יום החייל המשוחרר veteran day

היום *ראיתי  לראשונה את ההערכה של העם האמריקאי לחייליו.

במקרה (רק במקרה ! )  נקלעתי היום לשדרה החמישית. השדרה  נסגרה לתנועת כלי רכב לטובת מצעד  החיילים הוותיקים .

אני ,שעד היום כועסת על האמריקאים שחוגגים את ימי הזיכרון שלהם בשופינג נלהב, ראיתי עוד צד שלהם.

על השדרה נעו ממש לאט פלטפורמות ממונעות ועליהן חיילים , ותיקי כל המלחמות.

bellet baby  veteran day 009

.

האמריקאים עם מסודר. על כל פלטפורמה יש שלט באיזו מלחמה השתתפו החיילים שעליה.

החיילים   מאד מבוגרים, עם מדים ומדליות וכובע צבאי. ומצדיעים לקהל.

בין הפלטפורמות הניידות עוברים כסאות גלגלים של חיילים פצועים.

אחרי כסאות הגלגלים נוסעות מכוניות עתיקות יפות ואני תוהה אם לא התערבבו להם תערוכת המכוניות העתיקות בתהלוכת החיילים העתיקים.

bellet baby  veteran day 025     

ואז עוברת תזמורת ומיד אחריה קבוצת מעודדות.bellet baby  veteran day 049

 

אצל האמריקאים הכול בגדול.

על משאית פתוחה אחת ,עומדת ליד החיילים הותיקים  מישהי שאני נאלצת להגדיר אותה כמלכת המצעד. היא מנופפת באושר  לקהל כאילו הייתה מלכת יופי.

הקהל, משני צידי הרחוב, ממש כמו בסרטים, מריע בהתלהבות ומנופף בדגלים קטנים. ואני , מה לי ולכל ערמת הרגשנות הלאומנית הזו.

אלה לא החיילים שלי.

אז למה כשעוברת פלטפורמה עם וותיקי מלחמת העולם השנייה עיני מתמלאות בדמעות. 

bellet baby  veteran day 037

ואז חודרת למוחי תובנה . אצלנו מכבדים את המתים. ברור. אבל מעולם לא ראיתי מצעד או חגיגה לכבוד וותיקי המלחמות, החיילים שחזרו הביתה, הפצועים שהשתקמו .או שלא. אצלנו רק למתים יש כבוד.

 

 bellet baby  veteran day 030

שימו לב לגב הפלטפורמה. Dial "HERO"  to donate

 

ואם אתם תוהים למה כל התמונות הן מאחור, זה לא כי המצעד צעד הפוך. נהפוך הוא.

הקרדיט כולו הוא לצלמת בעלת ההצתה המאוחרת.

שבוע קודם לכן הייתי במרתון של ניו יורק. ושם, מה שלא הספקתי לצלם- רץ על פרוטזה, חתן וכלה רצים,  וגם סופרמן על גלימתו- (האין כולם סופרמנים?)-  הפסדתי.  לא יכולתי לרוץ אחריהם ולצלם.  יש לי מאה תמונות עם בדל רצים.והלך הפוסט.

כאן לשמחתי הכול זז מאד לאט.

אז אם  אתם רואים בניו יורק  צלמת איטית, שלא לומר פלגמטית , רצה אחרי מושא צילומיה ומקפידה לצלם כשכל  אצבעותיה פרוסות באוויר –ככה ידידי הצלם אורי לימד אותי כי אחרת יש אצבע בתמונה-  זו אני.   בואו להגיד שלום.

 

 

*(התאריך של היום הזה הוא ב11-11. היום בו נחתמו הסכמי השלום עם גרמניה במלחמת העולם הראשונה)

 

 

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Yael Ort-Dinoor  On 14 לנובמבר, 2011 at 04:29

    תתנחמי, אני דומעת במרתון… באמת חבל שלא נפגשנו לילל בצוותא 🙂

  • שלומית לוי  On 14 לנובמבר, 2011 at 23:49

    האמת, גם שם דמעתי…

  • לי שרון  On 15 לנובמבר, 2011 at 12:51

    שלומית את נהדרת ! חחחח אחת ויחידה !!

  • galithatan  On 25 לנובמבר, 2011 at 17:36

    אהבתי את העניין שחוגגים ומציינים לכבוד אלה שחזרו, ולא מתרכזים רק במתים. חשיבה חיובית ומעניינת, ולא משנה כמה קיטש מעודדות מתלווה אליה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: