הייתי שם. חוויות מפיצוץ בקניון רננים

לא להאמין.

את הפיצוץ הראשון שמעתי בדיוק כשעליתי לחניון הגג. נשמע חזק , נשמע כמו פיגוע. אבל מחוץ לקניון.

מסתבר שהעלייה ממנה עליתי לגג ממוקמת 25 מטר ממקום הפיצוץ. אני צריכה לעדכן את מערכת  קבלת ההחלטות שלי בעתיד.

 

את הפיצוץ השני לא שמעתי  .הוא קרה בזמן  שהשתעממתי למוות בחנות כלי בית. חיפשתי מתנה לפסח, יו נו. אבל ראיתי שאנשים מתחילים ללכת, כולם בכוון אחד. יצאתי מהחנות וזרם היוצאים הלך וגבר.

חשבתי : מעולה. הנה אני חוזרת לזארה , בבוקר השארתי בקופה מתנה לילדה  כי היה תור ענק ולא יכולתי להישאר, . עכשיו בטח לא יהיה אף אחד שם.

לידי סגרו חנות. מולי ילדה בוכה עם אמה. ואנשים, כבר לא הולכים סתם. הולכים מהר, כמעט רצים. ההיסטריה באוויר. מישהי שראתה אותי בכוון ההפוך אמרה לי שסגרו את היציאה שם.

כשהפנמתי שזה לא צחוק וכולם מתפנים, עליתי לגג. נכנסתי למכונית- וענן עשן שחור וסמיך היה מעבר לבנין של הקניון. ואז מישהו נבון  החליט לסגור את שתי היציאות מהגג.

עמדנו הרבה זמן על הגג, כשהעשן מתקרב אלינו.  לא צריך להיות מכור ל"אבודים " כדי להיזכר מה הענן שם עשה לאנשים.

לידי ראיתי אמא ושתי ילדות יוצאות מהרכב  ויורדות בריצה. .

ק. , כדרכו ממגדל הפיקוח, נכנס ללחץ ואמר לי להשאיר את המכונית ולרוץ למטה.

אבל אני שראיתי את הענן, ידעתי שעדיף לי להישאר במכונית. שכטה אחת מהעשן הזה ואני איננה.

לקח כמעט שעה לרדת מהגג ולצאת לרחוב הראשי.

 

וכל מי שתוהה על מערכת השיקולים שלי אני חייבת להסכים עמו.

לפני כמה שנים הייתי בסמינר בארצות הברית, לא זוכרת איפה, בבית מלון בקומה ה27, כשהתעוררתי בשלוש לפנות בוקר למשמע אזעקה.

כשסוף סוף קלטתי שזו אזעקת שריפה ומוכרחים להתפנות למטה, חטפתי את התיק והתחלתי לרדת במדרגות, עם כולם.

ואז, בערך בקומה ה  14 קלטתי איך אני נראית, עם פיג'מה מצ'וקמקת, עננת שיער מסביבי, ובלי איפור.

הי, יש שם למטה אנשים שמכירים אותי.

רק השבוע קראתי ששלי גפני לא יוצאת בלי איפור מהבית. אז אני בחברה טובה.

עצרתי בקומה

ה14  , זרם של אנשים דוהר מעלי- ואני מוסיפה פריט איפור שבלעדיו כנראה חיי אינם חיים.

(רמז- זה לא תוספות שיער).

וכן, הייתי מודעת לזה , בזמן אמיתי, שאם זה היה ב9.11 הייתי נכחדת, לחלוטין.

אז כן, מערכת קבלת ההחלטות שלי מעוקמת במקצת. מצד אחד זה ממש רע. ומצד שני אני ממש מתאימה למוסד. כמה חבל שלא פנו אלי אף פעם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 1 לאפריל, 2012 at 22:18

    אולי עוד תהיי מוסדניקית, אין לדעת. אבל עד אז – טוב לשמוע שאת בריאה ושלמה 🙂

    • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 16:03

      תודה יקירה, גם על האיחול…(אני באמת מחכה לטלפון מהם:))

  • אסתי סגל  On 1 לאפריל, 2012 at 22:20

    "חשבתי : מעולה. הנה אני חוזרת לזארה , בבוקר השארתי בקופה מתנה לילדה כי היה תור ענק ולא יכולתי להישאר, . עכשיו בטח לא יהיה אף אחד שם"

    מעולה את.
    הזכרת לי אותי בימים של הצבע האדום כשאני ב"ספיר". זו היתה הזדמנות שלי להכנס בשלווה לקפטריה……

    בהחלט מערכת קבלת החלטות מעוקמת קצת. אבל חיננית. אין מה להגיד.
    טוב שהכל נגמר בשלום.

    • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 16:05

      דווקא להיות בספיר בזמן שחר אדום נראה לי מאד מלחיץ! נראה לי שאת מכניסה אותי לכיס הקטן…

  • ורד  On 1 לאפריל, 2012 at 23:00

    מתוקתי

    מצחיק ומשעשע……

    אני בהחלט יכולה לדמיין אותך עושה את הדברים ה"לא נכונים" בסיטואציות האלה….
    אבל זה גם סוד קסמך.

    אוהבת מאוד
    ורד

    • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 17:49

      תודה יקרה. אם להיות אהבלה זה סוד הקסם שלי אז כן, פענחת אותי:)

  • Idit Paran  On 2 לאפריל, 2012 at 06:41

    את מזכירה לי את הסרט שאני לא מכירה טוב כל כך אבל א' והילדים מדקלמים תמיד ואני מסתפקת בזה( ספייס בול) לפני שהם בורחים (עם הנסיכה כדי להציל אותה) הוא אומר לה "תקחי רק את מה שאת צריכה בשביל לשרוד" והיא אומרת בסדר ובסצנה הבאה רואים כמה גברים סוחבים בשבילה במדבר ארגז ענק בגודל בית
    והוא שואל אותה," מה יש פה שזה כל כך כבד?"
    אז היא אומרת לו "זה מייבש שיער תעשייתי "
    והוא אומר לה בחזרה "אמרתי לך לקחת רק את מה שאת צריכה כדי לשרוד!"
    ואז היא עונה לו "!This is my industrial hair dryer and I can't leave without it"

    שלומית, את כל כך נהדרת, באמת!

    • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 16:06

      תודה מותק, תודה. ואני הולכלת לחפש את הסרט הזה. מזדהה לחלוטין!

  • אורי  On 2 לאפריל, 2012 at 07:28

    קבלת החלטות מופלאה.
    כנראה שהשנים בארה"ב לימדו אותך שעין הסערה זה מקום שקט.
    ועצתי לך: תעשי מה שק. אומר.

    • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 16:07

      אחרי שנים שאני עושה כל מה שאומרים לי ככה נראית מערכת קבלת ההחלטות שלי…

  • צילה  On 2 לאפריל, 2012 at 10:19

    איך היקום מייצר לך אירועים כדי לשמור אותך במצב אקסטרים אפילו ברעננה השלווה…
    שמעתי שה"אתנה" מתפרץ עכשיו, נראה לי אחלה זמן להזמין חופשת פסח לסיציליה!!
    מחכה לסיקור משם…

    חיבוק ,
    צילה

  • שלומית לוי  On 2 לאפריל, 2012 at 16:09

    האקסטרים האמיתי היה לחזור היום לאסוף מה שהשארתי. אני??יום אחרי יום בקניון??? התהפכו סדרי עולם:)
    וסיציליה- אכן, אחד המקומות האהובים עלי . אולי באמת תקחי אותי???

  • george  On 5 לאפריל, 2012 at 11:30

    איזה תיחכום! עלו עלייך, אז את עושה הפוך על הפוך! אבל אני – היחידי שיודע….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: