צועקים עלי

ב11:30  בלילה אני מקבלת שיחת טלפון.

האשה מהצד השני שואלת אם אפשר לתת אורז לתוכי שמשלשל כבר שבוע.

עניתי לא. תוכי שמשלשל שבוע צריך לבוא לבדיקה. 

ואז אמרה: אולי לתת לו חול קריסטלי? כי מכרו לה בחנות חיות חול מיוחד לתוכים משלשלים

עניתי: לא. את צריכה לקחת את התוכי לווטרינר.

היא כבר לקחה.

רופא אחד נתן לה ויטמינים.

רופא שני  המליץ לה להחליף מזון.

כלומר אני כבר הרופא(ה) השלישי(ת) שהיא פונה אליו.

אבל לא עשו כנראה מה שצריך לעשות.

האשה התחילה לצעוק עלי. ממש לצעוק. שאנחנו שרלטנים. והיא הוציאה כבר מאות שקלים על התוכי ולא יכולה לבוא אלינו. והיא רוצה שנעזור לה דרך הטלפון.

 

מה אגיד לכם. אני בנאדם ממש סבלן. אין לכם מושג כמה. 

האסיסטנטיות שלי משתגעות מזה לפעמים.

או איך שק. אומר: לכולם יש לך סבלנות. חוץ ממני.

אבל אחרי 12 דקות של צעקות (היא צועקת עלי, כן?)  נאלצתי להשתחל לדבריה ולהודיע לה  בנימוס שהטלפון נסגר.