יורקשיירית עם הפרעת קשב

מי שקורא ליורקשרית הקטנטנה שלו, כלבה  ששוקלת בקושי שלושה קילו בשם בני, שלא יתפלא שהוא מקבל טום בוי.

היורקשרית הקודמת של טלי  היתה הכי עדינה שאפשר. כשהיה לכלוך בגינה היתה הולכת מסביב (באמת) כדי שכפות הרגלים הענוגות שלה לא תתלכלכנה. אבל קראו לה משי. (כמו שאתם רואים.אני מאמינה גדולה בשמות).

בני לעומתה, אמנם קטנטונת כמצופה , אבל למרות שגם היא  יורקשרית,  זה כלב אחר לגמרי.

פרועה, מדובללת, רצה בגינה ותופסת את התרנגולות שבגינה. לא יודעת מה אתכם, אבל אני בחיים לא ראיתי כלב קטנטן שרודף אחרי תרנגולות. ולא סתם רודפת, תופסת בפיה ומביאה ספק גוררת את התרנגולת המסכנה לבעליה. למרבה המזל היא לא פוצעת אותן. אין לי מושג איך. אין לי גם מושג איך כלבה ששוקלת פחות מארבעה קילו גוררת תרנגולת ששוקלת קצת פחות ממנה. ליתר ביטחון נתתי לבעליה היום את כרטיס הביקור שלי.

. הכלבה הזו היא פשוט ארסית צעצוע. במובן הכי מתוק של המילה, כן?

אי אפשר לשים עליה קוקיות וסיכות ראש קטנות, שזו אחת השמחות של בעלי יורקשרים.

(היתה לנו לקוחה סטייליסטית שהיתה קונה את הסיכות ראש לכלבה במחלקת הילדים של H+M)

למרבה הצער גם אי אפשר לשים עליה קולר רגיל כי היא מפוררת אותו לפירורים.

אם הייתי יכולה לבדוק הפרעות קשב בכלב אין לי ספק שבני היתה עונה לקריטריונים לקבלת ריטלין.

היום  הם באו לקנות לה רצועת חנק. לא חשבנו שיש רצועות חנק כל כך קטנות…

אבל הנה מצאנו אחת.

בני

 

 

תראו איזו פושטקית. רואים עליה!

 

כמה הערות לפני שתתנפלו עלי… הכלבה לא תלויה אלא נתמכת ע"י ד"ר טננבוים שמחזיק אותה מאחור.

ולמה צריך רצועת חנק? כי לפעמים חייבים לשים רצועה על כלב כדי שלא ירוץ לכביש. וזה הקולר היחיד שיחזיק מעמד. (אני מקווה)

וסיכות ראש- לזן הכלבים הזה הפוני נופל לתוך העיניים וממש מפריע. אז אוספים אותו. שימו לב שגם למופרעת הקטנטנה הזו שלא מסכימה לשום קישוט יש גומיה מדובללת באמצע הפוני..

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 7 תגובות

תוכי עם פנצ'ר! נהפכתי לפנצ'ר מאכער!

אמדאוס , ג'אקו בן ארבעים   הגיע אלי אתמול כשהבעלים אומרים לי שכשהוא שותה- נוזלים יוצאים החוצה מהחזה. 

כשאומרים כזה דבר בד"כ יש חור בזפק, שהוא חלק ממערכת העיכול שנמצא ממש צמוד לעור באזור החזה. הסתכלתי טוב טוב ולא ראיתי שום חור.

אני בנאדם ספקן.

בניגוד לגוזלי תוכים, שם ,כשנותנים להם דייסה חמה מדי יכולה להיווצר כוויה בזפק שגורמת בהמשך לחור, מעולם לא ראיתי תוכי מבוגר עם חור בזפק.

אבל אמא שלו אמרה שראתה שפריץ של נוזלים. ואני מקשיבה ללקוחות שלי.

בעיתוי משונה היו לי ברכב שלי שני פנצ'רים באותו יום.

ובדיוק כמו הפנצ'ר-מאכער שלי שמטביל את הצמיג במים ורואה מאיפה יוצא אוויר, מילאתי לאמדאוס את הזפק בתמיסת עירוי.  ומיד כשהזפק היה מלא הנוזל התחיל לצאת החוצה בזרם יציב.

אהה.

יש חור. פצפון  אבל חור.

תפרתי שני תפרים בהרדמה מקומית (מעדיפה לא להרדים תוכי בן 40 אז בחרתי בניתוח היותר שטחי).

ובדקתי אם התוכי  עדיין דולף. כלומר שוב ניפחתי אותו ושוב בדקתי.

בונקר. אף טיפה לא יוצאת.

שלחתי אותו הביתה עם הוראות לצווארון מבד.

נראה לי שיש עוד מקצוע שהייתי יכולה לעבוד בו.

 

פנצר

 

בתמונה רואים זפק מלא בנוזלים , ומצד שמאל חדי העין יבחינו בשני תפרים קטנטנים.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 2 תגובות

רעבה תמיד. איחולים לחג

לו היא כלבת לברדור חומה שהצילו מפח זבל לפני שמונה שנים , ומאז נשארה רעבה . לא משנה כמה אוכל היא מקבלת , היא תמיד רעבה. והרעב הופך אותה ליצירתית.

לפני חודש היא שברה צנצנת זכוכית .היא אכלה 15 מלפפונים בחומץ בבת אחת, תוך שהיא דגה אותם מתוך שברי הצנצנת. (איך היא דגה אותם? בזהירות. מאד בזהירות.)

למחרת אותו יום היא קינחה ב 100 גרם חמאה.

לאכול כזו כמות של חמאה זה ממש מסוכן. רוב הכלבים שאני מכירה יפתחו דלקת בלבלב מכמות כזו של שומן.. לו בריאה מתמיד וממשיכה לטחון.

וכאילו כל זה לא מספיק שבוע אחר כך לו הספיקה לבלוע  95  (תשעים וחמש!) קפסולות של אומגה 3.

בלילה ,כשהיא זחלה בעדינות למיטה של  בעליה המעריצים , התעוררה האשה כי חלמה  שהיא נמצאת בשוק דגים.

(אומגה 3 מופק מדגים. וכשבולעים  כל כך הרבה קפסולות ,מריחים כמו דג.כמו הרבה דגים, יותר נכון).

מצד שני הפרווה שלה רכה ומבריקה כמו שאף פעם לא היתה.

אני רוצה להזכיר לכם שאומגה 3 נמחשב כאנטי אייג'ינג. אז אולי לו יודעת משהו שאני לא? .

בזמן שחלף מאז שריטה סיפרה לי על לו  ועד שקיבלתי תמונה שלה היא ירדה על שקית שלמה של פירורי לחם. אבל אם תחשבו אז יש הגיון , יש חוט מקשר במבחר הנ"ל. פירורי לחם , מלפפונים בחומץ וחמאה. חסר רק השניצל .

אני מאחלת ללו בריאות רבה כמו גם בריאות נפשית וחוסן רב. ואוכל. הרבה הרבה אוכל.

ולכם- חג שמח, בדיוק במידת הכשרות שאתם מגדירים לעצמכם. לא יותר ולא פחות.

לו.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | תגובה אחת

ניו יורק: שעור עם תופים

בדרך ללאס וגאס עוצרים בניו יורק.

לבד.

שלושה ימים שהם רק שלי.

מה היה בתכנון?  הרבה שעורי בלט , כמה שרק אצליח ,אצל המורה שלי מפעם. ומוזיאונים. ושוטטות אינסופית ברחובות.

אף אחד לא מסוגל לעמוד בקצב שלי . זו לא רק שאלה של כושר אלא של מיקוד. אני ממש תופרת את העיר ברגל.

בפועל רקדתי רק שעור אחד. עם תופים! בתחילת השיעור אני שומעת  תיפוף. מופתעת אני מסובבת את הראש ושואלת את המורה- זה שעור  קלאסי, נכון?

זכיתי לשיעור שלם  עם מתופף שחור ,מרלון , וגרוב אלוהי, . בלט קלאסי ותיפוף.

מרלון

התוף בין הרגלים. הוא גם פסנתרן נפלא, שמעתי בשיעור שהיה לפני. אבל אצלנו רק תופף.

יש רקדניות שלא ממש שומעות את המוזיקה. אצלי היא מחלחלת. אני לא סופרת צעדים, לא צריכה לספור. אני מרגישה את המוזיקה. וכשהמוזיקה טובה לי אני ממש עפה. .

יש שלושה בתי ספר גדולים במנהטן, ובכל אחד מהם יש עשרות שעורים(!) יומיים לבחור מהם , כל יום. מורים שונים  ורמות שונות. .

למרות השיעור המהנה יצאתי קצת עצובה ..  אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. אני לא גרה כאן. . אני יודעת ולא מפנימה, אף פעם.

בטיסה אני קוראת  את הספר החדש של ניקול קראוס ואחת הדמויות אומרת שם שהיתה צריכה להיות רקדנית ולא סופרת. ושהבינה את זה מאוחר מדי. חה.

גרתי פה לפני כמה שנים. היתה לי תקופה קצרצרה אבל נפלאה.

אחרי המון שנים שהרגשתי חצויה בין כאן לשם , אני מפנימה שכאן , בארץ, זה הבית שלי. , כאן הילדים שלי  כאן החברים שלי מהצופים.כאן כואב לי בפוליטיקה.  ומה אתם יודעים, אפילו בבלט כאן יותר כיף לי.

אבל אני חצויה.

הנה עוד סיבה קטנה למה אני אוהבת את האמריקאים. זו מודעת פרסומת מההיי ליין. (אל תפספסו אותו. זה נהדר לראות את העיר מגובה קומה אחת מעל הרחוב. )

לאהוב צב

לחשוב שיש עמותה שמעודד לאמץ צבים   ושיש לה תקציב  לפרסם מודעה כזו על ההיי ליין

לנו יש תקציב לפאר את המדינה בטיימס סקוור . זה גם משהו.

וזו  מה שכתבתי בפעם הקודמת שהייתי שם.

https://shlomit500.wordpress.com/2014/05/28/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/

 

מי שרוצה, אפשר להירשם כמנוי לבלוג שלי. אני לא מציקה יותר מדי. קל להירשם. למעלה, רק שמים את המייל.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

אלף מציגים בתערוכה ורק דוכן חולצות אחד?

סמינר וטרינרים בלאס וגאס.

שמונה שעות שאני שומעת הרצאות ברצף, 5 דקות הפסקה בין הרצאה להרצאה והפסקת צהרים קצרה בה נאלצתי ללכת את כל הדרך הארוכה אל החדר כשאני מביאה ארוחת צהרים לק.

עם כל הכבוד להרצאות , עכשיו יש משחק בין ריאל מדריד וסן ז'רמן פאריז. אני נאלצת לשמוע  תקציר על חשיבות המשחק, מה עבר על ניימאר ומה שקרה במשחק הקודם בין הקבוצות. הכול כדי להבין למה חשוב שאביא לק. צהרים לחדר. ואני זוכרת הכול. הכול נדבק לי למוח. לפעמים אני פשוט דואגת שהמוח שלי מתמלא בעובדות חסרות כל ערך וזה יבוא על חשבון מחלות, וירוסים, חיידקים.

בדרך כלל אני כותבת מה שנאמר . אבל הטכנולוגיה עומדת לצדי ואני מצלמת שקפים מורכבים ויכולה להתרכז בהקשבה.

אני מתה על המרצים האלה שמשלבים שקפים משעשעים.

כך למשל מרצה שמדבר על הקאות בחתולים אומר שיסביר על הפתו-פיזיולוגיה של ההקאות. זו אמורה להיות  טבלה מסובכת עם המון חצים ומלים ממש ארוכות. כל האולם נאנח, אנחה קולקטיבית כזו.

ואז הוא מעלה את התמונה הבאה.פתו של הקאות

ככה אני אוהבת, אנחנו כבר לא בבית ספר.בסמינר כזה אנחנו צריכים תרופות חדשות ודברים מעשיים.

ואז הוא מדבר על חתולים שמנים. או ייה

  חתול שמן

אולם המציגים הכפיל עצמו מהשנה שעברה. ואני עוברת בין המוני דוכנים . מכשירים רפואיים, אולטרה סאונד שמתחבר לאייפון, סיטי בגודל ארונית קטנה   ואני אומרת בייאוש: כל כך הרבה מציגים ורק דוכן אחד של חולצות?

יש דוכן של ארכיטקטים שמתמחים בתכנון  של בתי חולים וטרינרים. בגלל שחייתי פה אני יודעת שזה אמיתי.  אני נזכרת לרגע במרפאות בארץ , חדר וחצי. עצוב לי.

vet design

 

הבוקר אני שומעת ארבע שעות על מחלות של תרנגולות. ק. שולח אותי בברכת הדרך

MAY THE FORCE BE WITH YOU

הייתי מתה. מה שהוא אומר באמת זה: תחזרי עם מתכון מעולה לעוף.

ולמי ששואל מי מסוגל בכלל לשבת וללמוד כל כך הרבה אז אני חושבת שזו פשוט מעין סלקציה. רק החנונים באמת הולכים ללמוד רפואה. ורפואה וטרינרית. אם אתה לא בנוי לזה אתה לא שורד את הלימודים.

כתבתי על הסמינר גם בשנים קודמות. תקראו, שתפו. (אין מה לומר התפתחתי להיות זונה של לייקים)

https://shlomit500.wordpress.com/2013/08/09/%d7%90%d7%99%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%99-%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%9e%d7%99/

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 10 תגובות

החיים שלי מעניינים…

טוקאנית

תמונה | פורסם ב- מאת | 4 תגובות

למה חשוב ללכת רק לווטרינרים "אמיתיים "של תוכים

היום, מסתבר, כל רופא שני יגיד אם ישאלו אותו ש "כן, בטח, הוא מטפל בתוכים" . למה לא, מה אכפת לו.

רפואת תוכים זה תחום ייחודי. לא מספיק ליישם מה שאתה אולי יודע מכלבים וחתולים.

תוכים בנויים אחרת, הפיזיולוגיה שלהם שונה מזו של יונקים, המחלות שלהם אחרות.

למה אני חופרת לכם?

ראיתי לא מזמן בפייס מישהו שהראה תמונת תוכי עם הפרשה כבדה מהנחיריים. הלך לרופא שאמר לו שאין שום בעיה. רבותי, זה לא רופא תוכים. יש בעיה , וזה מצב שדורש טיפול.

בא אלי השבוע תוכי. בשנייה הראשונה שראיתי אותו, עוד לפני שנכנסנו לחדר הבדיקה, חשבתי :

"מחלת המקור והנוצות".  (מחלה סופנית ומדבקת)

התוכי היה בטיפול 3 חודשים (!) אצל וטרינר אחר שטיפל כאילו זו תלישת נוצות. טיפל בהעשרה סביבתית, שאל מה הוא אוכל- ולא עשה את הדבר היחיד שצריך לעשות. בדיקת דם רלוונטית.

וכן, הוא אמר ללקוחה שהוא אכן מטפל בתוכים.

אז איך תדעו? לא יודעת. אבל תפקחו  עיניים. מישהו שלא שוקל את התוכי אם באתם לבדיקה, מישהו שלא מוציא את התוכי מהכלוב בזמן בדיקה (גם על זה שמעתי) – תעזבו.

לעבוד עם ציפורים זו מיומנות בפני עצמה וזו גם מחויבות אמיתית.

תוכי זה לא עוד חיה, זה לא "סתם" חיה. זו חיה אחרת וצריך להתנהג אליה בכבוד.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 2 תגובות