מנהטן שלי: פרידה מעיר

עשר מעלות צלזיוס. אני פוסעת במנהטן , עטויה במעיל סקי , לובשת סוודר ונועלת מגפים מגומי לשלוליות. לפני הולכת מקומית בחולצה קצרה ובסנדלים.

משהו בליבי אומר לי שאת החורף האמיתי כאן , זה שעוד לא הגיע, אני לא אשרוד.

אני מתחילה את תהליך הפרידה שלי מהעיר המופלאה, הדחוסה, האינטנסיבית, המהפנטת, והעשירה הזו.

גיליתי תיאטרון קטן  (JOICE) עם מופעי בלט נפלאים שמתחלפים אחת לשבוע. הלהקות הכי טובות מופיעות כאן.  הכרטיס הכי יקר עולה 75 דולר ואפשר גם לקנות בעשרה דולר.

כרטיסים ללהקת הבלט של ניו יורק , הלהקה שאני הכי אוהבת בעולם, יעלו 27 דולר אם אקנה עכשיו, לחורף.

ומוזיאונים נהדרים  עם תערוכות מתחלפות. ושפע של גלריות שלא נגמר. (תמונה של אנדי וורהול  בשבעה מיליון דולר. יש קונים?)

וקניות. אני הבנאדם הכי פחות החלטי שקיים. החלטתי לקנות תרמיל גב כדי לא לסחוב את כל הקילוגרמים בתיק הרגיל. (בגדי בלט, מצלמה וספרים על ניו יורק. חתיכת משקל)

אחרי שבועיים של חיפושים מצאתי תרמיל יפה . ואז ראיתי עוד אחד שאהבתי. ואז עוד אחד. בחיי.  שלושה תרמילים חדשים ישבו בשורה ליד המיטה שלי עד שהצלחתי  להחליט במי אני בוחרת.  שניים כמובן חזרו לחנות. כי  כל כך קל לקנות פה – ולהחזיר.

קיבלתי כרטיס אשראי של מייסיס.

בשבועיים שיש לי אותו הצלחתי לאבד שליטה לגמרי. קניתי והחזרתי וקניתי והחזרתי .

כך למשל  קניתי סוודר בהנחה של 30% וכשבאתי להחליף למידה קטנה יותר גיליתי שהוא נמכר  בהנחה של 50% אז החזרתי (את ה30%) וקניתי אותו שוב (ב 50%.)

ואחרי יומיים החזרתי אותו לגמרי.

אני צריכה רואה חשבון מדופלם כדי לעקוב אחרי התנועות הרגשיות של הכרטיס הקטן הזה.

מחר אני משלמת להם מה שיגידו  וגוזרת אותו לחתיכות קטנות.

כל יום ברכבת העירה הייתי מסמנת במרקר צהוב פרק נוסף בספר שלי על ניו יורק.

וכל יום בדרך חזרה הייתי אומרת לעצמי- יש עוד. אני צריכה לפחות שנה כדי להכיר את העיר.

כל פעם כשהייתי יוצאת מתחנת הרכבת ועולה במדרגות של המדיסון סקוור גארדן- הייתי לוקחת נשימה עמוקה, נשימה ענקית. ואומרת לעצמי בלב כמה שאני ברת מזל. שכל זה הוא שלי. אפילו אם זה רק לקצת זמן.

הייתה לי הזכות להיות פה תיירת, מצד אחד, עם הסקרנות האינטנסיבית , ההיפראקטיביות והתזזיתיות  שצצות אצלי תמיד במקומות לא מוכרים, והרצון להכיר ולחקור ולגלות פינות חדשות, עם הידיעה שאני גרה כאן ויש לי לאן לחזור בערב וזה לא בית מלון, ואני לא מוכרחה לרוץ ואפשר לנשום את העיר ולקחת אותה במנות קצובות.

 כי ידעתי מההתחלה שזה לתקופה מוגבלת. מה שלא לקחתי בחשבון  הוא שאני אתאהב ככה.

 

 

 

התלבטתי איזו תמונה לשים כאן, בפוסט האחרון מניו יורק.  

אני כל כך אוהבת כנסיות.  כנסיית גרייס, (GRACE)  על ברודווי? או סט פטריק, על החמישית?  או אולי תמונה של  הפארק הפרטי והנעול שצריך מפתח כדי להיכנס אליו, גרמרסי?(GRAMERCY)   או את הבניינים הכול כך יפים ,בסגנון הבוזאר ( BEAUX ART)     בסוהו. או אולי בניין הפלטירון, השטוח והמקסים במפגש בין ברודווי והחמישית. או אולי הבניין של  AIC של פרנק גרי שנראה כמו ספינה, ליד ההיין ליין.

ובסוף החלטתי דווקא לשים את התמונה של תינוקת אחת בת 10 שבועות שקוראים לה KOHARU , אביב ביפנית.

באמצע שיעור בבית הספר של אלווין איילי אני מסתובבת ורואה לתדהמתי אמא רוקדת עם תינוקת עליה.

bellet baby  veteran day 006

וזו התמונה שלי מניו יורק.

העיר בה למדתי שאפשר , גם אם אני לא בת עשרים , לקחת חמישה שעורי בלט לא קלים בשבוע, כל שבוע,  ולשרוד.

ולהיות כל כך מאושרת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Yael Ort-Dinoor  On 27 לנובמבר, 2011 at 04:15

    מזדהה עד מאד.
    כשתשובי לביקור זה יהיה הכי-הכי, כי אין כמו לחזור לאהבה ישנה.
    התמונה מקסימה!
    נסיעה טובה הביתה ונחיתה רכה.

  • שלומית לוי  On 29 לנובמבר, 2011 at 14:38

    את מעודדת אותי. נ
    כון. יש למה לצפות. שמחתי להתכתב איתך ולגלות אותך …
    כמו שסיכמנו, בגג אצל אליסיה, מתישהו…

  • galithatan  On 30 לנובמבר, 2011 at 21:19

    נשמע מצוין, גם אם לתקופה קצרה.
    וטוב שתיפרדי מהכרטיס של מייסיס, מי צריך את כל הווג'ראס המפתה הזה? 🙂

    • שלומית לוי  On 30 לנובמבר, 2011 at 21:56

      הייתי שמחה לומר שגזרתי אותו. אבל גזרתי רק את של הבנזוג. לא יכולה לעמוד בפיתוי, הם נותנים כל הזמן הנחות לבעלי כרטיס…מלכודת דבש אמיתית 🙂

  • Iris  On 4 לדצמבר, 2011 at 01:43

    שולמיתה חביבתי
    אז זהו. נפרדתם. הטלפונים שלכם מנותקים.
    בטוחה שתחזרו אלינו מתישהו. זה ממש צפוי הרי.
    שמחה שנהניתם.
    It was definitely something to write home about …
    נשיקות וחזרה קלה לשיגרה הברוכה

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: