חדר משלי

חדר משלי.
ככה נראה חדר הבדיקות לתוכים בבית החולים שלנו.

מלא מלא תמונות של תוכים. בצד מתחבאת תמונה של הקדוש פרנסיסקוס  מאסיזי. הוא הקדוש שאהב וטיפל בציפורים, הקדוש הפרטי שלי. (אני אומרת כי עוד מעט לא נוכל לעבוד בשבתות ולא נוכל שיהיו לנו קדושים שאינם יהודים.)

חדר

בתמונה השנייה- מדף בחדר שלי.

מדף בובות

בתור אחת שטיפלה בבובות עד גיל 15 זה נראה לי המשך טבעי…

                   

                   אוהבת את העבודה שלי. .

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

600 גרם של שלג

 

"שלג ", גור פומרניאן  קטנטן, כולו 600 גרם , הגיע למרפאה כשהוא גוסס, עם רמת סוכר 16 (!) – כשרמה נורמלית בכלב היא בין 80 –ל 120.

(כשיש לך רמה של 40 אתה בסכנת מוות. אין לי מושג איך הוא הגיע חי).

הוא הגיע אחרי ששלשל יום .שלשול שנגרם בגלל  טפיל בשם קוקסידיה.

יום אחד של שלשול הספיק כדי להפיל את שלג לקרשים.

כשאתה שוקל 600 גרם אתה מתייבש מהר.

הטיפול חייב היה להיות אגרסיבי.

נלחמנו על חייו. 3 ימים היה מאושפז אצלנו, קיבל נוזלים וגם סוכר לווריד וטיפול נגד הטפיל.

בשבת הרופאים באו לטפל בו . האסיסטנטיות צלצלו לדעתי 3 פעמים רק כדי לשמוע מה שלומו. (יש לנו אחלה צוות! תודה בנות)

אחרי 3 ימים שלג התחיל הרים את הראש, לתת ביס קטן באוכל,  ולהתאושש.

אתמול שלחנו אותו הביתה.

 

 כלב קטנטן

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 4 תגובות

מה לובשים לעבודה ?

נעלתי לעבודה היום מגפים גסים שמצאתי בארון  וחשבתי שהם חמודים, ושיש להם אמירה, ושהם עדיין רלוונטיים.

הלקוח הראשון אמר לי: איזה מגפיים יפים.

חשבתי בלב: גבר? לקוח? שם לב למגפים?

ואז הוא אמר: אני מבין, הייתי שנים רבות בתעשיית ה-

(בלב חשבתי: סטיילינג? נעלים?)

והמשיך ואמר: תעשיית הסוסים. ושם, מסתבר יש אופנה בפני עצמה.

זהו. המגפים עפים לעולם שכולו טוב.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 5 תגובות

ארמון ב300 שקל לערב. פלרמו, סיציליה

אני ממש לא חובבת את הקונספט של צימר בארץ.

אתה נפרד מ 1000 שקל ללילה ומחייבים אותך בד"כ להישאר 2 לילות 

בגלל זה כל פעם שמתחשק לי צימר זה נגמר בחופשה קטנטנה באירופה.  בפלרמו מצאנו ארמון. ושילמנו 300 שקל ללילה כולל ארוחת בוקר מעולה. נשבעת. 

זה חדר האוכל.

חדר אוכל

 

ואלה הרהיטים בחדר.  לא איקאה, כן?  

חדר שינהארון בארמון

 

פלרמו היא עיר מהממת. באמת. עיר עם דיסוננס מרתק בין כנסיות עם פסיפסים מזהב ובתים מוזנחים עם טיח מקולף .  בין אמנות נורמנו- מוסלמית (יש דבר כזה) לבין חורים של הפגזות מימי מלחמת העולם השנייה שאף אחד לא טורח לתקן. עיר מרתקת .

אני יותר מממליצה לא לנהוג בפלרמו. ממש לא לנהוג.

ק. הוא נהג מיומן מאד ונוהג ברומא כרומאי. ועדיין פלרמו  לוקחת את רומא בהליכה. תוך כדי פניה שמאלה עוקפים אותנו שני 2 רכבים משמאל ו שלושה  (2 אופנועים ומכונית) מימין.  לנגד עיני נהג דוהר רוורס בסמטה של 500 מטר נגד הכוון המותר ועוד מסתובב ברוורס לסמטה הבאה , גם שם הוא נגד הכוון.

אני ישבתי רוב הזמן כשראשי בין ידי כמו בטיסה לקראת נחיתת אונס.

אבל אם אתם צריכים פסק זמן – אין כמו סיציליה. בחורף האי ריק מתיירים, המחירים יורדים לרצפה. ארמון ב300 שח ללילה ,כבר אמרתי. פסטה פירות ים  מעולה, כשהפסטה עשויה ביד (לומדים להבדיל בטעם) ופירות ים טריים, כמובן. והכול ב12 יורו למנה.

4 קפוצ'ינו, 4 קנולי (עוגה מקומית- תיכף על אוכל) וצלחת עוגיות  – בשבעה וחצי יורו.

אני אחסוך מכם את ההיסטוריה. למרות שהתכוננתי ממש הרבה על היסטוריה ואמנות ומאפיה , אוי כמה שאני אוהבת לספר על המאפיה…(והקבוצה שלי לא ממש רצתה לשמוע…)

מספיק לדעת שהיו המון כובשים שם כי האי מאד אטרקטיבי, וכל כובש השאיר מורשת משלו. יוון, רומי, מוסלמים, נורמנים, ספרדים וצרפתים. באמת.

האי פרח ב200 שנה שהמוסלמים שלטו בו .והאוכל? בהתאם. באיטליה עצמה כמעט ואין מנות אחרונות. אבל המוסלמים אוהבים מתוק. הם הביאו פירות הדר  וקנה סוכר (ושיטות השקיה מתקדמות)  ובעקבותיהם פירות מסוכרים. הם הביאו לכאן שיטות להכנת מרציפן אלוהי, ומנות אחרונות שליקקתי את הצלחת. עם האצבע, לא עם הלשון, עדיין יש לי עכבות פה ושם. אבל הצלחות הבריקו אחרי שעברתי עליהן

כך נראית קסטה סיציליאנית:

הירוק מבחוץ הוא  מרציפן. בפנים עוגת ספוג עם ריקוטה מתוקה. זה פשוט לא הגיוני אבל המנה הזו מאוזנת בזכות צירופי מתיקות רבי שכבות ועומקים. וואלה נהפכתי לאייל שני.

קסטה מעולה

קנולי

וכאן בתמונה – קנולי. צינור מבצק פריך ומטוגן קלות , ממולא בגבינת ריקוטה . יאמי.

 

בגלל שסיציליה גם קרובה לאפריקה , אחת המנות המקומיות היא קוסקוס דגים וגם מרק דגים מככב, במיוחד בחלק המערבי של האי. 

באריצ'ה ,(ERICE) , הכפר הכי יפה בסיציליה, שבו נולד המרציפן , אנחנו אוכלים עוגיות עם קרם שקדים וקסטה סיציליאנית, וק. נאנח בעצב. למה אין לנו גישה לחומרי הגלם האלה. (זה ראש של שף, כן?)

ואני הייתי חייבת לתקן אותו. זה לא החומרי גלם, אלא הגישה למוסלמים. ולנו ברוך השם יש הרבה גישה למוסלמים. אבל מה יוצא לנו מזה.

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 6 תגובות

זמנים מודרנים: שאלה למבינים בגוגל

האתר שלנו , שרק לפני שנה וחצי עשינו אותו ,יושב על פלטפורמת WIX. היה לי וורדפרס ושכנעו אותי להחליף.

www.vets4u.co.il

אני לא אוהבת את האתר הנוכחי.  חושבת שהוא לא טוב. אמרו לי שהוא מיושן. ואמרו שגוגל לא אוהב אתרים של WIX אלא מעדיף לקדם אתרים שיושבים על וורדפרס.  נכון או לא נכון?

אנחנו יורדים בקידום. ז"א מי שמחפש היום וטרינר ברעננה כמעט ולא רואה אותנו. נרדמתי בשמירה. כולם לידי עושים קידום ממומן .

הייתם מחליפים שוב לפלטפורמת וורדפרס?

או רק מקדמים אותו, אורגנית או לא.

וכמה באמת חשוב האתר?

הזמנים משתנים לנו מול העיניים וכך גם חוקי המשחק. היום כבר פשוט לא מספיק להיות רופא ממש טוב ולתת שרות .  ממש לא. לקוחות חדשים מחפשים אותך בגוגל. ואם הקולגות שלך משלמים על קידום אורגני ו /או קידום ממומן ושוכרים יחצנים- אין. אתה פשוט לא מתמודד עם זה.

 

וברוח הזמנים המשתנים  החלטתי שאני פותחת אינסטגרם. לא להאמין.

לקוח סיפר לי שהתוכי שלו מקבל כסף על כל פוסט… והבנתי שהתוכי הזה שווה מעקב.

בינתיים אני עוקבת רק אחרי הבת שלי. יהיה מעניין.

ואז חשבתי לי: מה רע.  אני אצטלם כל יום עם אאוטפיט  מגניב (אני פאשניסטה בהדחקה. מתלבשת ומחליפה בסוף תמיד לג'ינס). ואז אתחיל לקבל במתנה תיקים של מייקל קורס. ,

אמרתי לבת  שלי והיא אמרה ביובש: מייקל קורס…: את לא מכוונת  גבוה , אה?

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 9 תגובות

סל בריאות לכלבים? או- כלבת עמותה ששברה את כל החוקים.

 

סאן היתה כלבת עמותה, גורה פצפונת , מוזנחת, בת חודשיים שאומצה שבוע לפני שהתחילה לשלשל. .השלשולים החמירו ובוקר אחד היא הופיעה אצלנו כשחלק נרחב מהמעיים שלה בולט החוצה מפי הטבעת שלה.

היא מיד הוכנסה לצילומים, ובדיקות. לא היה מנוס מלפתוח את בטנה ולנסות להציל אותה.

ד"ר טננבוים פתח את הבטן ונחרד לראות שהמעיים חסומות ולמעשה לולאת מעיים אחת נכנסה לתוך לולאה נוספת. תחשבו על כפפה שהורדתם מכף היד וה"אצבע" נשארה הפוכה. זה בדיוק מה שקרה למעיים.

מזכירה לכם, הכלבה רק אומצה מעמותה , כלומר כל העלויות על העמותה.

עמותות , כמו משרד הבריאות, עובדת עם תקציב. זה נורא להגיד אבל אם היו מאשרים לנתח ולטפל בסאן היה נגמר להם כל מה שהוקצב לטיפולים לאותה שנה. אני לא מקנאה במי שעובד בעמותות וצריך להחליט ולאשר- או לדחות .

כי מצד אחד ברור שאם לא ננתח את סאן הלך עליה.

מצד שני מצב המעיים היה כל כך גרוע שגם אם היינו מנתחים לא בטוח שסאן תחזיק מעמד.

אני לא יודעת מי מחלק הקצבות במשרד הבריאות ומי מחליט שם מי ימות ומי יחיה. אבל אני כן יודעת שבעמותות אוהבים את הכלבים. ומנסים לעזור כמה שרק אפשר.

העמותה הקציבה סכום קטן, קטן מדי.

היה הגיוני לא להילחם על סאן. גורה קטנה, עם סיכויים שמראש עובדים נגדה . אבל החלטנו לא לוותר.

ד"ר קובי טננבוים החליט שהניתוח עליו וננסה לאסוף תרומות בהמשך. ז"א קודם כל מנסים להציל ואחר כך דואגים לתקציב. המשפחה המאמצת שלה אהבה אותה מאד והיה ברור שיש לה בית תומך להמשך הדרך.

כשהלולאה החסומה נמשכה החוצה גילינו שחלק מהמעיים נמקי לגמרי וחייבים להסיר אותו. נאלצנו לחבר מעיים בקוטר דק למעיים בקוטר עבה. וזו בעיה .

אחד הסיבוכים בניתוח כזה הוא דליפה של תוכן מעיים אל חלל הבטן. כאן, בגלל החיבור הלא שגרתי של צינור דק אל צינור עבה הסכנה היתה גדולה שבעתיים.

לאורך כל התקופה סאן הקטנה התגלתה ככלבונת קטנה ומקסימה. ולוחמת. קשה להסביר איך כלבה כל כך קטנה, לא מרשימה כשלא מכירים אותה- ונחושה כל כך במאבקה לחיות. יש כלבים שפשוט מגיע להם.

ארבעה או חמישה צילומי רנגטן. .

10 בדיקות דם.

ניתוח שארך לפחות שלוש שעות .

ושבועיים של אשפוז אצלנו בבית החולים שלנו.

וסאן אחת בריאה.

 

סאן כלבה

סאן עם המשפחה המאמצת שלא ויתרה עליה לרגע!

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 14 תגובות

החיים בזבל. או שלא

תכירו את יוכבד.

במשך כל חייה הקצרים היא חיה בכלוב קטן  ,הטילה ביצים יום יום  ושאלה נפשה למות. כי ככה באמת לא חיים .

לפני שבוע היא  ספק נפלה ספק קפצה מהלול שלה ,שהיה ממוקם בגובה שני מטר .מה שבלם אותה והציל את חייה היתה הנפילה שלה .

יוכבד נפלה לתוך בור צואה ענקי.

חדווה1

וככה מצאה אותה ילדה מופלאה בשם יובל.

יובל לא חשבה פעמיים, נכנסה לזבל ושלפה אותה משם רגע לפני שטבעה.

והביאה אותה אלי . התרנגולת הקטנה היתה  מרוחה בצואה על כל גופה, הריחה בהתאם. ופשוט הרגישה מסכנה.

הכרבולת שלה היתה מעוכה ומדובללת, מה שמעיד הרבה פעמים על מחלה. אבל לא כאן.

למזלה ,יוכבד  לא שברה שום עצם .

 

יובל רחצה אותה. 

ומכאן היא עברה  לגור אצל אמא מאמצת ערביה מקסימה עם להקת תרנגולות קטנה שחיה בשדה.

 

יוכבד

מסתבר שלפעמים דווקא כשנופלים לערמת זבל החיים מתחילים להאיר לך

פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית | 10 תגובות