התוכית שכופפה אותי בידיים קשורות לאחור

לולה ,תוכית אינטליגנטית ,הגיעה אלי בגלל פצע קטן בחזה. אם זה היה קורה  לכל תוכי אחר הייתי רק מטפלת בפצע אבל לולה היא קקדו. וקקדו ידועים ביכולת הכרסום העצמית שלהם. יש הרבה תוכים שתולשים לעצמם את הנוצות. אבל קקדו לא מסתפקים בנוצות ובהרבה  מקרים ממש מכרסמים את עצמם, ותולשים חתיכות מהבשר. 

לכן, ברגע שראיתי את הפצע הממש קטן הלבשתי עליה סוג של מחסום.

בתגובה לולה  הפסיקה לזוז ולאכול. זו הייתה דרכה לומר לי שהצווארון מתסכל אותה.

 

הסרנו את הצווארון ואז לולה חזרה לאכול. גם מהצלחת וגם את עצמה. הפעם כבר נאלצתי לתפור אותה.  וכמובן, שמתי לה שוב צווארון , מסוג שונה.

את הצווארון הזה היא פשוט כרסמה עד שירד ממנה.

הייתי ממש אובדת עצות. לא ידעתי איך לשים מחסום על הפצע מצד אחד כדי שיוכל להבריא, ולא להפריע ללולה בחייה  מצד שני.

מה שאני עושה כשאני אובדת עצות זה ללכת לקניון המקומי.

הלכתי לחנות לחומרי בנייה, עברתי פעמיים על כל החנות ולא מצאתי כלום.

הלכתי לאופיס דיפו ובהיתי במדפים השונים. חיפשתי חומר שאוכל להכין ממנו צווארון. וכלום.

ואז מיששתי בהיסח הדעת מזוודה שהוצגה למכירה.

ועל ידית הטרולי  הייתה מושחלת תווית מנוילנת עם המחיר המוזל. יש!!

זה מה שאני צריכה. אני צריכה לניילן משהו וממנו להכין את הצווארון.  שקוף. זה חייב להיות שקוף.

העובדת  שעזרה לי וממילא לא הבינה למה לניילן נייר ריק ולא מסמך ,  הרימה גבה כשביקשתי להוציא את הנייר הלבן ולהשאיר רק שני דפי פלסטיק שקופים ואותם לניילן.

זהו. עכשיו יש לי חומר עמיד מצד אחד ושקוף מצד שני.

המורה למלאכה מכתה א' לא הייתה יכולה להיות גאה בי יותר.

גזרתי קונוס שקוף והתאמתי אותו ללולה.

 

עזבו כסף. לקח לי שעה וחצי להכין צווארון מהניילון המשופצר שלי  (לא כולל שעה בקניון) .

לא משהו שאפשר לחייב עבורו.

זה היה קרב מוחות ביני לבין התוכית החכמה הזו. ואני, כמו שיודע כל מי שמכיר אותי, לא אוהבת להפסיד. גם כשאני רוכבת עם קבוצת גברים אני נעשית מתוסכלת כשמשיגים אותי.

לא הייתי מוכנה לוותר ללולה. קקדו הם לא רק חכמים, הם ממש מחוננים כשמדובר בפתרון בעיות מכאניות.

 

לצערי לולה כלל לא העריכה את המאמץ שלי וגם את הצווארון החדש התחילה לכסח בדרכה הנחושה אל אזור הניתוח. 

 

ואז א. הבעלים שלה הלבישה ספל חד פעמי על הצווארון.

וזה מה שעשה את העבודה.

לולה נכנעה, הצווארון נשאר והפצע החלים.

 

אני כל כך אוהבת את התוכים האלה, פנינה של חכמה ורגש ומתיקות יחד עם יצר הרס עצמי לא מבוטל.

לולה הקקדו והצווארון

זו לולה וככה היא נראתה במשך שלושה שבועות ארוכים. החלק הצבעוני על הצוואר זה הספל שהושחל על צווארון הפלסטיק השקוף בצורת הקונוס .

ותודה לא. הבעלים המקסימה של לולה שבטחה בי והייתה סבלנית גם כשהמצב נראה לא פתיר,  . (ואפילו שלחה לי את התמונה שצילמה. הקרדיט כולו שלה).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לואי לואי  On 20 לאוגוסט, 2011 at 09:39

    מקסים מקסים. הזמנתי גם את חברי ליהנות מהרשומה היפה הזו.

  • אסף  On 20 לאוגוסט, 2011 at 11:05

    אני לא וטרינר ולא מבין גדול בתוכים בפרט ובחיות בכלל, למרות שחצי ממשפחתי הנוכחית מהווים שני חתולים, אבל אני עדיין חושב על מה שלא נאמר כאן – ומסיבות מובנות – כלומר על ה" הנטייה הפתולוגית" המוזרה הזו של תוכים, חכמים כ"כ, לפגוע בעצמם. יובן שאני מעריך את עבודת הקודש שלך, בטיפול ובמסירות, אבל התיאור כאן יש בו מן ה"חכמה התוכית", כפי שהיא מוצגת בפוסט, דהיינו פיקחות מכאנית גדולה. התמודדות עם בעיה ופתרונה, משל הבעיה הופיעה כביצה על סף דלתנו ואין לנו אלא לדגור עליה. אני שואל את עצמי מי הטיל את הביצה הזו ולמה ציפור שבבירור יש לה סוג של תודעה פוצעת את עצמה. זה מצטרף לשאלה כלית הרבה יותר שאני שואל את עצמי כל פעם שאני חולף ליד חנות חיות שמחזיקה בחיות ובכלל זה בציפורים בכלוב: מי לעזאזל קונה ומקיים את המעגל המושחת הזה של היצע וביקוש ומה הוא/היא מספרים לעצמם? אני בטוח שיש בין בעלי הציפורים ושאר "חיות המחמד" הללו אנשים אינטליגנטים, אוהבי חיות, אמפתיים ואחראיים מאוד ועדיין, השאלה מנקרת.

  • שלומית לוי  On 20 לאוגוסט, 2011 at 20:56

    הי אסף
    אין ספק שחלק גדול מהבעיות שלהם נובעות מחיי השבי. חוסר בתנועה, תסכול מיני, וחוסר בזוגיות והתרבות. בקקדו במיוחד יש בעיות ספציפיות ואני מניחה שיום אחד אכתוב על זה .
    אני מצרפת קישור לפוסט שכתבתי מזמן שמנסה לגעת בבעיות שדיברת עליהן.

    https://shlomit500.wordpress.com/2007/05/09/%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%a0%d7%95%d7%9c%d7%93-2-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%a4%d7%99%d7%9d/

    למקרה שהקישור לא יעבוד (כרגע זה נראה כמו ערמה של ג'יבריש אבל אני אופטימית…) קוראים לפוסט ההוא "על תוכים שלא עפים 2".

  • שלומית לוי  On 20 לאוגוסט, 2011 at 21:00

    טעיתי כמובן בשם- "לחופש נולד- על תוכים שלא עפים 2" ולא כפי שכתבתי.

  • שולקס  On 20 לאוגוסט, 2011 at 21:31

    נפלא ,יצרתיות במלוא מובן המילה !
    הידד לוטרינרית הידד ללולה והידד למושיע .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: