להיות התוכי של מאסטר שף!

תאמינו לי, אתם ממש רוצים להיות התוכי של דליה אלחדף. אחת מהבוגרות  הבולטות של מאסטר שף מהעונה השלישית.

בזמן שבדקתי את "תוכי " שלה, זה שמו, שאלתי כבדרך אגב מה הוא אוכל. שאלה שגרתית שאני שואלת כל אחד , כי תוכים – ובטח גם אנחנו- הם מה שהם אוכלים.

אבל לא ציפיתי לתשובה המפורטת שלה. תקשיבו טוב.

תוכי מקבל באופן קבוע המבורגר של קינואה עם עדשים ,על הפלנצ'ה.

בבוקר הוא מקבל אורז עם כרובית  או פלפלים.

בבית שלהם יש תמיד פסטה עם חומוס , אפונה גזר או קישואים . אבל כשהחברים של בנה באים  הם יודעים שאסור להם לאכול את זה. זה של תוכי.

ליד הקפה  (לא באמת) הוא מקבל  אריפה, שזה לחם תירס קטן. דליה אופה לו  אריפות באותה הקפדה בה הכינה אותה במסעדה הקסומה שהיתה לה בדיזנגוף, טוטומה.

אכלתי שם פעם, פנטזתי על הפעם הבאה. 

לצערי דליה סגרה את המסעדה הנפלאה הזו שכולה שירה של אוכל רחוב  וונצואלי.

דליה, שמבשלת כמו שהיא נראית- אשה יפה עם עיניים כחולות טובות ולב ענק -מחלקת היום את כל הטוב הזה רק לבני ביתה.

ולתוכי.

ואני מחכה שהיא תמשיך לבשל לנו, לפשוטי העם. קייטרינג, מסעדה, אירועים פרטיים. לא אכפת לי. אני אהיה שם.

IMG-20171019-WA0005   

         ככה נראה צלחות מוקפד ואוכל בריא של תוכי.

 

 

אפשר להיות מנוי על הבלוג שלי. זה ממש פשוט. מצד שמאל למעלה.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 10 תגובות

כלבה על שלוש רגלים??

אף אחד לא רצה לאמץ את דינקי ,כלבה שהגיעה אלינו אחרי תאונת דרכים. הצלחנו להציל את חייה  אבל נאלצנו לקטוע את רגלה.

ואז התחלנו לחפש לה בית.

כלבה חמודה, שמחה, טובת לב- ובלי רגל.

ואתם יודעים מה? אף אחד לא רצה אותה.

אחרי חצי שנה  של חיים בכלוב היא איבדה מהנחמדות שלה.

שתי משפחות שניסו לאמץ אותה החזירו אותה כי היתה תוקפנית.  ועם כל אימוץ שנכשל היא היתה חוזרת מדוכאת יותר ותוקפנית יותר. כבה לה האור בעיניים. בדיוק כמו ילד יתום שנזרק מבית מאמץ אחד למשנהו. .

אחרי 8 חודשים של חיים בבית חולים וטרינרי בתוך כלוב נאלצנו לשים קץ לסבלה.

זה משהו שיושב לי כבד עד היום.

על לג- לס, החתול חסר הרגל שחי במרפאה שלי שנים ארוכות כבר כתבתי בעבר. סוג של חוויה מתקנת. ויש גם את "גדם" , תוכי מופלא שנאלצתי לגדוע לא רגל אחת אלא שתי רגלים, מה שלא הפריע לו לחיות חיים מלאים ולנהל להקת תוכים  שנשמעה לו.

מה שצריך בחיים זה כריזמה, לא רגלים

לכן נדהמתי כשהסתובבתי בסמינר וטרינרי בלאס וגאס וראיתי דוכן ששמו "טריפוד" כלומר שלוש רגלים.

באנגלית זה אפילו יותר נחמד: TRIPAWDS ,כלומר 3 כפות רגלים כלביות.

בפלייר שהם מחלקים לאנשים הם מסבירים  ומנסים לרכך את המכה. מסתבר שלא רק בארץ, קשה לאנשים להתמודד עם מומים בחית המחמד שלהם. וההסבר שהם  נותנים כל כך נכון. אל תתייחסו לקטיעה – ככה הם כותבים- כאל איבוד של רגל, אלא דרך להיפתר מהכאב. חיות לא מתביישות ולא אכפת להן איך שהן נראות. . הן רק רוצות לחיות בלי כאב.

רוב החיות הקטועות  מחלימות מהר מהניתוח ומתרגלות היטב לחיים על שלוש רגלים. אבל לבני המשפחה האנושיים קשה. ולכן הוקמה העמותה הזו שתפקידה לעזור  לנו. לנו, לא לכלבים. העמותה קיימת מאז 2006 ויש בה כבר 12000 חברים שמתקשרים ומספרים  על החיות שלהם  ( בעלות שלוש רגלים, כמובן)י.

ש להם פורומים, בלוגים ואפילו צ'אט חי. והכול כדי לתמוך במשפחות, ולתת מידע ולקשר עם אחרים שעברו טראומה דומה. הם אפילו עוזרים מבחינה כלכלית למי שצריך .

כבר אמרתי בהזדמנויות רבות כמה אני אוהבת את האמריקאים

 

www.tripawds.org

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 7 תגובות

תוכי עם זהות פוליטית מגובשת (חשוב לראות עד הסוף)

זה בנציון, או בנצי בקיצור. תוכי מופלא שאני שמחה שזכיתי להכיר. אני מעלה פה את הסרטון, אולי תצחקו, אולי תתלהבו כמוני. אבל גם אם דעתכם שונה מזו של בנצי, חשוב שתראו עד הסוף.

מה שיפה פה זה לא השיר. זו הפאוזה הקטנה  בסופו, שאחריה הוא אומר משהו. זה מה שהיה קשה ללמד את בנצי. לעשות רווח.  

https://www.youtube.com/watch?v=3P8AxNb2n3w

שנה טובה לכולכם. שנה של בריאות, של חיוכים, של הגשמת מאווים .

תודה שאתם אתי.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 5 תגובות

הגוזל שרוצה לחיות

לאקי – איך שאבא שלו קורא לו, או גוזלי, איך שאני קוראת לו , הגיע אלי  קטנטן בן חודשיים. ערום , רועד, ולא מסוגל לעכל את המזון שהוא אוכל.

זו בעיה מוכרת בגוזלים.  הדייסה שהם מקבלים לא מתעכלת אלא נשארת בזפק (חלק של מערכת העיכול).

אם מגלים  בזמן ואם יש מזל, הרבה מזל – ניתן לטפל בזה. אבל  בהרבה מקרים הגוזל ימות.

זה לא רק שהאוכל תוסס ונשאר במקום ולא מגיע לאן שהוא צריך להגיע, הגוזל מתחיל לסבול מתת תזונה  (כי האוכל לא נספג ולא מגיע למקומות הנכונים) ומפיגור התפתחותי.

גוזלי  הגיע  במשקל  של 260 גרם, רעב כמו שרק תינוק יכול להיות- ועם זפק נפוח ומלא במזון.

נתתי לו אנטיביוטיקה וחומר נגד פטריות והתפללתי.

אחרי כמה ימים הוא חזר במצב גרוע יותר. הפעם , חוץ מהזפק כל הבטן היתה נפוחה ומלאה בגאז.

החלפתי לו אנטיביוטיקה והוספתי תרופה שמזרזת פעילות מעיים. תרופה שאני נותנת רק כשאין לי ברירה. לא תמיד היא עובדת, לא תמיד היא עושה טוב, ואין  הרבה ניסיון בלתת אותה לגוזלים. אבל איך שגוזלי נראה, נפוח משני קצותיו, מסכן ורזה , ידעתי שפשוט אין לי מה להפסיד.

אם אני לא עושה כלום הוא בטוח מת.

וזה קרה בדיוק יום לפני שיצאתי לחופשה מתוכננת.

נתתי את המייל שלי לבעלים האוהב שלו וטסתי. החופשות שלי , אגב, תמיד מהולות בדאגה.

עוד לא קרה שאני אסע ולא אשאיר כמה תוכים ממש חולים.

כל יום קיבלתי ממנו מייל או שניים.

אחרי ארבעה ימים הוא כתב לי שגוזלי משתפר ומרגיש יותר טוב.

הייתי סקפטית. כי מאיפה שהגוזל היה , כבר קשה מאד לחזור.

אבל הגוזל הזה ממש רצה לחיות.

השבוע ראיתי אותו.

מ260  גרם לפני 10 ימים הוא עלה ל620 גרם.

ערני, קופץ, שמח.

יש גוזלים שפשוט מגיע להם לחיות.

 

גוזלי

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 9 תגובות

הווטרינרית הכי מגניבה בעולם

השבוע הגיעה אלי לקוחה חדשה עם תוכי.

אמריקאית , עולה חדשה , וטרינרית.  מסתבר שהיא מומחית בשני תחומים שלא ממש מתחברים. היא רופאת חתולים (יש התמחות כזו, כן) – וגם רופאת אלפקות.

הבחורה סיימה לימודיה בהצטיינות יתרה (זה לא פשוט. בתור אחת שגם סיימה בהצטיינות כזו אני מבטיחה לכם שזה לא פשוט). ובגלל שהיא פרפקציוניסטית, לדבריה, החליטה לעבוד רק עם חיה אחת. כשאתה מטפל בהרבה חיות הידע שלך מצטמצם. והיא בחרה בחתולים. הייתה לה מרפאה קטנה בתוך קניון במנהטן, ושם טיפלה בחתולים. היתרון של טיפול בחתולים  בלבד הוא די ברור.זו  מרפאה שיכולה להיות קטנה- יתרון  מובהק כשצריך לשלם שכר דירה במנהטן. או בתל אביב. 

בין היתר היא עשתה ביקורי בית. וככה הגיעה יום אחד לטפל בחתול פרסי חולה שנמצא בתוך חוות אלפקות. הבעלים  התלהב ממנה וממש ביקש ממנה שתעבוד עם האלפקות שלו.

תנו לי לחדד.  בעדר שלו היו אלפקות שחלקן שוות 150,000 $  לאלפקה.(אין טעות במספר האפסים)  והיו לו כמעט 1000 אלפקות.

הוא הטיס מומחה לאלפקות שבא לכמה ימים והעביר לה קורס מהיר- מה צריך לעשות, מה הבעיות הכי נפוצות באלפקות (קשיים בלידה, אם תהיתם) וקנה לה ספרים.

וכך מצאה עצמה ד"ר יעל, מכניסה עירוי ביד אחד לאלפקה שלא ינקה בזמן, ומצד שני מטפלת בחתולים.

אולי הווטרינרית היחידה בעולם  עם שתי התמחויות כאלה.

תוסיפו לזה את העובדה שהיא חוזרת בתשובה שעלתה לארץ, ואשה מגניבה ומשעשעת במיוחד  – ותבינו למה הצעתי לה עבודה.

כשאמרתי לה שאני מבינה כמה קשה היה בטח לעלות לארץ (מי כמוני מכיר את ההבדלים בעבודה בין ארצות הברית לארצנו הקטנה,) אמרה בפשטות: 

השוני העיקרי בחיי היה להפוך לדתיה ולחזור בתשובה. החזרה לארץ פשוט התבקשה.

.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 7 תגובות

אפליקציה לתוכים בודדים

סוויטי פאי היא קוקטילית מתוקה להפליא. בתנאי שאתם לא תוכים. היא לא אוהבת תוכים במיוחד. הבעיה שסוויטי פאי חרמנית אש ומטילה ביצים כאילו אין מחר. טק-טק-טק-טק

רצפת הכלוב שלה היתה מלאה בביצים ריקות. ביצים ללא עובר. זה מה שקורה כשרוצים להקים משפחה ואין עם מי.

גילינו שאם יש לה גבר, כלומר תוכי זכר , היא מטילה אבל בצורה מסודרת יותר. כי כשבוקעים גוזלים צריך לטפל בהם (גם אם לא אוהבים  אותם במיוחד. גם את הגוזלים שלה היא לא אוהבת. )

ומחזור של הזדווגות, הטלה וגידול גוזלים מקטין את פרק הזמן שאפשר להטיל בו ביצים נטו. אמצעי לצמצום הטלה, אם תרצו.

יום אחד , הזכר שאיתה, קץ  בחיים נטולי אהבה ואינטימיות , רוך ומשפחתיות, חיים בו רק מחפצנים אותו.

ועף לחפש חיים חדשים.

אי אפשר להכניס לה זכר אחר כי היא תוקפת אותם. גם את הגוזלים שלה היא תוקפת , כך שאי אפשר להשאיר לה אחד מהתינוקות שיזווג אותה בבוא העת.

(עזבו, יותר מדי פרקים של משחקי הכס ואני פתוחה לרעיונות)

אז אמרתי לבעלים שלה. אולי תרשמי אותה לטינדר?

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

צועקים עלי

ב11:30  בלילה אני מקבלת שיחת טלפון.

האשה מהצד השני שואלת אם אפשר לתת אורז לתוכי שמשלשל כבר שבוע.

עניתי לא. תוכי שמשלשל שבוע צריך לבוא לבדיקה. 

ואז אמרה: אולי לתת לו חול קריסטלי? כי מכרו לה בחנות חיות חול מיוחד לתוכים משלשלים

עניתי: לא. את צריכה לקחת את התוכי לווטרינר.

היא כבר לקחה.

רופא אחד נתן לה ויטמינים.

רופא שני  המליץ לה להחליף מזון.

כלומר אני כבר הרופא(ה) השלישי(ת) שהיא פונה אליו.

אבל לא עשו כנראה מה שצריך לעשות.

האשה התחילה לצעוק עלי. ממש לצעוק. שאנחנו שרלטנים. והיא הוציאה כבר מאות שקלים על התוכי ולא יכולה לבוא אלינו. והיא רוצה שנעזור לה דרך הטלפון.

 

מה אגיד לכם. אני בנאדם ממש סבלן. אין לכם מושג כמה. 

האסיסטנטיות שלי משתגעות מזה לפעמים.

או איך שק. אומר: לכולם יש לך סבלנות. חוץ ממני.

אבל אחרי 12 דקות של צעקות (היא צועקת עלי, כן?)  נאלצתי להשתחל לדבריה ולהודיע לה  בנימוס שהטלפון נסגר.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 2 תגובות