יום הולדת שמח: נקודת השפל שלי

 

יום אחד חגגנו יום הולדת לאחד הכלבים של לקוחה.

ממרומי שנות העשרים שלי היא נראתה לי בת מאה,  למרות שאני מניחה שהיתה אולי בת ששים או שבעים. או אולי ארבעים ,מי יודע.

היא לבשה חליפות שאנל  מדוגמות , תמיד מתוקתקת  (מי לובש היום חליפות כאלה? ) תיק מותאם לנעלים.  ותמיד באה עם שלושה פודלים קטנים בידיה.

ככה , לבושה בהידור, היא הגיעה יום אחד לחגוג יומולדת לאחד מהפודלים .

קראו לי לחדר הבדיקות. הרופא כבר היה שם, והצוות.

שרנו , גם אני, שירי יומולדת לכלב וקיבלנו ממתקים.

ואני זוכרת שהרגשתי מושפלת עד עפר.

זו היתה נקודת שפל אמיתית בחיי המקצועיים. לפחות ככה חשבתי אז.

הייתי וטרינרית צעירה בארצות הברית. עוד לא קיבלתי את הרישיון שלי ועבדתי כאסיסטנטית בפסדינה שבקליפורניה. והייתי צריכה להתחנף לאשה . שנאתי כל רגע מהסיטואציה .

היום גדלתי. יש בי חמלה.

האשה היתה בודדה. אני מדמיינת אותה מחליטה איזה  שאנל ללבוש בבוקר, הפנינים תמיד פנינים, אוספת את הכלבים , מארגנת סל פיקניק עם ממתקים ובאה לאנשים היחידים שדברו אתה, מין הסתם.

ועדיין תחושת הבושה צורבת בי עד יום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על יום הולדת שמח: נקודת השפל שלי

  1. שולצי הגיב:

    בעידן של היום בו הניכור הולך וגובר
    וגם הגיל עולה ומטפס ,אני יכולה להרגיש את הכאב על האישה שיצאה במיטב בגדיה
    עם כלביה לחגוג בקליניקה איתכם .
    מצד שני אין כמו אהבת חיות להכניס שמחות בלב אישה בודדה

  2. galithatan הגיב:

    היום זו עדיין בושה רק בשבילך, או גם בשבילה?

  3. Dori הגיב:

    יומולדת לאהובנו המהלך על 4 הוא תמיד אירוע שמח.
    אנחנו מונים את השנים יחדיו מעלים זכרונות מנעוריו אבל לעולם לא מספרים לו שהוא מאומץ ולא ביולוגי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s