לטייל בסין לבד- חלק שני

  קרטינג על החומה הסינית, הקיסר שהתחברתי אליו בקשר על-גילאי, ואפילו בונוס

לא שיגרתי לקוראי המתמידים- אני על החומה. 

זהו חלקו השני (והאחרון) של המאמר שפורסם בטבע הדברים.

 

למי שלא קרא-  החלק הראשון  כאן

https://shlomit500.wordpress.com/2011/07/12/%d7%9c%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9c-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%91%d7%93/

 

חזרנו לצ'נגדו.

בערב טיילנו במדרחוב המקסים שלה. ( Jin Li)

וכאן ק. כמעט התגרש ממני, בפעם השנייה תוך יומיים.

שורה של כסאות עמדו בטור כשעליהם יושבים אנשים , ובחורות עם פנס קטן מנקות 

את אוזניהם. ברחוב.

אמרתי לו: כאן אני יושבת וינקו לי את האוזניים ואתה תצלם. עיתונאות חוקרת במיטבה.

אבל ק. נחרד כאילו ביקשתי ממנו לשבת שם בעצמו.

הפולנייה שגרה בתוכו , זו שדואגת מה יגידו ,הרימה את ראשה המזועזע וסירבה בתוקף.

אני יודעת מתי לוותר. ויתרתי על ניקוי אוזניים משובח בעשרה יואן מפאת כבודו  של ק.

DSC00427

ברחוב הכינו סוכריית קרמל לפי ציור.

לא הסתפקתי בסוכרייה קטנה וביקשתי דרקון. קיבלתי סוכרייה בגובה 50 ס"מ ,שבירה ודקיקה. מתנה מקורית לילד בארץ. ק. התבונן בי בייאוש. אין טיסה שאני לא חוזרת עם משהו חריג בגודלו, שביר או  או סתם מסובך. אבל עם סוכריית קרמל עוד לא טסתי.

רבע שעה אחרי , הסוכרייה התרסקה  כי מישהי התנגשה בי. ק. נשם לרווחה. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

למחרת יצאנו לראות את הפנדות, הדוב הנכחד. בצ'נגדו יש תחנת מחקר לפנדות ושם ישנו הריכוז הגדול בעולם של פנדות: כמה עשרות בלבד.

המקום נראה בדיוק כמו גן חיות, רק שכל הדיירים כאן הם פנדות משני סוגים: הפנדה המוכרת, הלבנה-שחורה, והפנדה האדומה , שהיא למעשה סוג של דביבון.

אבל זה לא רק גן חיות. בהחלט לא. זהו מרכז מדעי המתמחה ברביית פנדות, שהוקם ע"י הממשלה הסינית. יש כמה מרכזים כאלה בסין אבל זה המרכז המוצלח ביותר. הפנדות נמצאות במכלאות גדולות ומחולקים לפי השכבה הגילאית שלהם, ממש כמו בצופים.

הבוגרים מופרדים מהשכבה הצעירה. בנוסף, יש כאן פעוטון של ממש. כשיש גורים קטנים , העובדים מאכילים אותם בבקבוקים ומנקים אחריהם. (למי שמעוניין, ראיתי קבוצת מתנדבים. המתנדבים שאני ראיתי שילמו עבור הזכות לנקות גללי פנדות אבל מתוך המכלאות. כלומר אפשר לראות את הפנדות ממש מקרוב.)

אפשר גם להצטלם כשמחבקים פנדה. זה עולה 500 שקל .

חשבתם שקשה לגדל תוכי? חשבו שנית. אם תגדלו פנדה תצטרכו לקנות לה כל יום 20 קילו של במבוק. אותם היא תפריש 150 פעמים במשך היום. כשאתה מנצל רק 20% מהאוכל שאתה אוכל, במבוק, במקרה של הפנדות, צריך לשמור אנרגיה. אתה ישן ואוכל. להזדווג זה בזבוז אנרגיה!

סיבות רבות יש לעובדה  שהפנדות נכחדות. היה לנו המזל לראות את משחק הפור פליי שלהם.

מה אני אגיד לכם- חיה דבילית.

הזכר עולה על הנקבה- והיא נופלת מהדרגש. היא באה אליו- אבל בכוון ההפוך. וחוזר חלילה. ואחרי 20 דקות של התגוששות כזו הם  פשוט מתמוטטים מעייפות והולכים לנוח. במו עיני ראיתי.

תוסיפו לזה את העובדה שהנקבות מתייחמות רק פעם בשנה והנה התמונה כולה.

כאילו הפנדה אומרת לבעלה- מאמי, כואב לי הראש. אכפת לך שננסה שוב בשנה הבאה?

DSC00438

כשנקבת הפנדה נכנסת להריון זה קורה הרבה פעמים בזכות הזרעה מלאכותית. אבל לא קל לדעת מתי הן בהריון. הריון אצל פנדות נמשך בין 82 ל200   ימים. מנקודת מבט וטרינרית זה סיוט של ממש! כשאנחנו בודקים כלבה או חתולה אנחנו יודעים מתי הן אמורות ללדת. אצל הפנדה, רק בבדיקת דם ניתן לאבחן הריון. ככה זה כשאת דובת פנדה. הבטן שלך עגולה כל השנה …

רוב הגורים נולדים לפני הזמן, כשהם פגים .משקל הגור הנולד הוא כאלפית ממשקל האמא . רק לשם השוואה, אצל אשה ששוקלת ששים קילו, תינוק שישקול אלפית ממשקלה ישקול 60 גרם!

ואם האמא פנדה לא רוצה לטפל בהם- והיא לא תמיד רוצה- חיי הפג תלויים בערנות הצוות המטפל .גם לזהות את הגור הנולד- הם ממש קטנטנים- וגם להצליח לטפל בו.

אגב בסין, לילד מפונק אומרים: אתה מתנהג כמו פנדה.

התחנה הבאה שלנו היתה שיאן.

העיר של פסלי הטרה קוטה. מאז שקראתי את הספר של מא ג'יאן היה לי ברור שאני חייבת לראות את הפסלים. אני לא מתאכזבת. חיילי הטרקוטה הם נפלאים ומרשימים , לפי כל קנה מידה. אלפי פסלים של חיילים עשויים מטרה קוטה, בגודל טבעי,

החיילים מונחים בעמידה, והם שונים במראם ובלבושם האחד מין השני. הם הונחו במבנה קרבי: הקשתים מקדימה, אחריהם חיל הרגלים ולבסוף חיל הפרשים. החיילים נמצאים שם כדי להגן על הקיסר בעולם הבא. יש אומרים שפרצופיהם זהים לחיילים האמיתיים שהקיפו אותו כדי שיכיר אותם (בעולם הבא, כמובן).

האתר המופלא הזה התגלה לגמרי בטעות לפני כ 40 שנה. איכר מקומי התחיל לחפור באר ועלה תוך כדי כך על אחת מתגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר.

DSC00547DSC00525 

(תאמינו לי, האתר כל כך הרבה יותר מרשים מהתמונות. אני פשוט צלמת גרועה. )

היום זהו אתר ארכיאולוגי פעיל.

וכשאחרון המבקרים עוזב אחר הצהרים מגיעים הארכיאולוגים וממשיכים במלאכת השימור והשחזור לאורך הלילה.

תוך כדי הלימוד שלי על סין התאהבתי בקיסר שבנה אותם כדי לשמור על הקבר שלו. הקיסר צ'ין חואנג.  הגדולה שלו בכך שאיחד את סין (שמה היום נגזר משמו). לא רק שהיה הראשון שבנה את החומה המפורסמת וחפר תעלה באורך 1000 ק"מ (לפני 2100 שנים!) מהצפון לדרום, לא מספיק שאיחד את האדמות וחילק אותן למחוזות, ואיחד את הכתב, ואת יחידות המשקל.

הקיסר הזה החליט שהוא לא מוכן למות. הייתה לו אובססיה רצינית בנושא וכל חייו הוא חיפש שיקוי אלמוות.

ולזה אני בהחלט מתחברת רק שאצלי זה מוסב לאנטי אייג'ינג.

מה שהרג את הקיסר בסופו של דבר היה המרכיב של שיקוי האלמוות שלו: כספית. הקיסר המכובד מת מהרעלת כספית.

מיד כשחזרנו מהנסיעה לטרקוטה (באוטובוס מקומי עם 50 תחנות בערך ) הלכנו לשער הדרומי של חומת העיר העתיקה ושכרנו אופניים. אפשר להקיף את החומות של העיר העתיקה, אורכן הוא 14 ק"מ. לכאורה מרחק לא רציני אבל האופניים שקלו פי שלוש מאלו שהשארנו בבית, ללא מהלכים וללא בולמי זעזועים .ממש אופניים של פועל סיני.

הרכיבה על החומה יפה עד מאד. החומה עצמה היא ברוחב של כמעט 20 מטר- אי אפשר ליפול ממנה ברכיבה- ומשני צידיה גדר ושורת פנסים אדומים. לרכוב על החומה היה גימיק חמוד בשני הקילומטרים הראשונים. אבל אז, כשניסיתי לרמוז לק. שאולי נחזיר את   האופניים ונמשיך בטיול בעיר עצמה קיבלתי סירוב של ממש. ניצני התמרדות? אולי נקמה קטנה על האכסניה  בצ'נגדו? או על סדר היום המוטרף? לא חפרתי. המשכתי.

אחרי שעה של טלטלות סיימנו את הקפת החומה והחזרנו את האופניים. אבל אם ק. חשב שאפשר ללכת למלון הוא טעה, ובגדול. השעה הייתה רק חמש  אחרי הצהרים ואנחנו  היינו בדרכנו לפגודת האווז הגדולה. ומשם, בתשע- חזרה לרובע המוסלמי ולשוק החמוד שלו. אתם רואים, יש הרבה מה לראות בשיאן. מה אני יכולה לעשות שהיה לנו רק יום אחד.

התחנה האחרונה שלנו היתה בייג'ין. לכאן הגענו עייפים, כל כך עייפים מלילות ללא שינה וימים דחוסים ומרתקים.

בביג'ין יש הרבה "אתרי חובה". מקדש השמיים, העיר האסורה וארמון הקיץ, מתחם האמנות 798,החוטונגים וכמובן, צריך לראות את החומה.

ליום הראשון החלטנו לקחת מדריכה שלקחה אותנו למקדש השמיים וארמון הקיץ.

אמנם למדתי ממנה קצת יותר ממה שהייתי יודעת רק מהספרים שלי. אבל ק. יקירי התהלך סר וזעף. הוא , מה אכפת לו צבע של רעפים. ירוק, כחול. הכול אותו הדבר.

אותי סימנה מייד המדריכה כתלמידה הכי טובה שלה מכל הקבוצה. (למרות שהתאפקתי ולא רשמתי ,כהרגלי, סיכומים מדבריה).

ארמון הקיץ, אולי המקום הכי יפה בבייג'ינג, היה מוצף מטיילים. מוצף זה לא  מה שרואים בשום מקום אחר בעולם.  נראה כאילו חצי מיליון סינים עומדים שם. יש שם מסדרון יפיפה של 700 מטר ואנחנו הצלחנו לזוז שם רק בדבוקה אחת איתם. מאכזב.

את החומה של סין אפשר לראות בכמה מקומות. המקטע הכי קרוב לעיר  (באדאלינג) הוא גם הצפוף והמתויר ביותר , ואחרי הניסיון שלנו ,והצפיפות המפחידה בארמון הקיץ החלטנו להימנע מדוחק ולנסוע לקטע החומה של מוטיאניו. (MUTIANYU)

הנסיעה נמשכה כשעה וחצי .

שום דבר לא הכין אותנו לעוצמה של החומה.

רק כשרואים אותה מבינים את הגדולה של סין. החומה עוקבת אחרי הטופוגרפיה המקומית. מתפתלת כמו דרקון,  ואנחנו הולכים  לאורכה,  מטפסים ויורדים, ונכנסים למגדלי שמירה.

אפשר לרדת מהחומה במגלשות על מסילת ברזל. מעין סקייטבורד שגולש למטה. שאלתי את האחראי כמה זמן נמשכת הירידה והוא אמר:5 דקות. ואז, קלט באינטואיציה מי הנהגת שעומדת לפניו ואמר לך אולי ייקח 10 דקות.

אין ספק שאני הבנאדם הראשון שקראו לו מלמעלה- פעמיים- go, go. פעם ראשונה מיד כשהתחלתי ופעם נוספת בסיבוב חד. כשהיה  שלט שאמר להאט ואני נתקעתי  לגמרי. מסתבר שבמהירות השואפת לאפס אי אפשר להסתובב.

המסילה כולה שלי. לא ראיתי אף אחד לפני. בהתחשב בעובדה שק. יצא 25 מטר לפני זה אמור היה לעורר תהיה מסוימת אבל לא חשבתי על כלום. גלשתי לתומי ונהניתי מהנוף.

ברגע שירדתי מהקרטינג הגיעו מייד 25 אנשים בדבוקה אחת.

אני חושבת שיש כמה אנשים שהיו מוכנים להרוג אותי. אבל לא התעכבתי לברר.  

 

DSC00688

וזה הבונוס המובטח…נו טוב, לא יכולתי להתאפק:)

החוויה שלנו בסין הייתה עוצמתית יותר מכל טיול אחר שעשינו במזרח. בזכות הנסיעות באוטובוסים זכינו לראות את הסינים האמיתיים, לא רק את אלה שמוכרים בשוק המשי בבייג'ינג.

לטייל בסין בלי מדריך ורכב צמוד (כמעט) זו בעיני הדרך הנכונה לטייל.אם כי בפירוש היא לא מתאימה לכל אחד.

צריך מינון מסויים של חוש הרפתקנות, מומלץ שתהיה יכולת התגמשות כשהדברים לא מסתדרים , והכי חשוב- שיהיה רצון אמיתי ללמוד ולהתכונן.

אי אפשר להגיע לסין בלי להיות מאד מוכן. התכוננתי לטיול כמעט חצי שנה.  חוץ מללמוד סינית למדתי וקראתי כל חומר שהנחתי ידי עליו. ידעתי לאן אני רוצה להגיע, איך להגיע ומה לראות. עשיתי שיעורי בית.

אבל לא צריך להיות תרמילאי בן עשרים בשביל להיות מסוגל לטייל ככה.

אני אסירת תודה לק. , שלמרות העובדה המצערת שאם הוא לא אוכל כל שעתיים הוא משתבש, הוא מסכים להיגרר אחרי בת הזוג הקצת מופרעת שלו, לישון לפעמים באכסניות דלות, לקום בשבע בבוקר ולטייל עד חצות כמעט. זה לא מובן מאליו.

ואמרתי לק. שהוא צריך להודות לי שאני כל כך נועזת באוכל.  כשבכל פעם שהרעב גבר עליו והוא היה מוכן להיכנס  למקדונלד ,אלוהים שישמור, אני לא ויתרתי לו. אני נכנסת לכל החושות הקטנות , מסתכלת, מדברת עם האנשים, ומצביעה על מה שאני רוצה.

לא. את לא נועזת הוא אמר. את פשוט חסרת בושה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Yael Ort-Dinoor  On 23 ליולי, 2011 at 21:42

    תענוג לקרוא, הצילום שלך עושה שפגט מקסים! ממליצה לך הסרט Mao's Last Dancer.

  • שלומית לוי  On 24 ליולי, 2011 at 16:30

    יעל, תודה:) וכן, ראיתי את הסרט. (אין סרט בלט שאני מחמיצה…)

  • אפרת  On 15 לאוגוסט, 2011 at 09:22

    סין היא מקום מקסים ונהדר, ואפשר לטייל בלי מדריך דובר סינית – רק צריך יותר סבלנות כי זה יקח יותר זמן. יאנגשו זה דווקא מקום נהדר להתחיל בו כי הוא מלא תיירים ומאוד דובר אנגלית יחסית לסין. ולגבי האוכל- האוכל מעולהההה. כן, עוף זה עוף- כולל הכל (עצמות, צפורניים..) ומרק עגבניות זה כמו שהוא נשמע- עגבניות במים חמים. הם לוקחים דברים באופן נורא מילולי 🙂 אחח.. צריך לחזור לשם!

  • שלומית לוי  On 15 לאוגוסט, 2011 at 19:44

    לאפרת-
    נכון מאד! אני כבר מפנטזת על הפעם הבאה. מה שלא הספקתי עכשיו, ועוד. חזרתי כשאני מאוהבת קשות. 🙂

  • נוג  On 30 לאוגוסט, 2013 at 21:04

    היי, תודה על הפוסט, האם את חושבת שהיית יכולה לעשות את זה ללא בעלך? לבד באמת? כמה זמן טיילתם שם ובאיזה חודש? האם יש לך טיפים חשובים לתת?:)

  • שלומית לוי  On 31 לאוגוסט, 2013 at 10:33

    הי נוג
    אני חושבת שאפשר לבד , טכנית. לא צריכה להיות בעיה. אם את אוהבת לטייל לבד זה נראה לי אפשרי. אבל אני לא מומחית של ממש- טיילתי רק פעם אחת שם. היינו שבועיים נטו, ולפי קצב דחיסת האירועים שלי זה היה כמו 4 שבועות. מאד אינטנסיבי. . לא לכל אחד זה מתאים. היינו באפריל. טיפים? להתכונן ממש טוב. חוץ מזה- קטונתי, באמת.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: