הרדמנו את פיליפ. לזכרו, ולזכר הוריו. רגע עצוב.

יש ירושות שמשנות לך את החיים.

כזו היתה הירושה שקבלו רחלי וירון זיו, ז"ל.

חבר  טוב שלהם נפטר מסרטן  והוריש להם את העסק  שלו-  בתנאי שיגורו לידו.

העסק היה בארצות הברית והזוג עבר לשם , והתחיל לחיות על הקו. חודש פה, חודשיים שם.

איתם נסע תמיד כלבם פיליפ. הוא נסע כל כך הרבה פעמים שהיה לו כרטיס נוסע מתמיד באל על והוא צבר נקודות.

פיליפ היה הילד שלהם. הילד המשותף היחיד שלהם. פשוט ילד.

פעם רחלי צלצלה מארצות הברית לקובי, שהיה הווטרינר של פיליפ. הוא מצונן, כך אמרה, והיא לא סומכת על אף וטרינר שם. שיחת לונג דיסטנס ארוכה על מצב בריאותו של הכלב .

אין יותר ילד מזה. תסכימו איתי.

פיליפ היה לברדור גדול אך ערמומי, במובן הכי מתוק של המילה. תארו לכם, בעליו קיבלו חבילת פרלינים, כל שוקולד עטוף בניר עטיפה צבעוני  ומרשרש.

השוקולדים נעלמו . לאט, אבל נעלמו.  רק כשרחלי וירון מצאו ניירות כסופים מוחבאים נפתרה התעלומה: פיליפ , אנין טעם שכמותו, היה מתכבד כל פעם בשוקולד אחד  בלבד.

אף פעם לא התנפל על כל החבילה בגרגרנות. היה לוקח  בנימוס שוקולד קטן, מסיר את העטיפה ומקפיד להחביא את העדות המרשיעה עמוק בתוך הספה. 

כשהיה גור עבר שיעורי  אילוף.  המאלפת ניסתה לאלף אותו להישאר במקום בזמן שהיא מתרחקת ממנו. אבל   ראו זה פלא:  בכל פעם שהיא הסתובבה לראות אם אכן הוא נשאר במקום התברר לה שהמרחק ביניהם נשאר קבוע.     הגור המתין בסבלנות עד שהיא תסתובב, והחל להתקדם אליה בזחילה, עד שהיא הסתובבה שוב.

רחלי, אמא שלו, היתה מתפוצצת מצחוק והבינה שאת הכלב הזה לא צריך לאלף. אלא להשאיר אותו כמו שהוא. .

פיליפ היה גם מבקר מוזיקה חד אוזן,  כשנוכח בחזרות מקהלה היה מתיישב באמצע המעגל, וכל פעם שמישהו היה מזייף, הוא היה מרים ראש, ונותן מבט מלא תוכחה בזייפן.

בגלל שפיליפ ישן איתם במיטה  קנו  רחלי וירון  מיטת King size, .הוא ישן על הגב, ממש באמצע המיטה, למלוא רוחבו.  כך שלמרות גודל המיטה  רחלי היתה לפעמים מוצאת את עצמה על הרצפה .

עברו שנים. פיליפ, לברדור מקסים ,הזדקן לאיטו.  רחלי החליטה לחסוך ממנו הפעם את הטיסה הלא קלה והשאירה אותו בהשגחת המשפחה בארץ. יותר נכון, פיליפ החליט.

הוא פשוט סירב להיכנס לכלוב הנסיעות שלו. אפילו המבורגר עסיסי לא פיתה אותו. ואתם כבר רואים איזה גרגרן מופלא הוא היה.

הכלב פשוט החליט שנמאס לו לטוס לחו"ל והגיע הזמן להישאר בארץ.

החלטה גורלית.

כשהם שם, עלו ירון ורחלי על מטוס קל עם זוג חברים.  המטוס התרסק. ארבעתם נהרגו.

זה קרה לפני חמש שנים.

פיליפ אומץ ע"י המשפחה שנשארה בארץ וע"י חברתה של רחלי . הוא טופל אצלנו במרפאה בחרדת קודש.

כשאתה מקבל כלב שהוריו נהרגו בנסיבות כה טרגיות משא האחריות המוטל עליך כבד במיוחד.

. .

ככל שעבר הזמן ,  הטיפול הלך ונעשה קשה . כי הרי לא  הכול ניתן לריפוי .אבל על פיליפ אף אחד לא וויתר. גם כשהיה חולה מאד  הם לא ויתרו עליו. וגם אנחנו לא.

אבל כל כלב מגיע זמנו.

נאלצנו להרדים את פיליפ הרדמת חסד . חסד אמיתי.

בבית החולים שלנו לא נותרה עין יבשה. לא של  קובי הרופא, לא של האסיסטנטית ובטח לא של בני המשפחה  והחברים. 

פיליפ נעטף בשמיכה של רחלי ונקבר בבית קברות של חיות.

אני לא מכירה אף לברדור שזכה והגיע לגיל שש עשרה.

כאילו קיבל פיליפ את השנים שנגרעו מהוריו.

ואולי הם צודקים. רחלי וירון   וכל מי שגידל אותו בכזו אהבה.

תמיד  הם אמרו  שהכלב זו  רק תחפושת.

 אהבה חונקת (5)

 

רחלי וירון ז"ל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Anonymouse  On 2 לפברואר, 2011 at 14:02

    !Keep it going. This is another wonderful story

  • george  On 2 לפברואר, 2011 at 14:12

    שלומית! איזה יופי. כתיבה מרגשת, שוטפת ומהנה. יישר כח.

  • chellig חלי גולדנברג  On 2 לפברואר, 2011 at 14:42

    ….הלוואי ויהיו נדיבים איתי כמו שאנחנו נדיבים עם החיות שאנחנו אוהבים.

    • שלומית לוי  On 2 לפברואר, 2011 at 19:24

      בשביל זה צריך חבר וטרינר:)
      אבל ברצינות. את כל כך צודקת.

  • galithatan  On 2 לפברואר, 2011 at 17:45

    אוף, כמה עצוב.
    אבל גם מרגש. מלמד משהו על טוב ליבם של אנשים.

  • אסתי סגל  On 2 לפברואר, 2011 at 19:02

    אני חושבת שגם לא נשארה עין יבשה אצל קוראייך

    • שלומית לוי  On 2 לפברואר, 2011 at 19:26

      תודה, יקירה. האמת שגם אני נעשיתי נורא עצובה כל פעם שהוספתי עוד פריט עליו.

  • נינה רמון  On 2 לפברואר, 2011 at 19:05

    מאוד עצוב.
    וכן, לפעמים האהובים האלה באים בתחפושות. ללא ספק.
    מזכיר לי את הספר שהמלצת עליו כאן בעבר – מדריך לנהג מירוצים בגשם, או משהו כזה.
    מעניין שפיליפ האריך הרבה ימים לאחר מותם. לפעמים הם מתאבלים וגוועים תוך זמן קצר.

  • עידית פארן  On 3 לפברואר, 2011 at 08:46

    קראתי כבר אתמול, ולא היתה לי המילה, לא שעכשיו יש לי
    אבל זה עצוב כל כך…

  • שולה  On 3 לפברואר, 2011 at 16:20

    עדיין כאב בלב-הנושא
    מקווה ששלותם רוכבים ביחד על ענן
    ספוגים אהבה ושלווה
    תודה, ריגשת מאד גסתי .

  • תמר  On 5 לפברואר, 2011 at 21:10

    לשלומית.
    רוב תודות על הפוסט המרגש. זה נעים לדעת שעוד כמה אנשים העריכו את הוד רוממותו, הנסיך פיליפ.
    מי שהכיר אותו מקרוב, היה מוקסם, ומייד נשבה בקסמיו.
    בדרכו השקטה והפאסיבית, ניהל את העולם של בעליו, והמשפחה הקרובה.
    ידע בדיוק מה הוא רוצה, וגם ידע איך להסביר את זה למי שהיה צריך.
    הוא יחסר לכולנו, החברים והמשפחה שליוותה אותו לאחר מותם הטרגי של רחלי וירון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: