ניו יורק: שעור עם תופים

בדרך ללאס וגאס עוצרים בניו יורק.

לבד.

שלושה ימים שהם רק שלי.

מה היה בתכנון?  הרבה שעורי בלט , כמה שרק אצליח ,אצל המורה שלי מפעם. ומוזיאונים. ושוטטות אינסופית ברחובות.

אף אחד לא מסוגל לעמוד בקצב שלי . זו לא רק שאלה של כושר אלא של מיקוד. אני ממש תופרת את העיר ברגל.

בפועל רקדתי רק שעור אחד. עם תופים! בתחילת השיעור אני שומעת  תיפוף. מופתעת אני מסובבת את הראש ושואלת את המורה- זה שעור  קלאסי, נכון?

זכיתי לשיעור שלם  עם מתופף שחור ,מרלון , וגרוב אלוהי, . בלט קלאסי ותיפוף.

מרלון

התוף בין הרגלים. הוא גם פסנתרן נפלא, שמעתי בשיעור שהיה לפני. אבל אצלנו רק תופף.

יש רקדניות שלא ממש שומעות את המוזיקה. אצלי היא מחלחלת. אני לא סופרת צעדים, לא צריכה לספור. אני מרגישה את המוזיקה. וכשהמוזיקה טובה לי אני ממש עפה. .

יש שלושה בתי ספר גדולים במנהטן, ובכל אחד מהם יש עשרות שעורים(!) יומיים לבחור מהם , כל יום. מורים שונים  ורמות שונות. .

למרות השיעור המהנה יצאתי קצת עצובה ..  אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. אני לא גרה כאן. . אני יודעת ולא מפנימה, אף פעם.

בטיסה אני קוראת  את הספר החדש של ניקול קראוס ואחת הדמויות אומרת שם שהיתה צריכה להיות רקדנית ולא סופרת. ושהבינה את זה מאוחר מדי. חה.

גרתי פה לפני כמה שנים. היתה לי תקופה קצרצרה אבל נפלאה.

אחרי המון שנים שהרגשתי חצויה בין כאן לשם , אני מפנימה שכאן , בארץ, זה הבית שלי. , כאן הילדים שלי  כאן החברים שלי מהצופים.כאן כואב לי בפוליטיקה.  ומה אתם יודעים, אפילו בבלט כאן יותר כיף לי.

אבל אני חצויה.

הנה עוד סיבה קטנה למה אני אוהבת את האמריקאים. זו מודעת פרסומת מההיי ליין. (אל תפספסו אותו. זה נהדר לראות את העיר מגובה קומה אחת מעל הרחוב. )

לאהוב צב

לחשוב שיש עמותה שמעודד לאמץ צבים   ושיש לה תקציב  לפרסם מודעה כזו על ההיי ליין

לנו יש תקציב לפאר את המדינה בטיימס סקוור . זה גם משהו.

וזו  מה שכתבתי בפעם הקודמת שהייתי שם.

https://shlomit500.wordpress.com/2014/05/28/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/

 

מי שרוצה, אפשר להירשם כמנוי לבלוג שלי. אני לא מציקה יותר מדי. קל להירשם. למעלה, רק שמים את המייל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ניו יורק: שעור עם תופים

  1. concepteam הגיב:

    אוף כמה אני אוהבת את הבלוג שלך

  2. galithatan הגיב:

    נהדרת ניו יורק דרך העיניים (והרגליים) שלך 🙂

  3. שולצי הגיב:

    כמה את מרגשת ,
    את יודעת להנות מכל המקומות לציין דברים שלפעמים אני הייתי עוברת לידם ולא נותנת מבט נוסף (השלט של לאמץ צב )
    לרקוד בלט לקצב תופים, צריך להיות חוויה מיוחדת . ו
    וההפתעה -שהבית הוא איפה שהילדים חיים ,שזה פה .
    על הטוב וגם על מה שרקוב (למה לי פוליטקה עכשו…..).

  4. תודה יקרה שלי!!
    שמחתי לקרוא את מה שכתבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s