מחזיקה אצבעות לשירלי מרדר. הייתי שם

אני נזרקת , כמו במכונת זמן אכזרית, שמונה שנים אחורה.

אז אובחנתי כחולה בדלקת כבד.

אצלי זה קרה לא בגלל משככי כאבים אלא כתוצאה מנטילת אנטיביוטיקה שנרשמה לי ע"י הרופא שלי.*

 

אני זוכרת שבועיים שלושה  של עייפות קיצונית.

חשבתי שזה בגלל שראיתי אז את "24" ברצף, עמוק לתוך הלילה.

ואז התחילו הקאות בוקר, כשלתומי חשבתי שאולי אני בהריון.

ואחר כך נהייתי נורא עצבנית. כל כך לא אני, שמשייטת ביומיום על גלי שאנטי.

ועדיין לא הבנתי שמשהו לא בסדר.  אני טובה בהדחקות.

ואז הגעתי למכון הכושר.

ולא הצלחתי לדחוף את המשקולות הרגילים שלי. אני דוחפת והמשקולת לא זזה.

ואז נפל לי האסימון.

אני חולה.

למען האמת הייתי בטוחה שיש לי משהו נורא רציני. ולכן כשהגיעו התוצאות של בדיקת הדם – ראיתי אותן עוד לפני הרופא שלי- שמחתי מאד. הפטיטיס. יש לי רק הפטיטיס.

לא הבנתי למה הרופאות שהיו שם בתל השומר נתנו בי מבט עצוב ומזועזע גם יחד.

התיאבון שלי הפסיק בבת אחת. פתאום לא יכולתי לאכול כלום, חוץ מסוכריות גומי  של עלית.

העברתי ששה חודשים מחיי כשאני ישנה במשך  רוב שעות היממה  ומעורפלת ביתר הזמן.

בשעות הערות שלי ראיתי לראשונה בחיי טלויזיה בצורה אינטנסיבית.  ראיתי את רוב התכניות של  סקס והעיר הגדולה,- זה ילך וידרדר מכאן, אני מזהירה…- ראיתי תכנית על דוגמניות בגדי הים של ספורט אילוסטרייטד , ואפילו עקבתי בדבקות אחרי  הריאליטי שהיה אז – "קחי אותי שרון". . אני זוכרת שהיא בחרה באיזה שהוא שלב בבחור שהיה פקיד מס הכנסה,  ואני זוכרת מצויין שאמרתי לעצמי – ברור שהיא לא עצמאית.

היום כשאני חושבת על זה זה היה סוג של נסיגה קוגניטיבית. אין לי כלום נגד טלוויזיה (גם לא כלום בעד, למען האמת) אבל בהייה ברצף בתכניות, ומעורבות רגשית בתכנית ריאליטי זה ממש לא אני.

בביופסיה שעברתי , הרופא שלי סיפר לי כשהוא מצחקק- הפתולוגית הרימה עיניים מהמיקרוסקופ ושאלה: הפציינט עדיין חי?

(כן, יש גם רופאים כאלה)

אחר כך נסעתי להדסה, למומחית  נוספת שהסתכלה על המשטחים מרקמת הכבד שלי.

התחילו לדבר, לא איתי כי לא בדיוק ידעתי מה קורה לי, עם המשפחה, על אפשרות של השתלת כבד.

ואז , בלי שום הכנה, בדיקת הדם הראתה שיפור קל.

פעם ראשונה מזה כמה חודשים שהאנזימים של הכבד שלי עברו מנסיקה מטאורית לירידה קטנטנה. 

וירדו.

וירדו.

וכמו שאמרה הפתולוגית מהדסה – הכבד הוא איבר מופלא. אלא בדיוק היו מילותיה. יש לו יכולת התחדשות.

ואני חזרתי לחיים.

שירלי מרדר. אני מחזיקה לך אצבעות.

 

האנטיביוטיקה  שנתנו לי אז –UVAMIN – היום כבר לא בשימוש.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על מחזיקה אצבעות לשירלי מרדר. הייתי שם

  1. נעמה הגיב:

    וואו. זו חברה של חברה שלי ואנחנו עוקבים אחרי הסיפור באדיקות מאתמול. זה ממש נורא. נקווה שהסיום יהיה אותו סיום כמו במקרה שלך.

    אני הייתי מולעטת בסטרואידים בתקופה של "קחי אותי שרון" ואני זוכרת את עצמי יושבת מול התכנית (ומול "המורדים") ולא מבינה כלום ממה שהולך שם. אז מעורבות רגשית בהחלט עדיפה:-).

    • כן, מעורבות רגשית עדיפה…אם כי לא היו הרבה רגעים כאלה…

      בבקשה תגידי לשירלי למשפחתה . אני כל כך מקווה שהנס שלי יעבוד גם בשבילה.

  2. רוני הגיב:

    איזה סיפור מפחיד. כששמעתי הבוקר על התאוששותה חשבתי שזה כמעט לא ייאמן, ומעניין לשמוע שזה קורה.
    המחשבה על ללכת לאיבוד ככה מהחיים למשך חודשים גם היא מאיימת מאוד, אפילו בלי חרדת המוות.
    רק בריאות, לך ולשירלי.

  3. poochys הגיב:

    אין מילים. ברוכה הנמצאת.
    הרבה בריאות לך לשרון ולכולן/ם.
    רופא קרוב אמר פעם שכל תרופה צריכה להבדק על פי מידת הנזק שהיא תגרום… לעומת התועלת האפשרית.

  4. דפנה לוי הגיב:

    שמחה לקרוא שלסיפור שלך היה הפי אנד. רק בריאות.

  5. שירלי הגיב:

    כתבת נפלא. אני מקווה שגם לספור הזה יהיה סוף טוב.
    אפשר להתפלסף שנים על הקשר בין גוף ונפש ושבריריות החיים, אבל אפשר להבין את זה באמת רק אחרי שהגוף שלך עובר משהו. אחר כך החיים ממשיכים וזה נקבר אבל לעולם לא נמחק. ובכל זאת התאור שלך מצליח לגעת. תודה.
    אז גם מבינים את עבודת הקודש (בלי מרכאות) של הצוותים הרפואים, למרות הבקורת שכל כך קל להעביר מרחוק.

  6. לכל המגיבים- תודה.
    חששתי לכתוב אבל זה יצא באבחת מחשב אחת.
    קשה לי לקרוא את זה , אני נעשית עצובה.

    סוג של תפילה, בשבילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s