סל בריאות לכלבים? או- כלבת עמותה ששברה את כל החוקים.

 

סאן היתה כלבת עמותה, גורה פצפונת , מוזנחת, בת חודשיים שאומצה שבוע לפני שהתחילה לשלשל. .השלשולים החמירו ובוקר אחד היא הופיעה אצלנו כשחלק נרחב מהמעיים שלה בולט החוצה מפי הטבעת שלה.

היא מיד הוכנסה לצילומים, ובדיקות. לא היה מנוס מלפתוח את בטנה ולנסות להציל אותה.

ד"ר טננבוים פתח את הבטן ונחרד לראות שהמעיים חסומות ולמעשה לולאת מעיים אחת נכנסה לתוך לולאה נוספת. תחשבו על כפפה שהורדתם מכף היד וה"אצבע" נשארה הפוכה. זה בדיוק מה שקרה למעיים.

מזכירה לכם, הכלבה רק אומצה מעמותה , כלומר כל העלויות על העמותה.

עמותות , כמו משרד הבריאות, עובדת עם תקציב. זה נורא להגיד אבל אם היו מאשרים לנתח ולטפל בסאן היה נגמר להם כל מה שהוקצב לטיפולים לאותה שנה. אני לא מקנאה במי שעובד בעמותות וצריך להחליט ולאשר- או לדחות .

כי מצד אחד ברור שאם לא ננתח את סאן הלך עליה.

מצד שני מצב המעיים היה כל כך גרוע שגם אם היינו מנתחים לא בטוח שסאן תחזיק מעמד.

אני לא יודעת מי מחלק הקצבות במשרד הבריאות ומי מחליט שם מי ימות ומי יחיה. אבל אני כן יודעת שבעמותות אוהבים את הכלבים. ומנסים לעזור כמה שרק אפשר.

העמותה הקציבה סכום קטן, קטן מדי.

היה הגיוני לא להילחם על סאן. גורה קטנה, עם סיכויים שמראש עובדים נגדה . אבל החלטנו לא לוותר.

ד"ר קובי טננבוים החליט שהניתוח עליו וננסה לאסוף תרומות בהמשך. ז"א קודם כל מנסים להציל ואחר כך דואגים לתקציב. המשפחה המאמצת שלה אהבה אותה מאד והיה ברור שיש לה בית תומך להמשך הדרך.

כשהלולאה החסומה נמשכה החוצה גילינו שחלק מהמעיים נמקי לגמרי וחייבים להסיר אותו. נאלצנו לחבר מעיים בקוטר דק למעיים בקוטר עבה. וזו בעיה .

אחד הסיבוכים בניתוח כזה הוא דליפה של תוכן מעיים אל חלל הבטן. כאן, בגלל החיבור הלא שגרתי של צינור דק אל צינור עבה הסכנה היתה גדולה שבעתיים.

לאורך כל התקופה סאן הקטנה התגלתה ככלבונת קטנה ומקסימה. ולוחמת. קשה להסביר איך כלבה כל כך קטנה, לא מרשימה כשלא מכירים אותה- ונחושה כל כך במאבקה לחיות. יש כלבים שפשוט מגיע להם.

ארבעה או חמישה צילומי רנגטן. .

10 בדיקות דם.

ניתוח שארך לפחות שלוש שעות .

ושבועיים של אשפוז אצלנו בבית החולים שלנו.

וסאן אחת בריאה.

 

סאן כלבה

סאן עם המשפחה המאמצת שלא ויתרה עליה לרגע!

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 14 תגובות

החיים בזבל. או שלא

תכירו את יוכבד.

במשך כל חייה הקצרים היא חיה בכלוב קטן  ,הטילה ביצים יום יום  ושאלה נפשה למות. כי ככה באמת לא חיים .

לפני שבוע היא  ספק נפלה ספק קפצה מהלול שלה ,שהיה ממוקם בגובה שני מטר .מה שבלם אותה והציל את חייה היתה הנפילה שלה .

יוכבד נפלה לתוך בור צואה ענקי.

חדווה1

וככה מצאה אותה ילדה מופלאה בשם יובל.

יובל לא חשבה פעמיים, נכנסה לזבל ושלפה אותה משם רגע לפני שטבעה.

והביאה אותה אלי . התרנגולת הקטנה היתה  מרוחה בצואה על כל גופה, הריחה בהתאם. ופשוט הרגישה מסכנה.

הכרבולת שלה היתה מעוכה ומדובללת, מה שמעיד הרבה פעמים על מחלה. אבל לא כאן.

למזלה ,יוכבד  לא שברה שום עצם .

 

יובל רחצה אותה. 

ומכאן היא עברה  לגור אצל אמא מאמצת ערביה מקסימה עם להקת תרנגולות קטנה שחיה בשדה.

 

יוכבד

מסתבר שלפעמים דווקא כשנופלים לערמת זבל החיים מתחילים להאיר לך

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 10 תגובות

הגוזל שרוצה לחיות: קאמבק!

כאן כתבתי עליו. על הגוזל המופלא הזה.

היום הוא בא לבקר עם אבא חגי. 

תראו כמה גדל יפה. תראו 1000 גרם של מתיקות, נוצות יפיפיות ונפש טובה.

לא להאמין,תראו בקישור למעלה איך הוא נראה לפני  רק חודשיים.

גוזלי היום

 

 

לקח מס. אחד: ליפסטיק יורד בקושי רב מנוצות. לא לנשק פציינטים.

לקח מס. 2: ליפסטיק יורד בקלות ממקור. מותר לנשק. (לבחור בקפידה את מי מנשקים, כן?)

 

שתהיה שבת טובה.

 

ואני צריכה עזרה:ממי שמבין בגוגל/ וייז שרוצה לקבל על עצמו עבודה לא גדולה , בתשלום,כמובן.

אנחנו (מרכז וטרינרי השרון) נמחקים מהמפה שלהם. כל הזמן.

פנו אלי בפרטי.

 

קל להירשם כמנוי לבלוג הזה. בצד שמאל למעלה כותבים את המייל שלכם. וורדפרס לפעמים מכחידה מנויים ללא סיבה. 

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

להיות התוכי של מאסטר שף!

תאמינו לי, אתם ממש רוצים להיות התוכי של דליה אלחדף. אחת מהבוגרות  הבולטות של מאסטר שף מהעונה השלישית.

בזמן שבדקתי את "תוכי " שלה, זה שמו, שאלתי כבדרך אגב מה הוא אוכל. שאלה שגרתית שאני שואלת כל אחד , כי תוכים – ובטח גם אנחנו- הם מה שהם אוכלים.

אבל לא ציפיתי לתשובה המפורטת שלה. תקשיבו טוב.

תוכי מקבל באופן קבוע המבורגר של קינואה עם עדשים ,על הפלנצ'ה.

בבוקר הוא מקבל אורז עם כרובית  או פלפלים.

בבית שלהם יש תמיד פסטה עם חומוס , אפונה גזר או קישואים . אבל כשהחברים של בנה באים  הם יודעים שאסור להם לאכול את זה. זה של תוכי.

ליד הקפה  (לא באמת) הוא מקבל  אריפה, שזה לחם תירס קטן. דליה אופה לו  אריפות באותה הקפדה בה הכינה אותה במסעדה הקסומה שהיתה לה בדיזנגוף, טוטומה.

אכלתי שם פעם, פנטזתי על הפעם הבאה. 

לצערי דליה סגרה את המסעדה הנפלאה הזו שכולה שירה של אוכל רחוב  וונצואלי.

דליה, שמבשלת כמו שהיא נראית- אשה יפה עם עיניים כחולות טובות ולב ענק -מחלקת היום את כל הטוב הזה רק לבני ביתה.

ולתוכי.

ואני מחכה שהיא תמשיך לבשל לנו, לפשוטי העם. קייטרינג, מסעדה, אירועים פרטיים. לא אכפת לי. אני אהיה שם.

IMG-20171019-WA0005   

         ככה נראה צלחות מוקפד ואוכל בריא של תוכי.

 

 

אפשר להיות מנוי על הבלוג שלי. זה ממש פשוט. מצד שמאל למעלה.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 10 תגובות

כלבה על שלוש רגלים??

אף אחד לא רצה לאמץ את דינקי ,כלבה שהגיעה אלינו אחרי תאונת דרכים. הצלחנו להציל את חייה  אבל נאלצנו לקטוע את רגלה.

ואז התחלנו לחפש לה בית.

כלבה חמודה, שמחה, טובת לב- ובלי רגל.

ואתם יודעים מה? אף אחד לא רצה אותה.

אחרי חצי שנה  של חיים בכלוב היא איבדה מהנחמדות שלה.

שתי משפחות שניסו לאמץ אותה החזירו אותה כי היתה תוקפנית.  ועם כל אימוץ שנכשל היא היתה חוזרת מדוכאת יותר ותוקפנית יותר. כבה לה האור בעיניים. בדיוק כמו ילד יתום שנזרק מבית מאמץ אחד למשנהו. .

אחרי 8 חודשים של חיים בבית חולים וטרינרי בתוך כלוב נאלצנו לשים קץ לסבלה.

זה משהו שיושב לי כבד עד היום.

על לג- לס, החתול חסר הרגל שחי במרפאה שלי שנים ארוכות כבר כתבתי בעבר. סוג של חוויה מתקנת. ויש גם את "גדם" , תוכי מופלא שנאלצתי לגדוע לא רגל אחת אלא שתי רגלים, מה שלא הפריע לו לחיות חיים מלאים ולנהל להקת תוכים  שנשמעה לו.

מה שצריך בחיים זה כריזמה, לא רגלים

לכן נדהמתי כשהסתובבתי בסמינר וטרינרי בלאס וגאס וראיתי דוכן ששמו "טריפוד" כלומר שלוש רגלים.

באנגלית זה אפילו יותר נחמד: TRIPAWDS ,כלומר 3 כפות רגלים כלביות.

בפלייר שהם מחלקים לאנשים הם מסבירים  ומנסים לרכך את המכה. מסתבר שלא רק בארץ, קשה לאנשים להתמודד עם מומים בחית המחמד שלהם. וההסבר שהם  נותנים כל כך נכון. אל תתייחסו לקטיעה – ככה הם כותבים- כאל איבוד של רגל, אלא דרך להיפתר מהכאב. חיות לא מתביישות ולא אכפת להן איך שהן נראות. . הן רק רוצות לחיות בלי כאב.

רוב החיות הקטועות  מחלימות מהר מהניתוח ומתרגלות היטב לחיים על שלוש רגלים. אבל לבני המשפחה האנושיים קשה. ולכן הוקמה העמותה הזו שתפקידה לעזור  לנו. לנו, לא לכלבים. העמותה קיימת מאז 2006 ויש בה כבר 12000 חברים שמתקשרים ומספרים  על החיות שלהם  ( בעלות שלוש רגלים, כמובן)י.

ש להם פורומים, בלוגים ואפילו צ'אט חי. והכול כדי לתמוך במשפחות, ולתת מידע ולקשר עם אחרים שעברו טראומה דומה. הם אפילו עוזרים מבחינה כלכלית למי שצריך .

כבר אמרתי בהזדמנויות רבות כמה אני אוהבת את האמריקאים

 

www.tripawds.org

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 7 תגובות

תוכי עם זהות פוליטית מגובשת (חשוב לראות עד הסוף)

זה בנציון, או בנצי בקיצור. תוכי מופלא שאני שמחה שזכיתי להכיר. אני מעלה פה את הסרטון, אולי תצחקו, אולי תתלהבו כמוני. אבל גם אם דעתכם שונה מזו של בנצי, חשוב שתראו עד הסוף.

מה שיפה פה זה לא השיר. זו הפאוזה הקטנה  בסופו, שאחריה הוא אומר משהו. זה מה שהיה קשה ללמד את בנצי. לעשות רווח.  

https://www.youtube.com/watch?v=3P8AxNb2n3w

שנה טובה לכולכם. שנה של בריאות, של חיוכים, של הגשמת מאווים .

תודה שאתם אתי.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 5 תגובות

הגוזל שרוצה לחיות

לאקי – איך שאבא שלו קורא לו, או גוזלי, איך שאני קוראת לו , הגיע אלי  קטנטן בן חודשיים. ערום , רועד, ולא מסוגל לעכל את המזון שהוא אוכל.

זו בעיה מוכרת בגוזלים.  הדייסה שהם מקבלים לא מתעכלת אלא נשארת בזפק (חלק של מערכת העיכול).

אם מגלים  בזמן ואם יש מזל, הרבה מזל – ניתן לטפל בזה. אבל  בהרבה מקרים הגוזל ימות.

זה לא רק שהאוכל תוסס ונשאר במקום ולא מגיע לאן שהוא צריך להגיע, הגוזל מתחיל לסבול מתת תזונה  (כי האוכל לא נספג ולא מגיע למקומות הנכונים) ומפיגור התפתחותי.

גוזלי  הגיע  במשקל  של 260 גרם, רעב כמו שרק תינוק יכול להיות- ועם זפק נפוח ומלא במזון.

נתתי לו אנטיביוטיקה וחומר נגד פטריות והתפללתי.

אחרי כמה ימים הוא חזר במצב גרוע יותר. הפעם , חוץ מהזפק כל הבטן היתה נפוחה ומלאה בגאז.

החלפתי לו אנטיביוטיקה והוספתי תרופה שמזרזת פעילות מעיים. תרופה שאני נותנת רק כשאין לי ברירה. לא תמיד היא עובדת, לא תמיד היא עושה טוב, ואין  הרבה ניסיון בלתת אותה לגוזלים. אבל איך שגוזלי נראה, נפוח משני קצותיו, מסכן ורזה , ידעתי שפשוט אין לי מה להפסיד.

אם אני לא עושה כלום הוא בטוח מת.

וזה קרה בדיוק יום לפני שיצאתי לחופשה מתוכננת.

נתתי את המייל שלי לבעלים האוהב שלו וטסתי. החופשות שלי , אגב, תמיד מהולות בדאגה.

עוד לא קרה שאני אסע ולא אשאיר כמה תוכים ממש חולים.

כל יום קיבלתי ממנו מייל או שניים.

אחרי ארבעה ימים הוא כתב לי שגוזלי משתפר ומרגיש יותר טוב.

הייתי סקפטית. כי מאיפה שהגוזל היה , כבר קשה מאד לחזור.

אבל הגוזל הזה ממש רצה לחיות.

השבוע ראיתי אותו.

מ260  גרם לפני 10 ימים הוא עלה ל620 גרם.

ערני, קופץ, שמח.

יש גוזלים שפשוט מגיע להם לחיות.

 

גוזלי

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 9 תגובות