בר רפאלי, התוכי

בר קיבל את שמו אחרי שבוע במרפאה. מישהי מצאה אותו ברחוב והביאה אלי.

תוכי הוא לא כלבלב. אם מצאת אותו ברחוב והצלחת להרים ולקחת אותו, ברור שיש לו בעיה.

התוכי ישב בכלוב כמה ימים, ועם הזמן נראה יותר ויותר מסכן. הוא כבר לא הצליח לעמוד על הרגלים אלא שכב על חזהו. 

ריחמתי עליו. האכלתי אותו בדייסות (באותה טכניקה בה מפטמים אווזים, אבל בעדינות. מזליפים דייסה  ישר לתוך הזפק בעזרת צינורית מיוחדת.) ונתתי לו אנטיביוטיקה.

וטרינר אחר היה כבר ממית אותו.

תוכי בלי בעלים ,הולך ומידרדר בלי שנדע מה יש לו. אז כן, זה בהחלט עבר לי בראש. ולו רק מטעמי צער בעלי חיים.

אבל לא יכולתי.

בגלל שהוא תוכי. ובגלל שהוא קוואקר. ובגלל שאני בנאדם חסר אופי.

אני לא לגמרי אובייקטיבית כשמדובר בתוכים.

ואז מיששתי אותו, די בתסכול, למען האמת, והיה נדמה לי שיש בעיה באגן.

אגן זה משהו פתיר, אולי.

צילמתי אותו.

בצילום לא ראיתי בעיה אורטופדית, משהו שיסביר למה הוא לא משתמש ברגליו. אבל גיליתי  עקבות של מתכת כבדה, אבץ או עופרת. יש לי תוכי מורעל!

אם זה היה תוכי משלם הייתי שולחת גם בדיקת דם למעבדה. זה חשוב כדי לדעת את כמות הרעלן. אבל התוכי הזה לצערי לא רצה לשלם. דבר אחד זה לצלם  (ולאשפז, ולטפל, ולתת תרופות) על חשבוני. אבל לשלוח דם למעבדה זה כבר לא מתאפשר.

 

טיפלתי בו שבוע. הזרקתי לו פעמיים ביום את האנטידוט הספציפי, חומר שנוגד הרעלת מתכות כבדות.

התוכי- בשלב זה כבר קראנו לו בר רפאלי. בר כי משם הוא הגיע, רפאלי כי הוא יפה. –התחיל להתאושש.

הביס הראשון שתוכי נוגס בעצמו באוכל מוצק  הוא תמיד ביס מרגש עד מאד. וגם הביס הבא, וזה שאחריו.

בר אכל  והתחיל להתנהג כמעט כמו תוכי בריא. נשארה רק בעיה נוירולוגית ברגל אחת. הוא גרר את הרגל, ולא השתמש בה.

תוכי שחי בכלוב יכול לחיות נהדר גם עם רגל שלא מתפקדת.

נעזרים במקור, שמים יותר משקל על הרגל הטובה, הכול מסתדר.

אבל בר צריך לחזור לטבע. לא רציתי לתת אותו למישהו בבית פרטי, לחיים בכלוב.

ומה שיכול לעשות את ההבדל בין כלוב לטבע, מה שיכול היה  אולי  להחזיר אותו לתפקוד מלא, לעצים,לחופש, זה פיזיותרפיה. אמרתי את זה לאסיסטנטיות שלי. 

הראיתי להן מה לעשות- כל מיני תרגילים שהפיזיותרפיסט של קופת חולים  לא מכיר, מן הסתם-  אני לא חושבת שאדם אמור לתפוש עיפרון בעזרת אצבעות הרגלים ולשחרר אותו- אבל בר נכנס לתרגול  בכל רגע פנוי. 

עשרה ימים אחרי תחילת התרגילים, שלושה שבועות אחרי שהגיע אלי מהרחוב, בר יצא לחופשי.

 

רגע לפני השחרור

בר התוכי 1 מתוקן

 

ורגע אחרי השחרור, בדרך אל העץ

     image001 

אין לי תקציבים, אני לא צער בעלי חיים. אני כותבת את הפוסט הזה כחלק מהצורך והרצון שלי להקים צער בעלי חיים מיוחד לתוכים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 19 ליולי, 2012 at 15:08

    בהצלחה במשימה החשובה והמרגשת. אני כל כך אוהבת את הפוסטים שלך! עושה חשק לבוא ולהתנדב אצלך, למרות שאין לי שום השכלה וידע בתחום…

    • שלומית לוי  On 19 ליולי, 2012 at 22:33

      תודה, יקירה. ואני אבוא להתנדב איתך בפאריז. את עושה לי חשק לשם…

  • שולצי  On 19 ליולי, 2012 at 17:47

    מקסים ביותר!!!!!! -למה לא נתת לנו את בר רפאלי אגב שם מדהים .
    יש לנו (כלב) + ( חתולה ) ומשפחה של צבים אז עוד אחד היה סוגר אותנו כגו'נגל באמצע
    המושבה של פעם .

    • שלומית לוי  On 19 ליולי, 2012 at 22:34

      איך אתן את בר רפאלי, איך…רציתי לשחרר אותו לטבע. רציתי לראות אותו עף, מאושר, חי מחדש…גם הבית הכי טוב בעולם לא שקול לזה.
      (גם אני מאד רוצה לעוף קצת מכאן:))

  • george  On 19 ליולי, 2012 at 18:22

    אהבתי (ובעיקר את הלכה והסנדל)…

    • שלומית לוי  On 19 ליולי, 2012 at 22:36

      אין לך מושג כמה זמן עד שהצלחתי לגזור את כל הרגל החוצה מהתמונה…זה מה שנשאר.
      אני שמחה שאתה מעריך את הצבעוניות הבולטת…(שני צבעים! אני נועזת:))

  • שירלי  On 19 ליולי, 2012 at 20:45

    הסיפור מקסים אבל לא מפריע לך שהתוכי הוא מין פולש בארץ? עשית הרבה טוב לחיה בודדת על חשבון חיות אחרות שהיא לוקחת להן את הבית…

  • שלומית לוי  On 19 ליולי, 2012 at 22:37

    את צודקת לגמרי. אני פשוט לא מסוגלת לחשוב בצורה כזו. שהיא הצורה הנכונה לחשוב, לגמרי. אבל כשיש לי תוכי זערורי בידי אני כל כך חומלת עליו, רק רוצה שיבריא. שום שיקול אחר לא נכנס למערכת.

  • לי שרון  On 20 ליולי, 2012 at 07:58

    תוכי כה שהיה נניח בבית ואם תיקשר איתכן היה מוחתם בצורה כלשהי…יש לו סיכוי לשרוד בחוץ ?

  • שלומית לוי  On 20 ליולי, 2012 at 15:40

    תוכי שבא מהבית- לא שורד כמעט אף פעם בחוץ.
    אבל בר הגיע מהבר, ככה אני מקווה. כשהיה אצלנו הוא לא עבר חיברות, ובכוונה.
    זריקות, האכלות ופיזיותרפיה לא תורמות לחיברות של תוכי, להיפך.

  • אני רוצה להיות וטרינרית  On 1 לאוגוסט, 2012 at 15:11

    הלוואי והיה צער בעלי חיים לתוכים…..
    כל הכבוד על העזרה לתוכי,ועל הדאגה.
    התרגשתי מתמונת ה״שחרור״ !!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: