וטרינרים ללא גבולות: טיפלתי בתוכי מרצועת עזה!

 

אתמול בצהרים קיבלתי טלפון מאביהו שרווד מהעמותה למען חיות הבר. יש ברצועת עזה תוכי עם כוויה בזפק. את מסכימה לבוא לנתח אותו?

ברור שאמרתי כן. ותוך 24 שעות אביהו הפך את העולם. קיבלנו אישורים להיכנס למעבר הגבול ארז, קיבלנו אישור להכניס קליניקה ניידת , ואפילו אישרו לנו לצלם שם.

התוכי היה ממש מסכן. ממש. כשאמרתי שאני צריכה שיהיה חצי שעה בצום אמר לי אביהו שהוא כבר בצום שבוע. ידעתי שאני הולכת לנתח נגד כל הסיכויים. אבל אם לבעלים של התוכי מספיק אכפת ממנו (אחרי שווטרינרים ברצועה אמרו לו להרדים אותו) אז אני באמת חושבת שמגיע לו סיכוי לחיים.

לא הייתי לבד. היו אתי אביהו ואנשי הצוות שלו,המקסימים והמיומנים עד מאד. היה אתי ד"ר עופר צדוק שתרם את זמנו ואת הקליניקה הניידת שלו ועזר לי . והיה אורי מדר , מתאם החקלאות ברצועת עזה.,שדאג לאישורים.

ולמה היה לי כל כך חשוב לבוא ולטפל בתוכי?

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה או שנתיים הייתי אומרת שלכל בעלי החיים מגיע טיפול ווטרינרי ראוי.

את זה אני כמובן אומרת גם היום. . והייתי אומרת שחשוב לי שהם, העזתים, יראו שאכפת לנו. מהם ומבעלי החיים שלהם.

והיום אני מוסיפה ואומרת . אני עושה את זה כדי שהאנשים כאן, בצד שלנו, יראו שגם מעבר לגדר יש אנשים . אנשים שאכפת להם מבעלי החיים שלהם אנשים חומלים. שמוכנים להפוך את העולם כדי שהתוכי שלהם יזכה בסיכוי לחיים.

ברגע שנראה אותם ככה הדברים יתחילו להסתדר.

אני מרגישה ברת מזל שזכיתי לתרום את היום הזה ואולי להציל עוד תוכי. ואת השלום. (בקטנה, כן?)

 

.  מחר אנסה להעלות סרטון או שניים.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 15 תגובות

כפרה, את אוהבת חיות?

הטלפון מצלצל בעשר בלילה. אני עונה.

דבר ראשון שואלים אותי אם אני יודעת לטפל בתוכים.  לגיטימי. 

ואז , מתארים לי תוכי שנשמע חולה. באמת חולה, מזה יומיים.

  אני ממליצה לבעלים שיביא את התוכי עכשיו. עשר בלילה.

אבל הוא צריך לדעת  שביקור עכשיו עולה יותר מאשר ביקור בשעות הרגילות. הגיוני, לא?

הבנאדם אומר לי: תשמעי, תשמעי, תשמעי. כפרה. את אוהבת חיות, נכון? אז את תראי אותו עכשיו במחיר של מחר בבוקר. זהו.

אני עונה לו. כשאני בודקת פציינט בלילה  זה עולה יותר..

אומר לי כפרה, כפרה, כפרה. (כך במקור) את לא מבינה. התוכי עלה לי אלפיים דולר. את תראי אותי עכשיו , ובמחיר של הבוקר. 

אמרתי לו: אני לא כפרה. אני רופאה.

ענה לי בעצבים: אה, את עם האף למעלה? וסגר את הטלפון.

 

תרנגולת כפרה

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 11 תגובות

מוח של ציפור – ופורטרט שלי ! (הי, אני נחשפת…)

לאחרונה הרציתי על "מוח של ציפור". הרצאה. מגניבה,  אם מותר לומר. על מוח של ציפור. על יכולות החשיבה ופתרון בעיות  בציפורים.

 

הרצאה שבקרוב, מתישהו,  תהיה פתוחה גם לקהל הרחב.

החבר הגאון שלי דורי רגב צייר אותי:)

דורי מצייר אותי

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 9 תגובות

BE YODA : סמינר ווטרינרי

:

לפני הכול אני חייבת לומר שלאס וגאס עצמה היא עיר די מגעילה. עניין של טעם, כמובן.

מה שרואים כשבאים לסמינר זה רק  בתי מלון עם  אלפי חדרים,  וקילומטרים ארוכים של מסדרונות שלא נגמרים.  .

השנה לא הספקנו להזמין מקום במלון בו הסמינר מתקיים ונאלצנו להירשם למלון לידו.

5  ק"מ בלבד מפרידים בין שני המלונות,. אבל לוקח חצי שעה לרדת ללובי ולהגיע להסעה, רבע שעה נסיעה ועוד רבע שעה של הליכה במסדרונות המלון של הסמינר. ההרצאות השנה הוקדמו משמונה בבוקר לשבע וחצי .ולמה אני מספרת את זה?

כדי להגיע להרצאה שמתחילה בשבע וחצי קמתי בחמש וחצי . כמה חנון אפשר להיות?

ואז, במלון של הסמינר עמדתי 45 דקות בתור של סטארבקס.  לראות ולא להאמין. תור של כמה מאות וטרינרים  .

אני מצרפת תמונה חלקית של התור הממושמע. כדי שתאמינו לי. מצד ימין עומדים עוד מאתיים וטרינרים, צד בשמאל מגיעים לדפקים

אגב יום ההרצאות מתחיל השנה בשבע וחצי ונגמר בשבע בערב. כזה עוד לא היה לי. בחיי. תוסיפו לקימות היומיות בחמש וחצי גט לג ערמומי שמעיר אותי פעמיים  בלילה. ואז אני שומעת הרצאות  עד שבע  בערב.

 

כל שנה יש פה וטרינרים חדשים. מזלי שאני לא מזדקנת אחרת בטוח הייתי מתבאסת. לפני ההרצאות שלי על ציפורים, התפנה לי בוקר להרצאות על גוגל. המרצה נראה בן 17 אבל מיד אומר את גילו המתקדם (30) כדי שנקשיב לו בתשומת לב.

גוגל זה חשוב , מנועי חיפוש זה נושא שאני מאד אוהבת והמרצה מדבר על לוק סקייווטר  ומלחמת הכוכבים. אני ,כמובן ,מתה על זה.

המרצה אומר לנו: תהיו יודה. נחסוך מכם את הפרשנות שלו.  מאחר וענה לשאלתי שאינסטוש זה מאד חשוב, מאד מאד חשוב,  הודעתי לו שלמחרת אני באה לדוכן שלו והוא יפתח לי אתר. או איך שקוראים לזה. .

ישבתי היום בהרצאות על תרנגולות.

אהבתי את העובדה שהיה בין המאזינים וטרינר שלא שומע וסידרו לו שני מתרגמים לשפת הסימנים  שהתחלפו ביניהם ברצף.

הייתי צריכה להיזכר שבאמריקה, לפני שאתה מטפל בתרנגולת חולה אתה חייב לקבל אישור מהרשויות לתרופות שהיא מקבלת..   זה לא פשוט להיות תרנגולת. מצד אחד חיית מחמד, מצד שני  חיית מאכל.  וברגע שיש סיכוי שמישהו יאכל אותה או את הביצים שלה- יש המון  מגבלות על מה שמותר לתת לה  והמון טפסים שצריך למלא.

הם לא מכירים את התרנגולות שבארץ ומה שדוחפים להן.

 

וזה , למי שרוצה לדעת ואולי לפנק אותי, מה שאני אשמח לקבל כמתנת יומולדת ( 3 בינואר, כדי שתראו כמה אני רצינית)

הסי, טי סופר מודרני, משולב ברנגטן מיוחד. עכשיו הם בתהליך אישור למכשיר לשימוש בבני אדם.

מה שמפריד ביני לבין הסי .טי המתוק הזה הוא סכום של רבע מיליון דולר ופער של חמש עשרה שנים בין הרפואה בארץ לבין מה שיכולתי להיות אם הייתי נשארת כאן, בארצות הברית. אני רואה מה המכשיר הזה נותן, איזו חדות אבחנה בפרטים. והגרון מתמלא לי בדמעות של ממש.

 

אני לא מתחרטת כמעט אף פעם שחזרתי לארץ. המשפחה שלי, החברים הנהדרים שלי והצורה המפוצלת בה אני חיה – שלא הייתה יכולה להתקיים בארצות הברית. אבל לפעמים אני עצובה.

אחר הצהרים נהגנו בוואלי שהיה פעם ביתנו.  ההרים היפים שסוגרים אותו מצפון, הקניון עם הסלעים האדומים שהייתי  מטיילת בו כל פעם . כשהייתי בהריון בחודש תשיעי הבאתי את אמי לשם, עזרתי לה לרדת בין הסלעים התלולים. כן, אני חסרת אחריות.  והיא נכנסה לחרדות  מה יקרה אם אני אלד לה שם בין הסלעים.  לא ילדתי שם.

 

שתי מלים על חוויות אמריקאיות. קניות. ואובר.

אני אוהבת ספרים .

כל חנויות הספרים שהכרתי נסגרו בשנים האחרונות. הקרובה ביותר נמצאת כמה עשרות קילומטרים  דרומה.  בוקס לבטן.

ו-אובר  אובר זו אפליקציה גאונית.  זו פעם ראשונה שאני משתמשת בה. וממש משתאה. מהיעילות, מהמחירים. אפילו הנהגים פה ממש נחמדים, בניגוד לנהגי מוניות רגילים בווגאס שתמיד נראו לי  אנטיפתים וערמומיים.

ולא נותר לי אלא להזכיר את י.נ.  ידידי שאמר במרירות שלקח בניו יורק אובר משדה התעופה קנדי לעיר וגנבו אותו בסיבוב ארוך לעיר וב 150 דולר.

. שאלתי אותו בתדהמה: איך זה יכול להיות?   איך מצאת נהג כזה?

אמר: ראיתי איש עם שלט "אובר" בשדה התעופה ולקחתי אותו.

 

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

טיול משפחתי בדורדון שבצרפת. מאמר שלי שהודפס במגזין טבע הדברים.

http://www.tevahadvarim.co.il/2018/05/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA/

פורסם בקטגוריה טיולים, טיולים | 4 תגובות

יורקשיירית עם הפרעת קשב

מי שקורא ליורקשרית הקטנטנה שלו, כלבה  ששוקלת בקושי שלושה קילו בשם בני, שלא יתפלא שהוא מקבל טום בוי.

היורקשרית הקודמת של טלי  היתה הכי עדינה שאפשר. כשהיה לכלוך בגינה היתה הולכת מסביב (באמת) כדי שכפות הרגלים הענוגות שלה לא תתלכלכנה. אבל קראו לה משי. (כמו שאתם רואים.אני מאמינה גדולה בשמות).

בני לעומתה, אמנם קטנטונת כמצופה , אבל למרות שגם היא  יורקשרית,  זה כלב אחר לגמרי.

פרועה, מדובללת, רצה בגינה ותופסת את התרנגולות שבגינה. לא יודעת מה אתכם, אבל אני בחיים לא ראיתי כלב קטנטן שרודף אחרי תרנגולות. ולא סתם רודפת, תופסת בפיה ומביאה ספק גוררת את התרנגולת המסכנה לבעליה. למרבה המזל היא לא פוצעת אותן. אין לי מושג איך. אין לי גם מושג איך כלבה ששוקלת פחות מארבעה קילו גוררת תרנגולת ששוקלת קצת פחות ממנה. ליתר ביטחון נתתי לבעליה היום את כרטיס הביקור שלי.

. הכלבה הזו היא פשוט ארסית צעצוע. במובן הכי מתוק של המילה, כן?

אי אפשר לשים עליה קוקיות וסיכות ראש קטנות, שזו אחת השמחות של בעלי יורקשרים.

(היתה לנו לקוחה סטייליסטית שהיתה קונה את הסיכות ראש לכלבה במחלקת הילדים של H+M)

למרבה הצער גם אי אפשר לשים עליה קולר רגיל כי היא מפוררת אותו לפירורים.

אם הייתי יכולה לבדוק הפרעות קשב בכלב אין לי ספק שבני היתה עונה לקריטריונים לקבלת ריטלין.

היום  הם באו לקנות לה רצועת חנק. לא חשבנו שיש רצועות חנק כל כך קטנות…

אבל הנה מצאנו אחת.

בני

 

 

תראו איזו פושטקית. רואים עליה!

 

כמה הערות לפני שתתנפלו עלי… הכלבה לא תלויה אלא נתמכת ע"י ד"ר טננבוים שמחזיק אותה מאחור.

ולמה צריך רצועת חנק? כי לפעמים חייבים לשים רצועה על כלב כדי שלא ירוץ לכביש. וזה הקולר היחיד שיחזיק מעמד. (אני מקווה)

וסיכות ראש- לזן הכלבים הזה הפוני נופל לתוך העיניים וממש מפריע. אז אוספים אותו. שימו לב שגם למופרעת הקטנטנה הזו שלא מסכימה לשום קישוט יש גומיה מדובללת באמצע הפוני..

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 8 תגובות

תוכי עם פנצ'ר! נהפכתי לפנצ'ר מאכער!

אמדאוס , ג'אקו בן ארבעים   הגיע אלי אתמול כשהבעלים אומרים לי שכשהוא שותה- נוזלים יוצאים החוצה מהחזה. 

כשאומרים כזה דבר בד"כ יש חור בזפק, שהוא חלק ממערכת העיכול שנמצא ממש צמוד לעור באזור החזה. הסתכלתי טוב טוב ולא ראיתי שום חור.

אני בנאדם ספקן.

בניגוד לגוזלי תוכים, שם ,כשנותנים להם דייסה חמה מדי יכולה להיווצר כוויה בזפק שגורמת בהמשך לחור, מעולם לא ראיתי תוכי מבוגר עם חור בזפק.

אבל אמא שלו אמרה שראתה שפריץ של נוזלים. ואני מקשיבה ללקוחות שלי.

בעיתוי משונה היו לי ברכב שלי שני פנצ'רים באותו יום.

ובדיוק כמו הפנצ'ר-מאכער שלי שמטביל את הצמיג במים ורואה מאיפה יוצא אוויר, מילאתי לאמדאוס את הזפק בתמיסת עירוי.  ומיד כשהזפק היה מלא הנוזל התחיל לצאת החוצה בזרם יציב.

אהה.

יש חור. פצפון  אבל חור.

תפרתי שני תפרים בהרדמה מקומית (מעדיפה לא להרדים תוכי בן 40 אז בחרתי בניתוח היותר שטחי).

ובדקתי אם התוכי  עדיין דולף. כלומר שוב ניפחתי אותו ושוב בדקתי.

בונקר. אף טיפה לא יוצאת.

שלחתי אותו הביתה עם הוראות לצווארון מבד.

נראה לי שיש עוד מקצוע שהייתי יכולה לעבוד בו.

 

פנצר

 

בתמונה רואים זפק מלא בנוזלים , ומצד שמאל חדי העין יבחינו בשני תפרים קטנטנים.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 2 תגובות