לעשות לימונדה??

תמיד רציתי ללמוד היפ הופ. רק שחשבתי שאהיה פתטית. אני אוהבת את המוזיקה, את התנועות, ובאופן כללי מתחברת. רק שמי שמאכלס שעורי היפ הופ הם רקדנים בני חמש עשרה.

(לא שזה הפריע לי יותר מדי בבלט קלאסי.בקיץ באות כל הילדות המוכשרות מתלמה ילין ורוקדות איתנו.)

אתמול הבנתי שקבלתי את ההזדמנות שלי.

יוטיוב יציל אותי.

פתחתי שעור היפ הופ למתחילים.

החימום כלל תנועות  צוואר מהירות.

תוצאה: בתשע בערב היה לי ורטיגו. ישבתי והעולם הסתובב מסביבי. רק בבוקר הבנתי שאולי יש קשר.

מסקנה: היפ הופ זה כנראה לא בשבילי.

מחר אני מתחילה קונג פו. עוד אהבה לא ממומשת שלי.

אני מחליטה לנצל את הזמן ללימודי שפה. שנה שלמה הייתי תקועה כי לא יכולתי להחליט מה ללמוד. ערבית- כי זה חשוב. רוסית- בשביל אמא שלי- או צרפתית כי זה מה שהלב אומר לי.

אתמול נפל הפור והתחלתי  ללמוד.     יפנית.

REALLY?

השעור הראשון התחיל במין ציוצים גרוניים ואותיות  לא מוכרות. בדקתי שוב, הרי כתבתי שאני ממש מתחילה. ושוב הגעתי לאותו שעור מספר אחד: צ'י, מי, האו.

הלו, באתי ללמוד שפה.

אני חוזרת לצרפתית.

מורבידית? או שלא. ושתראו איך אני נראית

פעם ב מותר לי לכתוב פוסט אישי. 

בשבת בערב לפני שבועיים קיבלתי הודעה מהבית ספר לבלט שהוא סוגר את שעריו

זה היה עשר דקות אחרי שבדקתי ,ראיתי שיש למחרת שעור עם ג'ואי המתוק ושנרשמו 7 בנות. ביחד נהיה 9. אחלה. אני גם מוכנה לוותר על הנסיעה באוטובוס ולצאת בשש וחצי עם האוטו.

ואז הגיעה ההודעה.

אני חושבת שזה היה הרגע בו ירד לי האסימון. זה לא משחק.

ביומיום הבלט זה מה ששומר עלי שמחה, מפוקסת, וכן. גם מלאה שרירים….איך אני אשרוד?

באדיבות יו טיוב מצאתי מורה ושעור מוקלט. אני רוקדת אתה מאז. יום יום. אפילו פוינט. מבטיחה סולו של דון קישוט  כשהכול יגמר

החל מהשבוע הרבה מורים יתחילו ללמד בזום.

הפייס שלי מלא מסרטוני בלט ומעקב אחרי רקדנים. אובססיה טובה יש לי.

ומה שרואים כל השבוע איך מיליון רקדנים בכל העולם רוקדים כמוני. כל אחד ליד שולחן מטבח, קרש גיהוץ  או משענת של כסא.

ראיתי את KHOREVA  כוכבת חדשה, מניפה את רגלה לאחור ונתקלת בארון. מה שקרה לי רק שאני בעטתי במקרר. אאוצ'. .

הבאתי מסכות לבתי (בכל זאת, וטרינרית…). נתתי לה חבילה קטנה ביד ואמרתי לה: זה יורד לך מהירושה.

נקודת אור בתוך הכאוס: נולד לנו תינוק חדש במשפחה.  חבר כתב לי: את עוד צעירה, למה להתחיל כל כך מוקדם עם תינוקות…

 

ורק למקרה שאני נכחדת בעתיד הקרוב- אני שמה תמונה שלי, שתדעו איך נראיתי.

מה שעצם פצפונת יכולה לעשות. הגודל באמת לא קובע. ושנה טובה מהלב שלי אליכם

מה שאתם רואים כאן בתמונה הם שתי חתיכות עצם קטנטנות. ממש פצפוניות. חצי ס"מ בקושי. וזה מה שכמעט הרג את דייזי , כלבה מתוקה שאכלה עצמות עוף.

כשהגיעה אלינו, היא כבר היתה במצב גרוע, עם נוזלים בחלל הבטן, צואה דמית, וחוסר תיאבון. הצילומים לא היו חד משמעיים, אבל באולטרה סאונד ראינו בבירור שיש קצת, ממש קצת נוזלים בחלל הבטן. . ד"ר דנה טולקין לקחה דגימה למיקרוסקופ וראתה תאים דלקתיים.
כלב צעיר+נוזלים בחלל הבטן+ ארוחת עוף= חשד ברור לפרפורציה, כלומר חור במערכת העיכול. אבל איפה? דייזי הוכנסה לניתוח כשהיא במצב קשה והבעלים יודע שאולי לא תשרוד.
ד"ר קובי טננבוים מצא את העצם הקטנטנה תקועה בחיבור בין הושט לקיבה.
הבעלים היה ספקן ולא האמין שעצם כזו קטנה כמעט גרמה למות דייזי.

אז ד"ר טננבוים לקח את העצם והעביר אותה על היד שלה. היא קפצה! זה היה חד וכואב!

(ד"ר טננבוים הוא בנאדם עם יכולות שכנוע )

ודייזי? משתפרת מיום ליום, אוכלת, כמעט ולא מקיאה, עירנית ופעילה.

 

טיפ לשנה החדשה: אל תתנו עצמות.

 

אז שתהיה לנו שנה חדשה וטובה, שנהיה בריאים, ושמחים, ומוקפים באהבה, שנקרא ספרים טובים, שנשמע מוזיקה מרגשת, שנמצא זמן ללמוד (על יפן ומזרח אסיה ואמנות, אמן סלע, וצרפתית,) שנצליח לעשות פירואט כפול על פוינט ולהשתפר בבלט אפילו שהשיפור הוא כמעט בלתי נראה.  ושנשמח במה שיש.

אני אזרחית טובה, זו המשטרה שלנו שלא. או: רוצים פספורט מזויף?

 

אני עונה על שאלות בנושאי תוכים באתר מסוים בהתנדבות (כי זה נראה לי ממש חשוב שיהיה וטרינר זמין, שעונה).

מדי פעם מישהו משחיל פרסומת לתוכים או לציוד לתוכים ואני כמובן מוחקת אותה.

היום קיבלתי פרסומת מעניינת. מישהו מכריז על עצמו כזייפן דרכונים אמיתיים,

רישיונות נהיגה, תעודות זהות ומסמכים רשמיים שונים כמו גם כסף מזויף. הכול באיכות מעולה, והוא מבטיח שרות מצוין, אחד הטובים בעולם. 

אני אזרחית טובה.

צלצלתי למשטרה. למוקד החדש שלהם, 110.

המוקדנית  עונה לי באדישות : גבירתי (אהבתי, גבירתי תמיד עושה לי את זה) , את צריכה לגשת לתחנה ולפתוח תיק.

אחרי שקצת לחצתי אמרה : טוב, את יכולה גם לפנות לאתר הפייסבוק שלנו.

בוחרת שוב!

בוחרת שוב-

במקצוע שלי.

לכו לראות את ה"וטרינרית מיוקון" בנשיונל גיאוגרפיק. אם לא הייתי כבר וטרינרית- הייתי הולכת ללמוד את המקצוע המגוון והלא קל הזה, והמרתק כל כך.

בהתחשב באישיות המפוצלת שלי (לא באמת, רק שאני חייבת לעשות כמה דברים במקביל ) , אני מתחילה להבין למה בחרתי ברפואה וטרינרית , בחירה שהייתה לא לגמרי מודעת.

כי יש ימים שאני שוכחת את זה.

רק לקראת סוף הפרק שראיתי (סה"כ 2 פרקים בינתיים, אני לא ממש רואה הרבה טלוויזיה) קלטתי שלא הייתי יכולה לעבוד כמו מישל, הווטרינרית. שעוברת מכבש בר לאייל הצפון , מאבחנת צליעה בסוסים , מסרסת חזירים ואחר הצהרים מטפלת בכלבים וחתולים.

מישל והרופאה הצעירה שעובדת אתה  לובשות לעבודה תמיד מעין אוברול חסר צורה ירקרק, אוברול של פועלים… .