דגים מקולקלים ונקניקים רקובים

המבחן הזה, אני אפילו לא זוכרת באיזה מקצוע הוא היה. אחד מאותם קורסים הזויים שצריך לקחת, לפחות באיטליה, כדי להגיע אל התואר הנכסף.
אחד מתפקידי הווטרינר  הוא להשגיח על מוצרי מזון מן החי.
דבש, ביצים, דגים ונקניקים –כל אלה הם מוצרים העלולים להתקלקל ועל הווטרינר לאבחן את המוצר הפגום ולפסול אותו למאכל אדם בעת הצורך.
כן, אני יודעת שזה מפתיע. אפילו עצוב. גם אני חשבתי שמי שלומד וטרינריה רוצה לעבוד עם בעלי חיים ולא עם הנקניקים שעושים מהפציינטים שלו.

ואיך המבחן התנהל? הסטודנט המסכן  היה נכנס לחדר הבחינות. את פניו קיבל שולחן עמוס לעייפה:

כשלושים נקניקים בשלבי ריקבון שונים היו  מונחים על השולחן.
חלקם עטה שכבה דקה של ירוקת.
היה נקניק עם נקודות צהובות.
היו נקניקים עם פריחה ורדרדה,והיו גם נקניקים סגולים.

מעל השולחן ריחפה דרך קבע עננה של  צחנה מתוקה.

ליד הנקניקים הבאושים עמדה סוללה של צנצנות דבש עכורות בגווני אפור שונים.

זה באמת היה שולחן מגעיל, תאמינו לי.

בחלקה השני של הבחינה היית צריך לזהות ממיני הדגה שלפניך.

על השולחן נחה סלסלה פסטורלית, כמעט סלסילת פיקניק.  אבל  לא. הסל היה מלא בדגים מסוגים שונים, כולם מתים, כולם בשלב כזה או אחר של ריקבון.

והסטודנט צריך לזהות לא רק את סוג הדג, גם את סוג הריקבון.
כדי להצליח בבחינה כזו צריך להשקיע חודשיים רציניים מחייך.

דבר מוצדק ,כמובן, בהנחה שאתה רואה את ייעודך כמשגיח כשרות עם  דיפלומה.

המזל שלנו היה, שהמרצה זכר בדיוק מי היה אצלו ובאיזה שעור, והקפיד- כמה יפה מצידו- לשאול בבחינה שאלה אחת ויחידה ,המתייחסת בדיוק לאותו שעור.
אל תשאלו אותי איך הוא זכר.
כדי לא להקשות עליו , היה נהוג ,לפחות בין הישראלים, להופיע לשיעור אחד בלבד.
תסכימו איתי שזה דורש אומץ לב ותושייה  רבה , שלא לומר חוצפה אמיתית, להופיע לבחינה כשהתכוננת מצוין על שני אחוזים מהחומר ואין לך מושג מינימאלי מתשעים ושמונת האחוזים הנותרים.
ומצד שני, אלו תכונות שכל רופא צריך…

אם הייתי הולכת לכל ההרצאות הייתי נאלצת  לשנן ולהכיר מספר אינסופי של דגים שהופיעו לאורך השנה.
אבל אנחנו פיתחנו קיצור דרך. בדיוק שלושה ימים לפני הבחינה היינו הולכים לשוק הדגים של בולוניה כדי לראות איזה דגים יש באותו שבוע. 
זה לא פשוט כמו שזה אולי נשמע, כי צריך היה להגיע בשעות הפתיחה של השוק, בשעה שמקבלים את הסחורה. מה לא עושים כדי להצליח.

וכך מצאתי עצמי מדוושת על אופני החלודות יום אחד בארבע לפנות בוקר אל השוק.

עוד אין אוטובוסים בשעה כזו,  ולמי היה כסף למוניות.

מזל שהדרך לשם הייתה בירידה כי ישנתי כל הדרך על האופניים.

המוכרים בשוק ידעו לזהות את הסטודנטים.
בהרבה רצון טוב פרשו לפני את שלל הדגה היומית- כחמישה סוגי דגים האופייניים לעונת השנה. לא פשוט אבל עדיף על האלטרנטיבה .

ובאותו יום הלכתי לשיעור כדי שהמרצה יידע על מה לשאול אותי.

את הבחינה הזו עברתי בהצטיינות יתרה. 

היה שווה להשקיע.

דגים בולוניה

נ.ב. הפוסט אולי מוכר לכמה מכם, הוא כבר הופיע  לפני הרבה זמן. נזכרתי בשוק הדגים בעקבות הביקור בבולוניה ובזכות ש. הוטרינרית שעברה דרך כל כך דומה לשלי. (בהצלחה, יקרה)

ומי שרוצה להירשם לבלוג ולקבל הודעות על פוסטים חדשים- צריך למלא את המייל בתיבה למעלה, מצד ימין. (רמז : ק. , זה לא קשה…)

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על דגים מקולקלים ונקניקים רקובים

  1. galithatan הגיב:

    המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, גם לבחינות? 😉

  2. שרון כ. הגיב:

    נשמע מגניב ביותר (סיפור שוק הדגים על הבוקר..)..למרות שאני מתארת לעצמי שבאותה תקופה זה היה מלחיץ כי זה היה קשור למבחן ( אני כפולנייה כבר הבנתי שאם יתפתח לי אולקוס יום אחד, לפחות אני אדע למה.. ). אחלה חוויה!

  3. הי שרון, אני עוד זוכרת כמה קר , וחשוך, ומבאס היה לצאת בארבע בבוקר מהבית. אבל באמת , כמו שאמרת, הכל מסתבר חוויה. מה שהיה כל כך קשה אז , משעשע אותי עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s