לטייל בסין לבד

אוטובוסים בלי מילה באנגלית, קופים שלא דואגים לכולסטרול שלהם וניקוי שעווה מהאוזניים באמצע הרחוב: כל מה שלא תראו בטיול מאורגן.

                                                                     כתבה שלי שיצאה היום בטבע הדברים,

                                                                            חלק ראשון

 

על מה בדיוק חשבתי כשהחלטתי לטייל בסין בלי מדריך.

אנחנו מוצאים עצמנו בתחנת אוטובוסים בעיר לישאן. הלוחות האלקטרוניים המודיעים על יציאות של אוטובוסים הם בסינית ואני ממתינה שהאותיות תתחלפנה לאנגלית, כמו בשדה התעופה. אבל הסינית נשארת.

רגע קטן של מצוקה.

הכול התחיל לפני שבוע, כשהגענו לסין.

יותר נכון לפני חצי שנה. כשהחלטנו לטייל בסין.

וכל מי שהכרנו אמר בנחרצות שבסין אי אפשר לטייל בלי מדריך צמוד או בלי קבוצה.

אני תמיד עושה הפוך. מין באג שכזה.

החלטנו לטייל לבד.

יומנו הראשון בסין ה"אמיתית" היה ביאנגשו. עיירה קטנה ומקסימה, כשעה נסיעה משדה התעופה של גווילין. עיירה הממוקמת למרגלות ההרים, בין שני נהרות: נהר הלי והיו-לונג.

ידענו  שאנחנו  רוצים  לרכוב על אופניים, וידענו שאנחנו רוצים להגיע אל רפסודות הבמבוק שנמצאות על נהר YU  LONG  .

מה שלא היה ברור לנו הוא איך מחברים בין השניים. האשה שהשכירה לנו את האופניים הבינה חיש קל שאם היא רוצה לראות את האופניים בחזרה כדאי לה ללוות אותנו לנהר עצמו. היא רכבה על האופנוע שלה בין השדות כשאנחנו , שני זרים משונים לפי כל קנה מידה, דוהרים בעקבותיה.

הגענו לנהר YU  LONG

העלינו את האופניים על הרפסודה הקטנה, התיישבנו על הכסאות  המאולתרים והתחלנו בשיוט על הנהר. הנופים שראינו מולנו היו נופי קרסט מדהימים. גבעות והרים עגולים משתפלים אל תוך הנהר עצמו. המים הצלולים זורמים בזרימה שקטה במורד הנהר המתון.

DSC00169 - Copy

בדרך יש מפלים קטנים וכאן ראינו לראשונה יזמות סינית במיטבה:הרפסודה שלנו ספק נתקעה ספק נעצרה לרגע קט על קצה המפל הקטן. מולנו, ממש באמצע הנהר יש עמדה צפה שעליה עומדת צלמת מיומנת .בשניות המועטות שבהן נתקענו על המפל היא הספיקה לצלם כמה תמונות, ואז הגונדולייר שלנו השיט אותנו אל העמדה, שם התמונות עוברות ישירות למחשב .בחרנו את התמונה המועדפת שבתוך דקה הודפסה ונוילנה עבורנו. בתשלום, כמובן. והכול, להזכירכם , באמצע הנהר.

 

DSC00181

אחרי שגמרנו לשוט הורדנו את האופניים והמשכנו לדווש.

ק. שותפי הבלתי נלאה הודיע שהוא רעב.

ק. הוא שותף מצוין ומוכן ללכת בד"כ אחרי השיגעונות שלי אבל יש לו חולשה אחת: הוא צריך לאכול כמה פעמים ביום.

אין ברירה , אני המדריכה, וזה הרגע להוכיח מנהיגות. מצאנו מסעדה קטנה בחניון שמול עץ עתיק בן 1400 שנים, עץ הבניאן.

בתפריט בחוץ היה כתוב שיש מרק נחשים, צבים מטוגנים או מבושלים, רגלי צפרדעים, וכלבים. תהיתי אם רק שכחו לשים את המילה "הוט" לפני ה"דוג" או שזה מה שהם באמת מגישים שם. (אני מזכירה לכם, זה היה היום הראשון שלנו בסין)

ק. הזמין מנת עוף .

לפתע הציץ משהו מהצלחת שלו: שפשפתי את עיני כלא מאמינה, אבל כן, לא טעיתי. ראש שלם של תרנגולת על כרבולתה והעיניים  שלה (המבושלות) הציץ בי בתחינה. נבירה נוספת בצלחת גילתה את רגלה של התרנגולת המסכנה. (ורגל כאן זה לא פולקלע. רגל זה הכול, כולל הציפורניים)

ק. המשיך לאכול בשלווה את החלקים האחרים  ואני חשבתי בלב כמה סקס -אפיל יכול להיות  לגבר שאוכל מצלחת כזו. (רמז: לא הרבה).

DSC00199

המשכנו לדווש לגבעת הירח. בשלב מסויים השארנו את האופניים  בחניון כשהם קשורים אלה לאלה והתחלנו לטפס 800 מדרגות לגבעה שבראשה יש חור ודרכו רואים את כל הסביבה. 800 מדרגות זה לא קל. אבל זו רק ההתחלה. בסין הולכים הרבה.

הנוף שנפרש לעינינו מראש הגבעה היה שווה את הטיפוס. אני עוד התנשפתי כשלידי  עולה בריצה קלה זקנה סינית בת תשעים, לפחות, כשעל כתפה צידנית כבדה והיא מוכרת משקאות קלים.

את היום המקסים הזה חתמנו ברכיבה  חזרה ליאנגשו . קל לרכוב כשיש המוני רוכבים שכולם נוסעים לאותו כוון. אי אפשר להתבלבל. לקראת הכניסה לכפר התנועה נעשתה עמוסה, ואני, פחדנית ידועה , התחלתי לילל בשקט לעצמי.

את הכיכר הגדולה עברתי כשאני נצמדת מתוך אסטרטגיה הישרדותית לשני ילדים מקומיים בני חמש שחצו אותה באדישות.

בערב אכלנו דג בבירה, המזון המקומי.

ק. להפתעתי התגלה כמיומן מעין כמוהו בשימוש במקלות האכילה הסינים. הוא קילף את עור הדג כאילו נולד בסין. שנים של נבירה בראש של הגפילטע עשו את שלהן. ואילו אני נאבקתי ,  העליתי פירור אחרי פירור על המקל, ספק השחלתי ספק הדבקתי אליו.

אבל אין ברירה. כשאוכלים עם ק. צריך לאכול מהר או שנשארים רעבים.

מכאן טסנו לצ'נגדו, העיר של הפנדות. וכאן הכנתי הפתעה לק.

כבר הבנתם שהוא אוהב לאכול. בנוסף, יש לציין שהוא גם אוהב מלונות משובחים. אבל בצ'נגדו , כך לימדו אותי חברי המומחים לסין, מומלץ לשהות באכסניית תרמילאים שהיא גם מרכז טיולים נפלא.

בהכירי את הקבוצה שלי טרחתי והזמנתי את החדר הכי מפואר שיש להם.

פחדתי לומר לק. את מחיר החדר אבל לכם אני אומר. 240 יואן, כלומר מאה ועשרים שקל.

החדר שקיבלנו מאד ספרטני  וחשוך, ועם רצפת בטון, לא כקונספט עיצובי.

אמנם היה בו  כל מה שצריך, אבל החדר באמת  היה מבאס.

ק. נראה כמו דג שהוצא מהמים. המבט שלו הביע ייאוש שקט. (ומי שמכיר את ק. יודע שאין אצלו כלום שקט)

כל שפת הגוף שלו שידרה אומללות מרוכזת.

ירדנו לחדר האוכל , שם היה אור, ואפשר היה לקרוא או לפתוח אינטרנט.

האוכל היה כל כך טעים כאן, אפילו בעיני ק.

הקנג פאו צ'יקן שהוא הזמין היה ממש טעים, כמעט כמו זה שהוא מכין בעצמו. כך הוא רטן בשקט. (אבל אני שמעתי)

האווירה היתה נהדרת- אכסניית תרמילאים במלוא מובן המילה.

אבל ק. חשב אם כדאי לו להתגרש ממני. זה יקרה לו , אגב, פעם נוספת בהמשך הטיול, ולא בגלל מלון. אבל למה להקדים את המאוחר.

למחרת יצאנו ללישאן, לבודהה הגדול.

התחברנו לארבעה צעירים שלומדים סינית ובאו לטייל וחלקנו איתם ואן שלקח אותנו לשם. על פי התכנית הם אמורים  היו לחזור איתו לאכסניה ואנחנו להמשיך באוטובוס- כן,שמעתם נכון- לאמיי שאן, אחד מארבעת ההרים  הקדושים  לבודהיסטים בסין.

הבודהה הענק החצוב בסלע, 71 מטר גובהו,  הוא הבודהה הגבוה בעולם. מה שעושה אותו מרשים במיוחד הוא המיקום שלו, מעל מפגש שלושה נהרות.

נזיר בודהיסטי שהיה לו שיגעון לדבר אחד החליט לחצוב אותו ממש שם כדי להגן על הספנים שעברו בנהר שמתחת. בדיוק מתחת למקום בו נמצא הפסל הגדול והמרשים הזה היו מערבולות שטרפו ספינות שעברו שם. הסינים מאמינים שנוכחות הבודהה הרגיעה את המים הסוערים אבל נראה שדווקא הפסולת של החציבה בהר שנפלה לנהר סתמה את החור בקרקעית הנהר והשקיטה את מימיו.

טיילנו בפארק שמעליו ואחר כך ירדנו במדרגות חצובות לאורכו. הירידה היא בשביל צר מאד ותלול, הוי כמה תלול. מסתבר שאת מי שיש לו פחד גבהים (אני) גם המעקה הגבוה והמאוד בטיחותי לא מרגיע . את המדרגות האחרונות ירדתי כמעט בזחילה כשמיליון סינים ,פחות או יותר ,מסתכלים עלי וצוחקים. DSC00332

האתר היה מלא תיירים. אבל רובם המכריע תיירים סיניים. הלכנו בין מאות קבוצות, לכל אחת מדריך עם רמקול וכולם ספק מדברים ספק צועקים בסינית. ק. שמכיר את נטייתי החולנית להיצמד למדריך ולשאוב ממנו בגנבה הסברים נאנח בהקלה. איזה מזל שכל המדריכים הם סינים.

בניגוד למה שהבטיחו לי ,אף נהג לא התנפל עלינו כדי להסיע אותנו לעיר הבאה, אמיי שאן. אחרי מסע ומתן מתיש מצאנו נהג שהסכים לקחת אותנו לתחנת האוטובוסים המרכזית.

וכאן הגענו לסיפור שבתחילת הכתבה, כאשר אנחנו עומדים  חסרי אונים. מול שלטים דוברי סינית שמסרבים להפוך לאנגלית. 

DSC00385

לא היה שם אדם אחד דובר אנגלית. וסינית ממש לא דומה לשום שפה שאנחנו מכירים

אבל היה לנו פתק ביד ועל הפתק כתוב בסינית שמו של יעדנו הבא.

סטודנט חמוד שרצה לשייף את האנגלית שלו ולהכפיל את אוצר המלים שלו (משתיים לארבע?) קנה לנו את הכרטיסים, ולווה אותנו אל האוטובוס הנכון.

הסינים ברובם התגלו כמקסימים ורצו לעזור.

עליתי לאוטובוס, כולי זוהרת מאושר: הצלחנו לעלות על האוטובוס הנכון!  כולם חייכו אלי בחזרה.

בפעם הראשונה בחיי הייתי מודעת להיותי זרה. אנחנו נראים כל כך שונים  מכל הסינים.

גיליתי שגם לסינים יש שחורדיניות. לפחות חצי מהנשים שם צובעות את שיערן לחום. השורשים שחורים, היתר חום או אדמדם.

אחרי נהגי המוניות המופרעים בעלי משאלת המוות המובהקת שהסיעו אותנו עד כה, נשמתי לרווחה . לפחות באוטובוס המושב היה מחובר לרצפה.

עד שראיתי שלנהג יש מסך טלוויזיה קטן ליד תיבת ההילוכים והוא רואה בדיוק את אותו סרט (קונג פו, מגניב) המוקרן לנוסעים. טוב, לפחות הוא לא יירדם על הכביש משעמום.

המלון שלנו באמיי שאן היה ממוקם למזלנו ממש מאחורי תחנת האוטובוס .זיהינו אותו לפי הציור הגדול של הדוב. כאן כבר הרשיתי לעצמי להזמין חדר רגיל ולא משודרג ב 150 יואן (75 שקל) אחרי שק. התנהג כל כך יפה בערב הקודם.

והופתעתי. החדר היה  ממש מקסים. רצפת עץ  , חיפוי עץ על הקירות ומצעים מבהיקים עם רקמה של דוב קטן. ממש כמו צימר חמוד בגליל רק שכאן לא עולה לנו 1000 שקל ללילה.

האוטובוס לפסגת ההר יצא למחרת מוקדם בבוקר.

בפסגה פגשנו קופי בר. אמא קופה  רצה על גדר בטון צרה , כשקופיף קטנטן אחז בבטנה. מצד הגדר יש תהום.

אני מפנימה שיש אמהות קצת יותר רגועות ממני.

הקופים כאן מהווים בעיה של ממש. הופכים את פחי הזבל ומשאירים ערמות עצומות של לכלוך ומנשנשים את תוכנן-להזכיר לכם, מדובר באתר קדוש מאד.

קופיף אחד שלח אצבע ארוכה ודקיקה לתוך שקית , שלף משם בדייקנות צ'יפס ואוכל אותו בתיאבון. אחרי שגמר את כל השקית הוא שתה מתוך פחית שתייה, ומטה אותה לכוון פיו. כאילו אין מחר, כאילו לא שמע על כולסטרול רע.

ההר היה כולו מעונן וירד עלינו גשם זלעפות. במשך שעתיים בהן נמשכה הנסיעה לפסגה ניחמתי את עצמי ואמרתי שלמעלה הגשם יפסיק. אבל רק כשהגענו לפסגה קלטנו את גודל הבעיה.

אין ראות. עמדנו מול פגודת זהב , במרחק שני מטר ממנה – ולא ראינו אותה. ערפל סמיך מילא את הפסגה כולה. חיכינו וחיכינו שאולי תבוא קצת רוח ותזיז את הערפל.  זו אמורה להיות נקודת השיא: לעמוד על הפסגה שגובהה מעל 3000 מטר,  מעל העננים.   אבל הערפל היה כל כך סמיך ואי אפשר לראות כלום.

מייחסים לשמורת הטבע הזו ארבעה ניסים. ים של עננים- קיבלנו. אבל במקום להיות מעליו טבענו בו. זריחה מופלאה- נראה לכם שק. היה עולה על האוטובוס של ארבע בבוקר כדי להגיע לזריחה? נשארו שני ניסים שגם אותם הפסדנו: ההילה של בודהה- והנוף.

ההר כולו, מהתחתית ועד הפסגה משובץ במקדשים בודהיסטים ובמנזרים. יש מטיילים שמטפסים לפסגה מלמטה, זה לוקח יום או יומיים, ישנים במנזר על הפסגה, ויורדים. הדרכים מרוצפות, מדרגות רבות מחברות בין נקודת חמד אחת למשנה. ורק אנחנו טובלים בעננים, בערפל ובגשם. לפעמים צריך גם קצת מזל . לכאן אני עוד אחזור.

 

חלק שני בקרוב ובו בונוס: אני על החומה הסינית:)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולקס  On 12 ליולי, 2011 at 21:56

    מהר מהר להמשיך , מרגישה כמו פעם שהיינו קטנים וברדיו היו משמעים סיפורים בהמשכים …..רוצה המשך ומיד ולא!!!!!!שולקס

  • Anony Mouse  On 13 ליולי, 2011 at 10:36

    Great stuff!

    Onwards…

  • נעמה  On 15 ליולי, 2011 at 10:55

    וואו, שלומית, את אמיצה ממש!
    רק התמונה של לוח האוטובוסים בסינית מציפה אותי בתחושת חוסר אונים עזה (+רצון עז להוציא את הסלולארי מהכיס וליילל לאמא שלי שתבוא לקחת אותי. עכשיו.).

    התמונות מדהימות… וזה כל כך עושה חשק (חוץ מהקטע של ה-800 מדרגות!! אלוהים ישמור… אחרי 100 הייתי מאבדת את ההכרה…).

  • שלומית לוי  On 15 ליולי, 2011 at 18:46

    שולקס ואנונימוס- תודה!
    נעמה- כן, היו רגעים קצת לא רגועים. אבל זה מטעין באנרגיות. אני נטענת מריגושים כאלה..

  • מומלצי הבלוגוספירה של אסתי  On 28 לספטמבר, 2013 at 13:49

    אהבתי. מומלץ אצלי.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: