יום הולדת שמח: נקודת השפל שלי

 

יום אחד חגגנו יום הולדת לאחד הכלבים של לקוחה.

ממרומי שנות העשרים שלי היא נראתה לי בת מאה,  למרות שאני מניחה שהיתה אולי בת ששים או שבעים. או אולי ארבעים ,מי יודע.

היא לבשה חליפות שאנל  מדוגמות , תמיד מתוקתקת  (מי לובש היום חליפות כאלה? ) תיק מותאם לנעלים.  ותמיד באה עם שלושה פודלים קטנים בידיה.

ככה , לבושה בהידור, היא הגיעה יום אחד לחגוג יומולדת לאחד מהפודלים .

קראו לי לחדר הבדיקות. הרופא כבר היה שם, והצוות.

שרנו , גם אני, שירי יומולדת לכלב וקיבלנו ממתקים.

ואני זוכרת שהרגשתי מושפלת עד עפר.

זו היתה נקודת שפל אמיתית בחיי המקצועיים. לפחות ככה חשבתי אז.

הייתי וטרינרית צעירה בארצות הברית. עוד לא קיבלתי את הרישיון שלי ועבדתי כאסיסטנטית בפסדינה שבקליפורניה. והייתי צריכה להתחנף לאשה . שנאתי כל רגע מהסיטואציה .

היום גדלתי. יש בי חמלה.

האשה היתה בודדה. אני מדמיינת אותה מחליטה איזה  שאנל ללבוש בבוקר, הפנינים תמיד פנינים, אוספת את הכלבים , מארגנת סל פיקניק עם ממתקים ובאה לאנשים היחידים שדברו אתה, מין הסתם.

ועדיין תחושת הבושה צורבת בי עד יום.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 7 תגובות

תרנגולת בכסא גלגלים וחזירים עם בעיית התנהגות: חידושים מסמינר וטרינרי

 

כאן וכאן וגם כאן כתבתי על הסמינר בשנים קודמות.

שוב אני בסמינר ווטרינרי. משמונה בבוקר עד שש בערב אני שומעת הרצאות  שונות ורושמת במרץ רב. חנון נשאר חנון.

ההיי לייט שלי הוא הרצאה על הפרעות התנהגות של חזירים. כן כן. חזירים. אני תמיד משתדלת לשמע לפחות משהו אחד מתחום חדש. וחזירים זו חיה אהובה עלי במיוחד, בזכות החן  ובזכות האינטיליגנציה.

הם אגב יותר חכמים מכלבים.  . המרצה מתוודה שיש לה 12 חיות מחמד. וזה כולל חזיר אחד. . היא מראה תמונות מהבית שלה, החזיר משתולל עם הכלב ואני לא יודעת מי יותר מטורלל.  

בהפסקת הצהרים אני הולכת לאזור התצוגה.

אלפי וטרינרים, מאות מציגים ותרנגולת אחת בכסא גלגלים. כסא גלגלים תרנגולת

אני מכירה כסאות גלגלים לכלבים. אפילו לחזירים. אבל תרנגולת? באמת?

זה לא שהן לא ראויות, להיפך. חית מחמד מקסימה, ממש מקסימה, שסובלת מיחסי ציבור מעפנים שמרשים לאכול אותה.

תרנגולות סובלות מתופעה שנקראת BUMBLE FOOT  ,  כף הרגל מתנפחת וכואבת בטירוף. ומכשיר כזה יכול להקל עליה כי הרגל פשוט לא נוגעת באדמה. לשאלתי אמרה לי האשה בדוכן שרק בחודש האחרון הם הכינו שלושה כסאות כאלה. שלוש תרנגולות אמריקאיות  זכו לקבל כסא גלגלים. אני אוהבת את האמריקאים. באמת אוהבת.

מכירים את הצווארונים שאנחנו שמים על כלבים כדי שלא יאכלו את התפרים שלהם? יש כל מיני מודלים. ואני באמת אהבתי את הצווארון הבא:

יותר נכון את הדוגמנית. ג'ירפה

                                ***********************

שמחתי למצוא פלסטרים לכלבים עם סטייל אישי: פלסטרים

                              *********************

ומציגה שהמציאה פטנט לכלבים עיוורים:  נכון שהכלב נראה כמו חייזר אבל הטבעת הזו מונעת ממנו להתנגש בקירות,  בעוד שהכרית הקטנה מאחור בולמת זעזועים. הפטנט הזה עולה בערך 90 דולר.

לא הרבה בשביל איכות חיים לכלב שמתעוור.

 

blind dog

 

ואתם כבר יודעים שווטרינרים רציניים בודקים באולם התצוגה מכשור חדש. לא אני, כן?

socks

כל הגרביים החמודים עם ציורי כלבים.  הנה זה מה שאני אוהבת.

                             *******************

 

 

 

ולסיום- משפט השנה.   לעמיתי הווטרינרים- אם מישהו פעם יבוא בתלונות אליכם על מקצועיות יתר וחוסר רצון לקיצורי דרך וחיפופים::

 

 איכות בסטיילכאן

 

וניתן להירשם כמנויים לבלוג שלי. בצד ימין למעלה .

עיניכם הרואות, אני לא מטרידה אתכם יותר מדיחיוך עצוב

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 4 תגובות

פוליטי

 

בדרך כלל אני מפרסמת בבלוג שלי. אותו אני אוהבת. ואז , באיחור של יום יומיים, נזכרת בילד החורג שלי, פייסבוק. ומעלה גם שם. הפעם התגובה הראשונה שלי הייתה שם. ואני מעתיקה אותה לכאן.

השנה לא תתקיים עצרת לזכר יצחק רבין. מחוסר תקציבים.
ככה זה מתחיל. מתחילים לשנות, יותר נכון למחוק את ההיסטוריה שלנו כדי שיוכלו להלביש סיפור אחר , יותר מתאים.
למה שלא יהיה מימון ממשלתי? זה לא היה רצח פרטי, כן? מה הבעיה לממשלה הזו לתת מיליון? כסף קטן לממשלה. אבל הממשלה של "רגע רגע רגע רגע" וחמש יחידות המתימטיקה ואפס יחידות ביחסי אנוש מתחילה לאט לאט לשנות לנו את ההיסטוריה.

אני לא מוכנה לזה.

אז אני מתכוונת להיות שם בכיכר. בשבת בערב.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 5 תגובות

החתולים של רומא!

שוטטתי ברומא להנאתי. שחררתי את הקבוצה הקטנה שאתי- שניים הלכו לסופר להצטייד בגבינות ואחת המשיכה בקניות. ואני לבד, מסתובבת .

רומא זו אובססיה ידועה אצלי. כשאני ברומא אני לא ישנה , לא אוכלת, לא חם לי ולא קר לי. אני לגמרי בהיי. יש משהו בעיר הזו  שמזקק את כל המופרעויות שלי   .

בתפריט הפעם היו כיכר  אחת (קאמפו די פיורי, מזמן לא הייתי בה) ושלוש כנסיות . כי אובססיה זו אובססיה. ואז הגעתי בטעות ללארגו ארג'נטינה. (לא רחוק מפיאצה ונציה, למי שמכיר)

בתחילת המאה , ב 1926 , רצו להרחיב את מקטע הרחובות ולהרוס כדי לשפץ.

תוך כדי עבודות ההרחבה התגלו שרידים של מקדשים מהעתיקים ביותר שהתגלו עד כה (400-300 לפנה"ס) -אין יותר תאריכים! מבטיחה! 

זה גם המקום בו נרצח יוליוס קיסר

ככה זה ברומא. . בכל מקום שזורקים אבן מגלים עתיקות מתקופת הרומאים.

פעולות ההרחבה נעצרו, כמובן, האזור גודר ונשמר.

ואז באו החתולים.

עשרות ואולי מאות חתולים מצאו בית בינות להריסות.

וככה זה נראה.

חתולים רומא 2

העיריה נתנה לשתי נשים משוגעות לדבר מקום קטן מתחת לגשר ומשם הם  מנהלות מרפאת עיקורים וסירוסים לחתולי העיר.  המקום באמת קטנטן- צריך להתכופף כשנכנסים ובמעבר מחדר לחדר.

כמאה וחמישים חתולים  מסתובבים במבנה, יוצאים כרצונם , נחים על העתיקות ומשחקים.

אם יש גן עדן לחתולים הוא נמצא ברומא

חתולים רומא 1

 

 www.romancats.com

ואם בא לכם הם ממש ישמחו לתרומות.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

יום כיפורים: חוויה מתקנת

את השנה התחלתי  בהרדמת חסד עצובה. הכרחית -אבל עצובה. אבל היום, ערב יום הכיפורים, אולי הייתה לי חוויה מתקנת. גולדנית קטנה ,(מנוקד בשורוק) הגיעה  לבית החולים שלי  כשהיא על רצפת הכלוב.

גולדנים למי שלא מכיר הם  ציפורי שיר  קטנטנות  ויפיפיות.

תוצאת תמונה עבור גולדן פינק

 

19 גרם, זה מה שהיא שקלה. 19 גרם.

וכשציפור נמצאת על הרצפה היא בבעיה רצינית.

כשמיששתי את הבטן הרגשתי מסה קטנה אבל רכה.

כשיש ביצה שלא מצליחה לצאת  ("ביצה כלואה " זה המינוח המדויק) מרגישים שנוגעים בביצה, מרגישים את הקליפה. פה לא הרגשתי קליפה, בוודאות.

אבל משהו במישוש נראה לי חריג ובלחיצה עדינה הצלחתי להוציא- ליילד, אם תרצו- ביצה קטנה ומושלמת- אבל בלי קליפה. שיצאה , תודה לאל, בלי להישבר בדרך..

ביצה קטנה

ככה נראית הביצה. (לידה הנחתי מקל ניקוי  אזניים, להשוואת גודל).

הטלות תכופות מדי דלדלו את מאגר הסידן בגוף הקטן  של הגולדנית

 

הציפור הקטנטונת עדיין צריכה להתאושש, גם מחוסר סידן שמשפיע על כל הגוף וגם משעות של  ניסיונות הטלה.

תחזיקו לה אצבעות.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 4 תגובות

שנה חדשה. חסד אחרון ומחשבות

דווקא היום, בצהרים , ערב ראש השנה , הגיע אלי שליו שנמצא עם שתי רגלים מרוסקות ותלויות על פיסת עור ,ועור החזה שלו היה מופשל, קרוע , מודלק.  דווקא היום.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מותרת עליהם. תמיד נלחמת, כל עוד יש קצת תקווה.ולפעמים כשכבר נגמרת התקווה אני עוד שם, נלחמת. 

אבל השליו הקטן הזה פשוט היה כל כך מסכן ולא ראיתי שום אפשרות לשחזור ותיקון הרגלים, שום אפשרות לתיקון . כבר קטעתי שתי רגלים לתוכי והתוכי הזה היום חי  חיים מלאים ולהקה שלמה שסרה לפקודתו, למרות היותו קטוע גפים.  אבל ציפור בר לא תוכל להשתקם כשהיא הולכת על שני גדמים.

דווקא היום .

הרדמתי אותו הרדמת חסד.

ואחרי זה הלכתי חנוקה מדמעות.

אמרתי לעצמי, עשית חסד. מה את מיבבת, מה.  עשית אתו חסד.

התוכי שהגיע לפניו הגיע בגלל גירודים וגיליתי מסה בבטנו

התוכי שבא אחריו (כן, היה יום עסוק) הגיע בגלל דלקת עיניים.

כשאני חושבת מי מתאים לעבודה הזו , זה ברור לי שזה לא הלימודים. . הלימודים לא קשים (טוב, הכול יחסי. אני למשל לא הייתי יכולה ללמוד הנדסה). אבל מי שעוסק ברפואה חייב את החוסן הנפשי יותר מהכול. את הכוח להגיד לעצמך שעשית טוב כשהרדמת חיית בר שבאמת לא הייתה מחזיקה מעמד

קיצרת לה את הסבל . ולהמשיך לפציינט הבא. אתה צריך את המינון המדויק של חוזק ורכות. ולא לאבד אף אחד מהם כי רק השילוב ביניהם  הוא שמאפשר להמשיך לטפל ולהציל את מי שאפשר להצילו.

 

 

מאחלת לכולכם שנה בה תצליחו למזג את הכוח שלכם ברכות, שתהיו בריאים, כולכם, וחיות מחמד שלכם. ושתגשימו, ושלא תפחדו לשנות כיוון בחיים  ולעשות ולחלום עוד ועוד.

לסיום אופטימי תראו את לוקה, התוכית המהממת של יעקב כהן מנצרת. הוא תוכי מוכשר במיוחד וכאן הוא מאחל לכם שנה טובה.

https://www.facebook.com/plugins/post.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Fshlomitveterinarian%2Fposts%2F866507833450525&width=500

https://www.facebook.com/shlomitveterinarian/

יעקב הוא צלם מקצועי ומוכשר , כמו שהוא אבא אוהב (ומעריץ) של לוקה. ואני מרשה לעצמי לתת את הקישור שלו אפילו שהוא לא ביקש ממני

https://www.facebook.com/jakov.cohen.5?hc_ref=PAGES_TIMELINE

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 11 תגובות

גם כלבים מתאבלים!

זו הייתה שנה עצובה. הייתי השנה בשלוש לוויות, כולן של אנשים צעירים מדי.

אבל אני רוצה לספר לכם  על צ'לסי, הכלבה של צחי.   

צחי, שהיה לקוח שלנו יצא לריצה- שגרה של כמעט כל יום.

יצא ולא חזר.

דום לב בגיל 57.

אתה קורא על זה בעיתון. אבל לא מאמין שזה באמת קורה לאנשים שאתה מכיר.

 

השבוע ראיתי את צ'לסי כלבתו , לראשונה מאז נפטר .

כמו שאומרים על ילדה שהיא ילדה של אבא , ככה הייתה צ'לסי. כלבה של אבא שלה .  ישנה לידו, הייתה אתו. אפילו לריצות הייתה יוצאת אתו מוקדם בבוקר. אבל לא לריצה הזו..

היה ממש מוקדם בבוקר, והיה קר, צ'לסי המשיכה לישון ולא ידעה שלא תראה את אהובה יותר.

כשלא חזר הביתה היא לא ממש הבינה מה קורה.  היא הסתובבה חסרת מנוחה, באומללות.

בתום השבעה  נלקחה לקבר.

בשבעה עוד אין מצבה. יש רק תלולית חול עצובה.

צ'לסי רצה לתלולית, והתחילה לחפור במה שנראה כמו התקף טירוף. באובססיביות., ללא הפסקה

. המשפחה נאלצה להציב כיסא  כדי למנוע את החפירות.

ואז זקפה ראשה והתחילה לבכות.  יללות  עמוקות, היסטריות, שמעולם לא השמיעה.

היא יודעת.

כשלוקחים אותה לבקר את הקבר היא ממש מאושרת. היא באה לבקר את צחי שלה. היא משתחררת מהרצועה ורצה אל הקבר- את הדרך היא כמובן זוכרת.

ומתיישבת במקום.

ולא מסכימה ללכת הביתה.

בלילות היא מסתובבת חסרת מנוחה. ישנה בכל מקום בבית חוץ מאשר במיטה הקטנה שלה , עליה ישנה כל לילה כשצחי עוד היה בבית. .

השבוע היא באה למרפאה,ששה חודשים מאז המוות.

לראשונה בחיי ראיתי כלבה שהלבינה כולה, בבת אחת.  כלבה צעירה  בת שש שהלבינה תוך ששה חודשים.

גם כלבים מתאבלים.

                                                    

צלסי1

צ'לסי היא כלבה אמתית, ולצערי הרב גם הסיפור הזה . כשביקשתי מורד, אשתו  , רשות לכתוב על צ'לסי , אמרה לי שגם היא כתבה.  היא כותבת הרבה יותר יפה ממני.  הנה הקישור.

http://saloona.co.il/veredfishbein/?p=53

לזכרו של צחי פישביין, ז"ל.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 13 תגובות