עד שבע  בערב.

 

כל שנה יש פה וטרינרים חדשים. מזלי שאני לא מזדקנת אחרת בטוח הייתי מתבאסת. לפני ההרצאות שלי על ציפורים, התפנה לי בוקר להרצאות על גוגל. המרצה נראה בן 17 אבל מיד אומר את גילו המתקדם (30) כדי שנקשיב לו בתשומת לב.

גוגל זה חשוב , מנועי חיפוש זה נושא שאני מאד אוהבת והמרצה מדבר על לוק סקייווטר  ומלחמת הכוכבים. אני ,כמובן ,מתה על זה.

המרצה אומר לנו: תהיו יודה. נחסוך מכם את הפרשנות שלו.  מאחר וענה לשאלתי שאינסטוש זה מאד חשוב, מאד מאד חשוב,  הודעתי לו שלמחרת אני באה לדוכן שלו והוא יפתח לי אתר. או איך שקוראים לזה. .

ישבתי היום בהרצאות על תרנגולות.

אהבתי את העובדה שהיה בין המאזינים וטרינר שלא שומע וסידרו לו שני מתרגמים לשפת הסימנים  שהתחלפו ביניהם ברצף.

הייתי צריכה להיזכר שבאמריקה, לפני שאתה מטפל בתרנגולת חולה אתה חייב לקבל אישור מהרשויות לתרופות שהיא מקבלת..   זה לא פשוט להיות תרנגולת. מצד אחד חיית מחמד, מצד שני  חיית מאכל.  וברגע שיש סיכוי שמישהו יאכל אותה או את הביצים שלה- יש המון  מגבלות על מה שמותר לתת לה  והמון טפסים שצריך למלא.

הם לא מכירים את התרנגולות שבארץ ומה שדוחפים להן.

 

וזה , למי שרוצה לדעת ואולי לפנק אותי, מה שאני אשמח לקבל כמתנת יומולדת ( 3 בינואר, כדי שתראו כמה אני רצינית)

הסי, טי סופר מודרני, משולב ברנגטן מיוחד. עכשיו הם בתהליך אישור למכשיר לשימוש בבני אדם.

מה שמפריד ביני לבין הסי .טי המתוק הזה הוא סכום של רבע מיליון דולר ופער של חמש עשרה שנים בין הרפואה בארץ לבין מה שיכולתי להיות אם הייתי נשארת כאן, בארצות הברית. אני רואה מה המכשיר הזה נותן, איזו חדות אבחנה בפרטים. והגרון מתמלא לי בדמעות של ממש.

 

אני לא מתחרטת כמעט אף פעם שחזרתי לארץ. המשפחה שלי, החברים הנהדרים שלי והצורה המפוצלת בה אני חיה – שלא הייתה יכולה להתקיים בארצות הברית. אבל לפעמים אני עצובה.

אחר הצהרים נהגנו בוואלי שהיה פעם ביתנו.  ההרים היפים שסוגרים אותו מצפון, הקניון עם הסלעים האדומים שהייתי  מטיילת בו כל פעם . כשהייתי בהריון בחודש תשיעי הבאתי את אמי לשם, עזרתי לה לרדת בין הסלעים התלולים. כן, אני חסרת אחריות.  והיא נכנסה לחרדות  מה יקרה אם אני אלד לה שם בין הסלעים.  לא ילדתי שם.

 

שתי מלים על חוויות אמריקאיות. קניות. ואובר.

אני אוהבת ספרים .

כל חנויות הספרים שהכרתי נסגרו בשנים האחרונות. הקרובה ביותר נמצאת כמה עשרות קילומטרים  דרומה.  בוקס לבטן.

ו-אובר  אובר זו אפליקציה גאונית.  זו פעם ראשונה שאני משתמשת בה. וממש משתאה. מהיעילות, מהמחירים. אפילו הנהגים פה ממש נחמדים, בניגוד לנהגי מוניות רגילים בווגאס שתמיד נראו לי  אנטיפתים וערמומיים.

ולא נותר לי אלא להזכיר את י.נ.  ידידי שאמר במרירות שלקח בניו יורק אובר משדה התעופה קנדי לעיר וגנבו אותו בסיבוב ארוך לעיר וב 150 דולר.

. שאלתי אותו בתדהמה: איך זה יכול להיות?   איך מצאת נהג כזה?

אמר: ראיתי איש עם שלט "אובר" בשדה התעופה ולקחתי אותו.

 

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

טיול משפחתי בדורדון שבצרפת. מאמר שלי שהודפס במגזין טבע הדברים.

http://www.tevahadvarim.co.il/2018/05/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA/

פורסם בקטגוריה טיולים, טיולים | 4 תגובות