האח הגדול במרפאה הוטרינרית

חוויות מסמינר בלאס ווגאס

תמיד אמרתי לעצמי שיום אחד, כשאהיה גדולה (אני מתכוונת ממש גדולה) אשמע הרצאות בניהול מרפאה.אבל איכשהו יצא שתמיד העדפתי לשמוע על מחלות ואיך לרפא אותן מאשר על איך לנהל את עסקי ואיך להעלות את המוטיבציה של העובדים שלי (יש דבר כזה בכלל?)

אז למרות שאני עוד לא מספיק גדולה –מבחינה רגשית אני לגמרי בגיל ההתבגרות- רצה המקרה וברחתי מהרצאה משמימה על חיידקי מעיים בארנבות והלכתי במקום זה להרצאה שאמורה ללמד אותי להרוויח יותר כסף וגם להשתמש בטכנולוגיה לטובתי.

ואני, שרק לפני יומיים נגעתי לראשונה בחיי במסך של אייפד  והצלחתי להזיז את התמונות וגם להגדיל אותן, אפילו אני יודעת מה חשוב.

המרצה פתח את ההרצאה בהמלצה חמה מאד לרשת את המרפאה במצלמות. הוא מקליט את כל השיחות , מסריט את כל הפגישות ומשתמש בזה, כך אמר,  רק כדי לשפר את השרות ללקוחות, כן, בטח.

ואז הוא הראה לנו מקרה של לקוחה עצבנית במיוחד, שדרשה בתוקפנות שהמזכירה תוציא לה שקי מזון למכונית. הלקוחה קראה למזכירה: ביצ' והמזכירה לא נשארה חייבת.

שלא תבינו אותי לא נכון: למרות שהלקוחה היתה ממש איומה ,המזכירה היא זו שלא התנהגה נכון והסלימה את המצב.

בסופו של דיון המרצה אמר לנו שאמנם האינסטינקט הראשוני שלו היה לפטר את המזכירה  אבל אז הוא היה צריך להתגרש ממנה.

(תאמינו לי, ראיתי את הסרטון בקפידה רבה ולדעתי חבל מאד בשבילו שהוא לא התגרש ממנה כבר אז. יש דברים שלא ישתנו )

דיברו איתנו על חשיבות הפייסבוק. אולי לא ידעתם אבל ברשת יש 285,000  חתולים שיש להם דף בפייסבוק.

לכלב של אופרה ווינפריי יש 400,000 חברים. (לי, במרפאה יש 43 חברים לשם השוואה. )

הוא לימד איך מסרבים לתת הנחה. מילת המפתח היא: אם אתן לך הנחות אצטרך לעגל פינות. לחסוך במשכורות של הצוות  (כלומר לשכור צוות פחות מנוסה) ולהסתפק בחומרי הרדמה ותפירה מאיכות ירודה יותר. מה שנכון נכון, אין לי ויכוח על זה בכלל.

אבל הסרטון שהוא הראה לנו דיבר על הלקוח הכי טוב שלו ב 2009. הלקוח שבקש הנחה  (וסורב ) הוציא בשנה זו   25,000  דולר. 

(תזכירו לי בבקשה, מה אני עושה כאן בארץ…)

למדתי שהמכשיר הכי חשוב במרפאה הוא- הטלפון. אבל זה בהנחה שאתם חיים בארצות הברית. כי כאן, בזק ניתק אותנו בטעות לשלושה ימים לפני חודש ולקח כעשרה ימים לתקן את התקלה. אז מה אם לא היו לנו שיחות טלפון או עסקים כלשהם במשך 10 ימים.

לסיום הוא הראה לנו קולר לכלב שמכיל טלפון וגם GPS . אתה יכול לצלצל לכלב שלך והוא ישמע את קולך, וגם תוכל לאתר אותו.

אז אמנם הכלבה שלי  לא הולכת רחוק. היא מבלה את ימיה  בין מיטת הקורדרוי הקטנה שלה בסלון לבין המטבח ממנו נופלות לה חתיכות של לחם אלוהי מדי פעם.

אבל ללא ספק הייתי שמחה לשים קולר כזה על הילד שלי. מכשיר שנפתח ברגע הצלצול ומן הסתם לא מאפשר  סינון .

 

ומי שרוצה לקרוא על סמינרים משנים קודמות- יש כאן

וגם כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On 28 לפברואר, 2011 at 08:03

    נראה לי ששבמחשבה שניה היה עדיף לשמוע על תולעי מעיים של ארנבות, לא?

    • שלומית לוי  On 1 למרץ, 2011 at 09:53

      ממש נכון. לא נורא, פעם אחת צריך לשמוע הרצאות אחרות בשביל להבין שזה ממש בסדר להמשיך לעשות מה שאוהבים…

  • רוני  On 28 לפברואר, 2011 at 09:13

    גם אני תמיד בורחת מהרצאות כאלה בתחום שלי, איכשהו אני יוצאת מהן בתחושה של לכלוך, או במקרה הטוב איזו חלקלקות שמנונית. מובן שזה הופך אותנו לעניות, אבל צודקות וטהורות. או משהו כזה.
    את GPS הילדים אני קונה כל כך מהר!
    וגלעד צודק.

    • שלומית לוי  On 1 למרץ, 2011 at 09:57

      הי רוני
      זה לא הרגיש רע לשמוע את ההרצאה. זה היה משעשע. הרצאות כאלה תמיד מצחיקות, מלאות עד אפס מקום מווטרינרים שהתעייפו מלשמוע על מחלות …
      לפחות הבנתי שמותר לי להיות איפה שאני רוצה להיות.זה בסדר לא לרצות ניהול וכלכלה, רק חיידקים ומחלות…

  • ארז ולונה  On 1 למרץ, 2011 at 09:40

    יש תחושה של חוסר שביעות רצון חזקה כמעט מכל הווטרינרים שאני פוגש לגבי המקצוע שלהם. שומעים מהם כל הזמן שהלקוחות קשים, התמורה הכספית נמוכה והעבודה מאוד עצובה הרבה פעמים. אז אולי למרות ששלומית כמו הרבה וטרינרים אחרים מחווטת לתלוניזציה, אני רוצה לחשוף את האמת, לפחות לגבי שלומית והקולגות הקרובים (מאוד) שלה…
    הם אוהבים את העבודה שלהם – גם את המטופלים וגם את רוב הבעלים שלהם, הם מרוויחים טוב (באופן יחסי) וגם נהנים מהלמידה הבלתי פוסקת לעבודה המבורכת/מקודשת שהם עושים. מי שמכיר את שלומית יודע שהיא מזמן הייתה מפסיקה להיות וטרינרית אם זה רע לנשמתה ולהרצאות על חיידקי מעיים בארנבות יש גם יתרונות.
    באופן אישי הייתי מתקין GPS לוטרינרים שלנו כדי לקבל יעוץ בכל פעם שאני פוגש חיפושית עם כנף עקומה בשדה 🙂

  • שלומית לוי  On 1 למרץ, 2011 at 10:02

    ארז אני בשוק… אני מחווטת לתלוניזציה? אני??
    מקווה מאד שזה לא הרושם מהפוסט. סה"כ לא קל לעבוד בארץ, זה נכון, אבל לא התלוננתי ואני מקווה שזה לא התקבל ככה.
    להיפך, תוך כדי שמיעת ההרצאה ידעתי שהנה, יש לי נושא לפוסט…

  • ארז ולונה  On 4 למרץ, 2011 at 17:39

    שלומית, כנראה שקראתי את הפוסט שלך ביתר עיון מאיך שאת קראת את שלי. אמרתי שווטרינרים מחווטים לתלונות ומתוך שכך, גם את… לא שאת שלומית באופן אישי מתלוננת סדרתית.
    תשאלי כל יזם נדל"ן על העבודה שלו והוא יספר לך על הפרויקט המדהים שבנה ברחובות, כל מתכנת היי-טק יספר על התוכנה הנהדרת שהטמיעו בחברת הטלפון בצ'כיה וכך הלאה. לרוב המקצועוצ יש תגובה מהירה וחיובית יותר למקצוע שלהם מאשר לוטרינרים.
    תשאלי וטרינרים על העבודה שלהם ותמיד זה תלונות. שוטרינר יגיד שהעבודה שלו נהדרת ונפלאה בשיחת חולין ולא בפוסט בבלוג, זה ממש יוצא דופן. ומכוון שנשמע שאת התלוננת על מספר דברים בפוסט שלך לעיל, רציתי להסביר שלמרות שאת מחווטת לתלונות בגלל המקצוע הזה שכולם מתלוננים בו… למרות זאת, את כן אוהבת אותו.

  • galithatan  On 5 למרץ, 2011 at 14:26

    נדמה לי שפשוט נפלת על מרצה גרוע. זה לא אומר שבפעם הבאה שתהיה הרצאה בנושא צריך לברוח ממנה…

    • שלומית לוי  On 5 למרץ, 2011 at 21:15

      ברור, אני לא מתכוונת יותר ללכת להרצאות כאלה. אני נשארת עם החיידקים למיניהם…

  • וטרינרים באשדוד  On 24 לדצמבר, 2012 at 09:33

    נשמע אפקטיבי צריך ליישם,איך קוראים למרצה שהאזנת לו?

  • לאב בלון אשדוד  On 25 לדצמבר, 2012 at 09:59

    אני דווקא חושב שההרצאה הייתה מעניינת,האמריקאים מומחים בשיווק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: