נערת הטלפון, או מסתורי הזמן האבוד

 שיחות טלפון עם לקוחות הן חלק בלתי נפרד מהעבודה.
יש ימים שאני מוצאת עצמי מדברת שעות מהבית, אחרי העבודה.  זו הסיבה, מן הסתם, שאני לא מסוגלת ללהג בטלפון על הא ועל דא.   החברות שלי כבר מודעות לחסכים הוורבליים שלי וסולחות לי.

בשיחה מאלפת שניהלתי לפני חודש,סיפר לי אדם שלא הכרתי שהגוזל שלו, כבן שלושה שבועות, היה חולה: מנוזל, משתעל, ובעצם בקושי נשם. אבל עכשיו, כך אמר, הכל בסדר.
מיותר לציין שמאד התפלאתי ושאלתי אותו : אז למה אתה בעצם מצלצל אלי? איך אני יכולה לעזור לך?
והלקוח מסביר לי לאט, כמי שמדבר לילד מפגר: מה זאת אומרת למה? הרי כתבת בספרך (ספר התוכים)  לדווח לרופא  על כל דבר…
 
לפני שבוע פנתה אלי אשה ושאלה: שמעתי שכדי שתוכי ידבר צריך לקצוץ לו את הלשון.
האם אתם עושים ניתוח כזה?
האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר- למה לך, גברת. תעשי זאת לבד בבית, זה ממש פשוט.
מזל שאני בן אדם מנומס עם עכבות. הדחקתי את הצד האלים שבי.
 
יש ימים שאני קצת נרדמת בשמירה.
ביום כזה צלצלה רונית. רונית מתעניינת ברפואה אלטרנטיבית ואפילו עושה רייקי לנחש שלה. היא גם מוכנה להוכיח באותות ובמופתים שאכן הוא מושפע. לטענתה, הוא ממש רגוע ונינוח אחרי כל טיפול . רונית צלצלה כדי לספר לי כמה שהנחש אוהב את בעלה. הוא רץ אחריו בכל הבית ומקיא לכבודו.
השיחה נמשכה ונמשכה.
אני מוכרחה להתוודות שבאותו רגע לא הייתי ממש מרוכזת והקשבתי לה בערך כמו שאני מקשיבה לילדים שלי בשעות מסוימות של היום.
אני גם רגילה לשמוע ממנה תמיד נסים ונפלאות על הנחש שלה בו היא מאוהבת לחלוטין.
ולכן, כשסיפרה לי שהוא רודף אחרי בעלה בבית מרוב אהבה מלמלתי משהו בלתי מחייב.

למען האמת, הופתעתי לשמוע שיש בעל בבית. מערכת היחסים שנרקמה בינה לבין הנחש נראתה מערכת זוגית לכל דבר. לא חשבתי שיש שם מקום לעוד מישהו.
בקול רם ציינתי שאולי הוא דווקא מנסה לטרוף את המתחרה על ליבה.
כשהיא חזרה והדגישה את קטע ההקאות לכוון הבעל כבר הרגשתי מטומטמת לגמרי.
זו דווקא התנהגות המאפיינת תוכים,ולא נחשים. הצלחתי להשחיל משפט.
דממה מהצד השני. ולאחר מכן: כן, זה התוכי החדש שלנו שעליו אני מספרת לך…
 
 
אתמול היה יום מיוחד: שתי  שיחות קשות בערב אחד.
בשיחה הראשונה פתח הבחור בשאלת מחץ: האם לדעתי אפשר להרוויח הרבה כסף מגידול תוכים.
בלי להניד עפעף אמרתי לו- זה כמו לשאול כמה מרוויח עצמאי.(גם את זה כבר שאלו אותי).  מאחר והוא לא ירד לעומק דעתי המשכתי וסיפרתי לו שאני מכירה בן אדם שמכר דירה בגלל חובות שהיו לו על התוכים שלו. לצערי מכירת הדירה לא הספיקה לכסות חמש מאות שקל שנשאר חייב לי.
לזכותו של אותו בחור ייאמר: הוא לא סתם צלצל אלי ולא התכוון סתם לבלבל לי במוח: הוא הגיע מוכן.ציטט מאמרים על גבי מאמרים- הן כאלה המצדדים בדעתו והן כאלה הסותרים אותה. לכל מה שאמרתי לו הוא כבר קרא מאמר בנושא ונשמע בקיא בחומר.
במישור התיאורטי, כמובן. הבן אדם עוד לא גידל תוכי בחייו.
ברוב ייאושי- שכן השיחה התארכה והתארכה ללא סימני התעייפות מצדו- המלצתי לו להתחיל מזוג תוכים קטן, ובהדרגה, נגיד תוך עשר שנים, לבחון את מצבו ולראות אם אמנם הוא מוכן לגידול במסות גדולות.
 
 
השיחה השניה באותו ערב היתה אמורה להיות קצרה: מישהי רצתה לקבוע תור לבדיקת התוכי החדש שלה.
התחלתי להסביר לה ממה מורכבת בדיקה כזו והיא קטעה אותי בקוצר רוח מופגן.
ואז נזכרתי.
משהו בעוינות, באנטיפטיות שהקרינה אלי אותה אשה הזכיר לי את ביקורה הקודם אצלי.
את הביקור ההוא היא התחילה ככה:
אז זו את שכתבת את הספר המפגר הזה על תוכים…