חמין של שבת ומשפחה שהרעילה את החתולה שלה

היום אירחנו חברים ומשפחה.

ק. הפליא לבשל. על השולחן , אני חייבת להשוויץ , היה סיר של חמין חריף , מאכל הודי חריף ברוטב חלב קוקוס, קציצות מרוקאיות חריפות  , מרק מינסטרונה  חריף , וגם פסטה ברוטב פטריות (חריפה)  וסלט. (אנחנו רק נראים פולנים. אין ספק שיש גנים טוניסאים משובחים אי שם בשושלת שלנו)

ק. לא מאמין ב less is more 

והוא  בהחלט דוגל במטבח אקלקטי.

  מאחר וק.  לא יכול היה לרכוב היום- ולא שהוא לא יצא , אבל הגשם הבריח אותו  חזרה הביתה- נותר לו זמן למנה אחרונה : זכינו בפחזניות תוצרת בית (לא חריפות, לשם שינוי).

כמו שאתם רואים אני אשה זורמת ונותנת לבעל את כל הספייס שהוא צריך במטבח.

בקצה אחד של השולחן ישבו החברים הטובים שלי שכבר כתבתי על החתול שלהם דוחף. דוחף הוא בעצם לא החתול אלא האל שלהם, והם סוגדים לו. כאן   כתבתי עליו.דוחף הוא למעשה האלטר אגו של דורי בעליו .

ממש מולם ישבו אחי וגיסתי המקסימים. הם אנשים של כלבים. הייתי שמחה להיות הכלב שלהם באחד הגלגולים הבאים שלי. אבל יש אנשים שלא צריכים לגדל חתולים. גיסתי הלכה פעם  לחנות לקנות תוכי וחזרה עם כדור צמר מקסים.

 

 

הכדורצמר גדל להיות נינה המרושעת.

פעם אחת היא השתינה בנעלי הבית של אמא שלי שישנה שם. מאז אמא שלי מסרבת לישון שם.

היא משתינה באופן סלקטיבי לחלוטין רק בתוך נעלים השייכות לאחיין שלי או לאחי. אחי נועל את נעלי הריצה שלו לאימון לקראת המרתון הבא – ומגלה שיש שלולית קטנה אך חריפת ריח בתוכה.

האחיין שלי זה כבר סיפור אחר. נינה בוחרת להשתין בשקע העקב של הכפכפים שלו. ואז איך שהוא דוחף את הרגל לכפכף הוא שומע ווש ווש מוכר מכוון כף הרגל.

כשהיה בצבא נינה היתה מתאפקת כל הוויקנד כדי שתוכל להטיל את מימיה הרבים על הקיטבג הצבאי שלו  רגע לפני שהוא יוצא מהבית.  נועם היה מגיע לצבא , פותח את התרמיל ורואה שכל החולצות המגוהצות מטפטפות נוזל צהוב וריחני במיוחד.

נינה משתינה עד היום על  דפי סיכומים והרצאות של נועם. הוא מגיע ללימודים והכול ספוג .

כמו כן היא מצליחה להשתין על הרצועות שקושרות את האופנוע שלו לעגלה . אין ספק שהיא מדייקת במיוחד.

יום אחד גיסתי נתנה לה  בטעות חומר נגד פרעושים במינון של הכלב לואי, לברדור ענק.

במינוח מקצועי דיברנו על הרעלה.

נינה נעלמה .

בשבעה עליה אחי המאושר ובנו נועם אמרו- צריך להמשיך . צריך לבחור בחיים. ולא צריך לעזוב את הבית ולעבור לדירה קטנה , בינתיים.

ואז נינה חזרה בריאה.

 

אין דבר שהם מייחלים לו יותר ממותה המהיר.

אבל כשקלטתי שיש לי פוסט לכתוב  הם אמרו: את לא כותבת כלום עד שאנחנו מצליחים. את תעשי לנו נאחס.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולצי  On 15 לדצמבר, 2013 at 09:48

    גם לזכות להיות מהמוטבים של השף המדופלם ק. והוא באמת שווה XXX כובי מישלן וגם לצאת מכזו ארוחה עם פוסט עלינו ? מי פילל ומי מילל . על זה נאמר גם רצחת וגם ירשת אז נינה המתוקה לא מתכוונת ללכת לשום מקום היא מתפללת לזכות לבוא פעם בשבת ולראות למה כל פעם אנחנו חוזרים מדושני עונג מכם ,והיא לא ,מה היא לא משפחה ??? .

  • שלומית לוי  On 15 לדצמבר, 2013 at 10:11

    מתוקה אני שמחה לתגובה שלך… כדי שיבינו שיש שם בבית מי שבעצם ממש אוהב את כדור הצמר ולא ייתן למחשבות רעות לפגוע בה…היא פשוט חתולה כל כך מצחיקה עם השנאות שלה. הייתי צריכה לקרוא לה חתולה פולניה. 🙂

  • galithatan  On 15 לדצמבר, 2013 at 17:41

    אין איזו דרך לפתות אותה להשתין במקומות אחרים, שיהיו "סקסיים" יותר עבורה? סימנה טריטוריה, וזהו, אין צ'אנס?

    והעיקר, איך את שורדת את כל החריף הזה? (לקרוא בטון שבו את שואלת אותי על הקור).

    • שלומית לוי  On 16 לדצמבר, 2013 at 00:23

      היום כבר מאוחר מדי, זה הרגל מקובע של שנים. הלך עליהם…
      חריף זה טוב. קר קצת פחות…

  • talila  On 16 לדצמבר, 2013 at 10:08

    האמת שאני קצת מופתעת מהפוסט הזה. אני מבינה שזה נכתב בהומור, אבל דווקא בתור וטרינרית את יודעת כמה הבורות בנוגע לחיות – ואולי בעיקר חתולים – היא גדולה, ופוסטים כאלה יכולים לתת לכמה אנשים רעיונות לא סימפטיים. חתולים לא עושים שום דבר בלי סיבה. החתולה הזאת מנסה לומר משהו, ואני מניחה שאם זה נמשך שנים היא גם מקבלת על הראש שנים ובכל זאת לא מפסיקה – משהו מציק לה. המצוקה ההדדית הזאת היא לא מחוייבת המציאות, יש אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ איתם, במקום "לייחל למותה המהיר". ואותי זה ממש לא הצחיק.

  • שלומית לוי  On 16 לדצמבר, 2013 at 13:38

    הי טלילה, אני שמחה לתגובתך. באמת התלבטתי לגבי הפוסט, העליתי, מחקתי- ושוב העליתי אותו. והעליתי כי בסופו של דבר הסיטואציה מצחיקה. ולא רק הסיטואציה אלא הדינמיקה המשפחתית המתלווה אליה- כי במקביל לצד הגברי יש שם את האשה שפשוט מתה עליה.
    הם עשו הכול עם החתולה הזו, כולל יעוץ התנהגותי לכל אורך הדרך. ופשוט התייאשו. זה סיפור של הרבה שנים .
    אין ספק שהחתולה אומרת להם משהו. אומרת רק לאחי ולבנו, כמובן. .

    אחרי שנים של יעוץ ועבודה עם החתולה הם פשוט התייאשו. כי את בטח יודעת שלא קל לאלף חתולים, הם יותר פקחיים ויותר עצמאיים מכלבים. והיא פשוט המשיכה לעשות כטוב בעיניה.
    מה שקורה היום הוא שכל הנעלים הרלוונטיות מועלות בסופו של יום למדף גבוה במיוחד (היא כבר די זקנה ולא קופצת)

    ואני שמחה לתגובה שלך שאיפשרה לי לחדד דברים.

    • talila  On 16 לדצמבר, 2013 at 15:59

      וואלה… אז באמת טוב שהגבתי (גם אני התלבטתי) ותודה על התגובה שלך. זה חשוב!
      כנראה שיש לה בעיה עם גברים?….

  • שלומית לוי  On 17 לדצמבר, 2013 at 20:46

    ללא ספק. אני חושבת שהיא קלטה את היחס שלהם מלכתחילה .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: