Author Archives: שלומית לוי

תוכי עם זהות פוליטית מגובשת (חשוב לראות עד הסוף)

זה בנציון, או בנצי בקיצור. תוכי מופלא שאני שמחה שזכיתי להכיר. אני מעלה פה את הסרטון, אולי תצחקו, אולי תתלהבו כמוני. אבל גם אם דעתכם שונה מזו של בנצי, חשוב שתראו עד הסוף.

מה שיפה פה זה לא השיר. זו הפאוזה הקטנה  בסופו, שאחריה הוא אומר משהו. זה מה שהיה קשה ללמד את בנצי. לעשות רווח.  

https://www.youtube.com/watch?v=3P8AxNb2n3w

שנה טובה לכולכם. שנה של בריאות, של חיוכים, של הגשמת מאווים .

תודה שאתם אתי.

הגוזל שרוצה לחיות

לאקי – איך שאבא שלו קורא לו, או גוזלי, איך שאני קוראת לו , הגיע אלי  קטנטן בן חודשיים. ערום , רועד, ולא מסוגל לעכל את המזון שהוא אוכל.

זו בעיה מוכרת בגוזלים.  הדייסה שהם מקבלים לא מתעכלת אלא נשארת בזפק (חלק של מערכת העיכול).

אם מגלים  בזמן ואם יש מזל, הרבה מזל – ניתן לטפל בזה. אבל  בהרבה מקרים הגוזל ימות.

זה לא רק שהאוכל תוסס ונשאר במקום ולא מגיע לאן שהוא צריך להגיע, הגוזל מתחיל לסבול מתת תזונה  (כי האוכל לא נספג ולא מגיע למקומות הנכונים) ומפיגור התפתחותי.

גוזלי  הגיע  במשקל  של 260 גרם, רעב כמו שרק תינוק יכול להיות- ועם זפק נפוח ומלא במזון.

נתתי לו אנטיביוטיקה וחומר נגד פטריות והתפללתי.

אחרי כמה ימים הוא חזר במצב גרוע יותר. הפעם , חוץ מהזפק כל הבטן היתה נפוחה ומלאה בגאז.

החלפתי לו אנטיביוטיקה והוספתי תרופה שמזרזת פעילות מעיים. תרופה שאני נותנת רק כשאין לי ברירה. לא תמיד היא עובדת, לא תמיד היא עושה טוב, ואין  הרבה ניסיון בלתת אותה לגוזלים. אבל איך שגוזלי נראה, נפוח משני קצותיו, מסכן ורזה , ידעתי שפשוט אין לי מה להפסיד.

אם אני לא עושה כלום הוא בטוח מת.

וזה קרה בדיוק יום לפני שיצאתי לחופשה מתוכננת.

נתתי את המייל שלי לבעלים האוהב שלו וטסתי. החופשות שלי , אגב, תמיד מהולות בדאגה.

עוד לא קרה שאני אסע ולא אשאיר כמה תוכים ממש חולים.

כל יום קיבלתי ממנו מייל או שניים.

אחרי ארבעה ימים הוא כתב לי שגוזלי משתפר ומרגיש יותר טוב.

הייתי סקפטית. כי מאיפה שהגוזל היה , כבר קשה מאד לחזור.

אבל הגוזל הזה ממש רצה לחיות.

השבוע ראיתי אותו.

מ260  גרם לפני 10 ימים הוא עלה ל620 גרם.

ערני, קופץ, שמח.

יש גוזלים שפשוט מגיע להם לחיות.

 

גוזלי

הווטרינרית הכי מגניבה בעולם

השבוע הגיעה אלי לקוחה חדשה עם תוכי.

אמריקאית , עולה חדשה , וטרינרית.  מסתבר שהיא מומחית בשני תחומים שלא ממש מתחברים. היא רופאת חתולים (יש התמחות כזו, כן) – וגם רופאת אלפקות.

הבחורה סיימה לימודיה בהצטיינות יתרה (זה לא פשוט. בתור אחת שגם סיימה בהצטיינות כזו אני מבטיחה לכם שזה לא פשוט). ובגלל שהיא פרפקציוניסטית, לדבריה, החליטה לעבוד רק עם חיה אחת. כשאתה מטפל בהרבה חיות הידע שלך מצטמצם. והיא בחרה בחתולים. הייתה לה מרפאה קטנה בתוך קניון במנהטן, ושם טיפלה בחתולים. היתרון של טיפול בחתולים  בלבד הוא די ברור.זו  מרפאה שיכולה להיות קטנה- יתרון  מובהק כשצריך לשלם שכר דירה במנהטן. או בתל אביב. 

בין היתר היא עשתה ביקורי בית. וככה הגיעה יום אחד לטפל בחתול פרסי חולה שנמצא בתוך חוות אלפקות. הבעלים  התלהב ממנה וממש ביקש ממנה שתעבוד עם האלפקות שלו.

תנו לי לחדד.  בעדר שלו היו אלפקות שחלקן שוות 150,000 $  לאלפקה.(אין טעות במספר האפסים)  והיו לו כמעט 1000 אלפקות.

הוא הטיס מומחה לאלפקות שבא לכמה ימים והעביר לה קורס מהיר- מה צריך לעשות, מה הבעיות הכי נפוצות באלפקות (קשיים בלידה, אם תהיתם) וקנה לה ספרים.

וכך מצאה עצמה ד"ר יעל, מכניסה עירוי ביד אחד לאלפקה שלא ינקה בזמן, ומצד שני מטפלת בחתולים.

אולי הווטרינרית היחידה בעולם  עם שתי התמחויות כאלה.

תוסיפו לזה את העובדה שהיא חוזרת בתשובה שעלתה לארץ, ואשה מגניבה ומשעשעת במיוחד  – ותבינו למה הצעתי לה עבודה.

כשאמרתי לה שאני מבינה כמה קשה היה בטח לעלות לארץ (מי כמוני מכיר את ההבדלים בעבודה בין ארצות הברית לארצנו הקטנה,) אמרה בפשטות: 

השוני העיקרי בחיי היה להפוך לדתיה ולחזור בתשובה. החזרה לארץ פשוט התבקשה.

.

אפליקציה לתוכים בודדים

סוויטי פאי היא קוקטילית מתוקה להפליא. בתנאי שאתם לא תוכים. היא לא אוהבת תוכים במיוחד. הבעיה שסוויטי פאי חרמנית אש ומטילה ביצים כאילו אין מחר. טק-טק-טק-טק

רצפת הכלוב שלה היתה מלאה בביצים ריקות. ביצים ללא עובר. זה מה שקורה כשרוצים להקים משפחה ואין עם מי.

גילינו שאם יש לה גבר, כלומר תוכי זכר , היא מטילה אבל בצורה מסודרת יותר. כי כשבוקעים גוזלים צריך לטפל בהם (גם אם לא אוהבים  אותם במיוחד. גם את הגוזלים שלה היא לא אוהבת. )

ומחזור של הזדווגות, הטלה וגידול גוזלים מקטין את פרק הזמן שאפשר להטיל בו ביצים נטו. אמצעי לצמצום הטלה, אם תרצו.

יום אחד , הזכר שאיתה, קץ  בחיים נטולי אהבה ואינטימיות , רוך ומשפחתיות, חיים בו רק מחפצנים אותו.

ועף לחפש חיים חדשים.

אי אפשר להכניס לה זכר אחר כי היא תוקפת אותם. גם את הגוזלים שלה היא תוקפת , כך שאי אפשר להשאיר לה אחד מהתינוקות שיזווג אותה בבוא העת.

(עזבו, יותר מדי פרקים של משחקי הכס ואני פתוחה לרעיונות)

אז אמרתי לבעלים שלה. אולי תרשמי אותה לטינדר?

צועקים עלי

ב11:30  בלילה אני מקבלת שיחת טלפון.

האשה מהצד השני שואלת אם אפשר לתת אורז לתוכי שמשלשל כבר שבוע.

עניתי לא. תוכי שמשלשל שבוע צריך לבוא לבדיקה. 

ואז אמרה: אולי לתת לו חול קריסטלי? כי מכרו לה בחנות חיות חול מיוחד לתוכים משלשלים

עניתי: לא. את צריכה לקחת את התוכי לווטרינר.

היא כבר לקחה.

רופא אחד נתן לה ויטמינים.

רופא שני  המליץ לה להחליף מזון.

כלומר אני כבר הרופא(ה) השלישי(ת) שהיא פונה אליו.

אבל לא עשו כנראה מה שצריך לעשות.

האשה התחילה לצעוק עלי. ממש לצעוק. שאנחנו שרלטנים. והיא הוציאה כבר מאות שקלים על התוכי ולא יכולה לבוא אלינו. והיא רוצה שנעזור לה דרך הטלפון.

 

מה אגיד לכם. אני בנאדם ממש סבלן. אין לכם מושג כמה. 

האסיסטנטיות שלי משתגעות מזה לפעמים.

או איך שק. אומר: לכולם יש לך סבלנות. חוץ ממני.

אבל אחרי 12 דקות של צעקות (היא צועקת עלי, כן?)  נאלצתי להשתחל לדבריה ולהודיע לה  בנימוס שהטלפון נסגר.