בדרך כלל כשתוכים נופלים נשבר להם הקצה המחודד של המקור ואני מסתפקת בעזרה ראשונה. לכן כשאורלי, לקוחה שלי, צלצלה אלי ואמרה שמצאה קוואקר ששבר את המקור . לא התרגשתי.ראיתי כבר לא מעט תוכים שהתרסקו על המקור שלהם.
שלא תבינו לא טוב, אני ממש כועסת על אנשים שנותנים לתוכי לסבול כמה ימים "עד שעובר לו" , נותנים לתוכי לא לאכול (כי כואב לו) והעיקר לא לקחת אותו לווטרינר. כי "מה כבר הווטרינר יעשה".
אז זהו. שהווטרינר, אם הוא מיומן בטיפול בתוכים ישכך את הכאב, ויעצור את הדימום , לאו דווקא לפי הסדר הזה, ויטפל בדלקת אם תהיה. זאת אומרת יש מה לעשות.
אבל הקוואקר שהגיע אלי שלשום הגיע מרוסק, תרתי משמע.
הקו האלכסוני שאתם רואים במקור התחתון הוא הוא קו השבר. 
המקור התחתון היה פשוט מרוסק, לא רק שרוט אלא שבור למלוא עוביו, והלשון השתרבבה ממנו . תחשבו שהלסת התחתונה שלכם שבורה באמצעה . ככה זה בדיוק היה אצלו.
מי שהביאה אותו אמרה מראש שהוא תוכי בר, לא שלה, היא תשמח לעזור בטיפול אבל לא לשלם. ברור.
אבל אני עם לב רחום וחנון וניתחתי אותו. בחינם, בטח שבחינם.
ככה הוא נראה אחרי הניתוח. שימו לב ל"ברזלים " שמחברים את שני חלקי המקור התחתון.
בדרך עברתי אצל רופא השיניים המקסים שלי, ד"ר אודי יוגב, שנידב לי פולימרים (חומרי הדבקה שמתקשים מהר) וחוטי ברזל אורתודונטים. אמנם בסוף לא השתמשתי בהם אבל טוב לדעת שיש לי עם מי להתייעץ!
איך שסיימתי את הניתוח אמרתי בהתרגשות לדגנית העוזרת שלי, שבגלל דברים כאלה אני כל כך אוהבת את המקצוע שלי.
התוכי עדיין לא אוכל בעצמו. אני נותנת לו כל יום זריקות ומאכילה אותו בדייסה.
המקור מרגיש ממש יציב. הקיבוע הצליח . אבל התוכי המסכן פוחד כנראה להשתמש בו. היום טפטפתי לו קצת דייסה במקום לדחוף לו זונדה- והקטן לקלק אותה.
זה מקרה ששווה הרבה כסף. המון. ניתוח מורכב, אשפוז של לפחות שבועיים, טיפול מסביב לשעון. שלא לדבר על החומרים משככי הכאבים, הזמנתי כבר בקבוק נוסף ב400 שקל.
ואני שואלת , במלוא הרצינות. למה אין במדינת ישראל מקום שיטפל בציפורי בר ? אני לא צריכה להיות זו שסופגת את העלויות. יש אמנם בי"ח לחיות בר בספארי- אבל הם לא מטפלים במינים פולשים. והקוואקר הוא מין פולש.
תחזיקו לו אצבעות.
(ובעצם גם לי- רגע לפני הסבה מקצועית:)
אני עוברת למקצוע שמשלם המון:)
האסיסטנטית שלי העירה לי ואני מתנצלת אם פגעתי. מי שהביאה את התוכי שילמה עבור הבדיקה שלו . זה לא שהיא עזבה והלכה. פשוט נעשיתי מתוסכלת לנוכח העלויות שנפלו עלי…בחשבון הכללי שהיה אמור להיות ממש גדול מחיר הבדיקה נשכח ממני. אני מתנצלת, ומרימה את הכובע בפני מי שעזבה עבודה או בית וטרחה והביאה את התוכי אלי. אף אחד מהתסכולים שלי לא שייך אליך, א. יקרה…
אפשר (וגם רצוי) להירשם כמנויים לבלוג הזה. זה הכי פשוט בעולם. בצד ימין למעלה יש תיבה, ממלאים את כתובת המייל וזהו. בערך.
תבורכי (-:
😦
אוי לא!!! חיוך, התכוונתי לחיוך. עוד לא הפנמתי את הכוונים…
מדהימה.
איזה יופי..
ובכלל, מה שיפה בוטרינריה זה שעושים גם רפואה פנימית, גם כירורגיה, גם רפואת שיניים, גם גינקולוגיה ועוד ועוד וכל זה מבלי שהמטופל יכול להסביר מה מפריע לו.
נכון. זה מה שיפה במקצוע שלנו. מה שעוד זה הגיוון, האפשרות לטפל במגוון בעלי חיים. מה שמבאס זה עניין התשלום. הייתי מעדיפה לעבוד בבית חולים, לעשות תמיד מה שצריך, ולא לדאוג לעלויות…
וואו!! שמעתי על הסיפור הזה מצד החברים שאספו אותו פצוע מהכביש, ודאגתי להתעדכן במצבו הלא פשוט. באמת ריגש אותי לשמוע שהוא שרד את הניתוח.
ועכשיו כשאני מבינה שאת המלאכית, הכל מתחבר…
כל הכבוד לך על העבודה הנהדרת, והחלמה מהירה למסכנצ'יק. הוא בהחלט גיבור.
מאיה, ה"אמא" של בילי, הג'אקו המזדקן 🐤
הי מאיה אמא של בילי דה קיד…ככה אני קוראת לו בלב. מקווה שהכול בסדר!!! רק בריאות…
בילי דה קיד אינדיד, הוא באמת ילדון בנפשו. טפו טפו טפו הכל בסדר, ✋✋✋
בפסח הקיד יחגוג 42… 😊
מאיה
טוב שיש וטרינרים כמוך. בבקשה לא לעזוב את המקצוע 🙂
האמת יש רגעים ממש קשים. בינתיים אני נשארת.
ואני מסתכלת על העבודה שעשית ולא יכולה שלא להעריץ אותך. גם על היכולת לטפל ביצורים כל כך זעירים וגם על האופטימיות והרצון העז לעזור לאומללים הזעירים.
הי אסתי. לא, לא להעריץ. אני ממש מתוסכלת מהמקרה… אבל הרחמים גוברים. הלכתי היום (שבת) לטפל בו.
ואיך הוא מרגיש האומלל הקטן?
היום אכל תפוח בעצמו, בפעם הראשונה…