שוטטתי ברומא להנאתי. שחררתי את הקבוצה הקטנה שאתי- שניים הלכו לסופר להצטייד בגבינות ואחת המשיכה בקניות. ואני לבד, מסתובבת .
רומא זו אובססיה ידועה אצלי. כשאני ברומא אני לא ישנה , לא אוכלת, לא חם לי ולא קר לי. אני לגמרי בהיי. יש משהו בעיר הזו שמזקק את כל המופרעויות שלי .
בתפריט הפעם היו כיכר אחת (קאמפו די פיורי, מזמן לא הייתי בה) ושלוש כנסיות . כי אובססיה זו אובססיה. ואז הגעתי בטעות ללארגו ארג'נטינה. (לא רחוק מפיאצה ונציה, למי שמכיר)
בתחילת המאה , ב 1926 , רצו להרחיב את מקטע הרחובות ולהרוס כדי לשפץ.
תוך כדי עבודות ההרחבה התגלו שרידים של מקדשים מהעתיקים ביותר שהתגלו עד כה (400-300 לפנה"ס) -אין יותר תאריכים! מבטיחה!
זה גם המקום בו נרצח יוליוס קיסר .
ככה זה ברומא. . בכל מקום שזורקים אבן מגלים עתיקות מתקופת הרומאים.
פעולות ההרחבה נעצרו, כמובן, האזור גודר ונשמר.
ואז באו החתולים.
עשרות ואולי מאות חתולים מצאו בית בינות להריסות.
וככה זה נראה.
העיריה נתנה לשתי נשים משוגעות לדבר מקום קטן מתחת לגשר ומשם הם מנהלות מרפאת עיקורים וסירוסים לחתולי העיר. המקום באמת קטנטן- צריך להתכופף כשנכנסים ובמעבר מחדר לחדר.
כמאה וחמישים חתולים מסתובבים במבנה, יוצאים כרצונם , נחים על העתיקות ומשחקים.
אם יש גן עדן לחתולים הוא נמצא ברומא
ואם בא לכם הם ממש ישמחו לתרומות.
טורה ארג'נטינה! (: ברור (: לגמרי גן עדן לחתולים (:
ואני לא הכרתי אותו!! נורא התרגשתי. ממש.
מרוב התרגשות לא קניתי לצערי את הטישרט שלהם:) בפעם הבאה.
אובססיות משובחות יש לך, יקירתי 🙂
בני משפחתי לא חושבים ככה… אני די מטריפה אותם:)
אני מכירה את המקום הזה (לארגו ארגנטינה) ואת החתולים… צפיתי בהם וצלמתי כמה פעמים. זה פרויקט מקסים, וכמובן שחייכתי המון לאורך קריאת הפוסט 🙂
אוי בטח יש לך תמונות מעולות.
כיף לשמוע 🙂