התשוקה לטקסטיל

תכירו. דנגו. גולדן בן שבע, עם תיאבון מאד בריא  אבל לא ממש סלקטיבי.

דנגו אוכל הכול. כל מה שבצלחת וכל מה שנמצא בסביבתו.

פעם בלע זוג עגילים.

פעם אחרת בלע חרצן.

פעם כרסם חתיכה של קליפת עץ מהגינה .

אבל במיוחד הוא אוהב לאכול מגבות, חלקי בגדים וסמרטוטים שונים ומשונים.

הכלב הזה למעשה פיתח פטיש לטקסטיל.

למזלו ולמזל הבעלים שלו , שממש מת עליו, רוב המקרים האלו הסתיימו בעזרת הרבה שמן פרפין, וללא ניתוח. הכלב היה מקיא את האוצרות שלו או משלשל אותם.

הבעלים היה מתבדח איתנו שיום אחד המזל הטוב של דנגו יעזוב אותו ואנחנו נצטרך להפשיל שרוולים ולנתח אותו.

היום הגדול הגיע, כמובן בדיוק כשהבעלים נסע לחו"ל והשאיר את מחמל נפשו בפנסיון.

אחרי שבוע , שמה לב בעלת הפנסיון  שהכלב אינו כתמול שלשום, והביאה אותו אלינו.

צילמנו אותו. בצילום ראינו משהו שנראה כמו קפיץ של עט. הכלב המסכן הידרדר ונאלצנו לפתוח אותו.  וזה מה שהוצאנו:

2 קפיצים של עט

2 עטים מפלסטיק מכורסמים ומעוכלים.

ו2 מגבות קטנות (בתמונה- אחת מהמגבות)

. דנגו מגבת

החפצים היו תקועים  לאורך המעיים והמנתח שלנו , ד"ר קובי טננבוים, נאלץ לפתוח אותם בחמישה מקומות שונים.

בעלת הפנסיון שהרגישה ממש אשמה , לקחה אותו אליה הביתה  שני לילות אחרי הניתוח. אבל הכלב התחיל מייד לחפש מגבות.

כדי שתוכל לעצום עין לקחה בעלת הפנסיון חבל קצר וקשרה את דנגו למיטתה. דנגו, שהבין שאין שום סמרטוט אכיל בסביבתו טיפס בלילה למיטה, דחף קצת את בעלת הפנסיון לצד אחד וקצת את בעלה לצד השני, התכרבל בין שניהם- אני מזכירה לכם שזה גולדן גדול- ונרדם. ככה ישנו שלושתם שבעה לילות עד שהבעלים חזר. 

ב., הבעלים שלו, יצא גדול.

גם שילם  עבור הניתוח וגם התעקש לשלם לבעלת הפנסיון את  שכרה, שכר שהיא היתה מוכנה לוותר עליו.

איש מקסים.

ודנגו ? בסדר גמור.

עד הפעם הבאה.

 

דנגו אחרי הניתוח

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 10 לאפריל, 2015 at 19:44

    אוי…. אבל הם כאלה מתוקים (:

    • שלומית לוי  On 11 לאפריל, 2015 at 09:17

      ברור. ובמיוחד דנגו. מתיקות מהלכת על ארבע…עד שאי אפשר בכלל לכעוס עליו.

  • sophieorian  On 10 לאפריל, 2015 at 20:54

    וואו איזה סיפור!!
    אין טיפול שאפשר להציע לכלב כזה? תרופה או משהו התנהגותי?

    • שלומית לוי  On 11 לאפריל, 2015 at 09:18

      שום תרופה. הדבר היחיד שיכול לעזור זה מחסום על הפה. וזה לא משהו שרובנו היינו שמים לכלבים שלנו.

      • sophieorian  On 13 לאפריל, 2015 at 21:18

        גם לא תרופה ממשפחת הנוגדי דיכאון וחרדה (SSRI) זה עוזר לבני אדם כפייתים….

  • תרצה הכטר  On 11 לאפריל, 2015 at 07:43

    זה בוודאי גולדן לא מאולף. ואפילו ללא אילוף, נדמה לי שאין זה אופייני לסוג זה של כלבים.
    התנהגות כזאת אופיינית הרבה יותר לסוג אחר של כלבים, כמו הדלמטים.

    • שלומית לוי  On 11 לאפריל, 2015 at 09:20

      זה לא שייך לאילוף. ולגבי סוג הכלב- רוב הכלבים הם דווקא גולדנים… (יש להם כינוי קצת מעליב בארצות הברית שאני לא מעיזה לכתוב פה שחור על גבי לבן…)

  • galithatan  On 11 לאפריל, 2015 at 19:25

    מסכן הכלב… אין פסיכולוג כלבים שיכול לפתור את זה?

    • שלומית לוי  On 12 לאפריל, 2015 at 08:54

      שום פסיכולוגיה. הם לא טובים בשיחות בארבע עיניים. :)למען האמת יש לא מעט כלבים כאלה והדבר היחיד שעוזר זה מחסום על הפה.

      • galithatan  On 12 לאפריל, 2015 at 09:10

        מבאס… אבל תודה על עוד פוסט מעניין!

  • שלומית לוי  On 12 לאפריל, 2015 at 13:06

    🙂

  • שלומית לוי  On 13 לאפריל, 2015 at 22:34

    סופי, אני לא חושבת שזו התנהגות כפייתית. הוא פשוט טוחן כל מה שמולו. הכלב שמח ועליז וכשמשחקים איתו הוא לא חושב בכלל על אכילת מה שאינו מזון.

  • נעמה  On 14 לאפריל, 2015 at 06:46

    איזו מתוק הוא! מסכנצ'יק. העיקר שהכל עבר בשלום…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: