סמינר על רפואת תוכים . קצה העולם , סן דייגו.

 

כשגרתי בלוס אנג'לס סן דייגו הייתה  קל"ב. (למה חזרתי שווה פוסט נפרד). היום, לצערי, זה ממש קצה העולם.

שבע עשרה שעות טיסה במקרה הטוב , מביאות  אותי לסמינר שכולו  חגיגה אחת גדולה על רפואת תוכים.

במסגרת שעת הביזאר  שלי אני שומעת הרצאה על רפואת פינגווינים. נכון, פיינגווינים הם לא תוכים אבל הם בהחלט עופות.  אני נזכרת ב38  מעלות הצלזיוס ושבעים אחוזי הלחות שהשארתי בארץ ומברכת על כך שאוכלוסיית הפינגווינים במרפאתי  מצומצמת עד מאד.

בהרצאה על התנהגות תוכים ראיתי איך מאלפים דגיגונים לשחות דרך מנהרה.

הבסיס של האילוף  למי שלא מכיר, הוא נתינת חיזוק חיובי להתנהגות טובה , והתעלמות מהתנהגות לא רצויה. אני , אגב, מיישמת את זה בבית,  על כל בני המשפחה. מסתבר שמה שעובד על תוכים, דגים, תרנגולות, וצ'יטות עובד מצויין גם על הבעל.

(ואני יכולה לכתוב את זה כי בינכה אף אחד שם לא קורא אותי…)

בנוסף להרצאות יש וטרינרים שמכינים פוסטרים. בד"כ אלו וטרינרים ששלחו הצעה להרצאה שאינה מתאימה לגוף ההרצאות מסיבות שונות, אבל בכל זאת מעניינת. נותנים להם אפשרות להציג את המאמר  בתור פוסטר.

פוסטר אחד משך את תשומת ליבי וניגשתי לדבר עם הווטרינר שהציג אותו.

הוא מציע MUSIC THERAPY, תרפיה במוזיקה, לתוכים שתולשים נוצות.

אני מטפלת בכל כך הרבה תוכים שתולשים את נוצותיהם כך שכל פתרון אפשרי ישמח אותי עד מאד. הווטרינר טען שבעזרת מוזיקה התוכים שהשתתפו במחקר הפסיקו במידה כזו או אחרת לתלוש נוצות.

בסקרנות משולבת בדאגה שאלתי איזו מוזיקה.

אני, אם שמים לי טראנס, אולי התוכי יפסיק לתלוש אבל אני אתחיל. 

לכן היה לי חשוב לברר. מוזיקה קלאסית, ענה.

ואיזו מוזיקה  בדיוק השמעתם? המשכתי לנדנד לו.

בטהובן.

התוכים האזינו  כל יום שעתיים וחצי, לא באופן רציף, לקונצרטים של  בטהובן.

בלב חשבתי שאולי אני עם כל השעות שאני מקדישה לבלט, כבר הייתי צריכה לחשוב בעצמי  על תרפיה  לתוכים בריקוד.

והעיקר עוד לא נאמר.

הווטרינר הוא מאירן.

כמובן שלא התאפקתי והייתי חייבת להציג את עצמי , וללחוץ את ידו .

ישר חשבתי על מלכות היופי מסוריה וישראל שלוחצות ידיים סמליות . (גם אני רוצה להביא שלום עולמי, בחיי).

תהיתי אם מאחורי המסך יקפוץ עלי שומר ראש עבדקן ויצנזר אותי. אבל לא.

ואמרתי לו: תראה, גם אני באה ממקום שהממשלה ממש לא מייצגת אותי…ואחרי זה הרגשתי פשוט דבילית. גם מייצגת את המדינה , וגם מדברת שטויות. נו באמת.

הערת אגב למי שחושב שכיף לנסוע איתי: את החדר במלון אני מחממת ל 29 מעלות צלזיוס, ונעים לי.  אני חושבת שככה מרגישה ביצת תוכי במדגרה.

ואל תשאלו אותי איך העיר. סן דייגו, גן חיות מופלא, עולם המים.אין לי מושג.

יושבים שם בהרצאות משמונה בבוקר עד שש בערב. ואתמול, בשמונה  בערב עוד נכנסתי להרצאות על מחקרים חדשים . אחת עשרה שעות רצופות של האזנה.

עד כאן דווח טרי מהשטח.   המשך יבוא.

אם מעניין אתכם, כבר כתבתי על סמינרים שהייתי בהם  גם כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולקס  On 3 לאוגוסט, 2010 at 19:51

    בחיי שלומיתי , כל השעות ורק הרצאות……. מה יצא ממך ?
    לא לימדתי אותך את אומנות השופינג?
    טוב ועכשו ברצינות ,
    1. מאמינה שמי ששומע מוזיקה קלאסית כשעה ביום ,חייו יהיו רגועים שלויים נסבלים .בנינו מה ההבדל בין בעלי כנף או הולכי ארבע-אלינו? לא הרבה .
    2.השלום יבוא רק בצורה של מפגשים כמו שיצא לך איראני שמגלה וטרנרית יפה, מענינת ,שנונה שבמקרה ישראלית- ישנה את דעותיו ויפתח צוער קטן לשינוי .
    להשתמע בבית ש

  • שלומית לוי  On 3 לאוגוסט, 2010 at 22:59

    וואו מותק, איזו תגובה…לגזור ולשמור. את בטוחה שזו אני????

    את האירני דווקא אני גיליתי ולא להיפך. והוא הסריח מאלכוהול ואני רק קיוויתי שעד שיחזור לארצו יעלם לו הריח שלא יעשו לו בעיות שם…אבל ככה גם ניחשתי שהוא והממשלה שלו לא רואים עין בעין…

  • עידית פארן  On 4 לאוגוסט, 2010 at 11:58

    איזה כיף זה שמרוכזים במשהו ולא מוצאים מקום (=פנאי , פניות) לשופינג…
    (למרות, שבשבילי לא למצוא מקום לקפה זה על גבול האסון…ועדיין אם הייתי יושבת מרותקת בהרצאות על משהו מעניין אני מניחה שהייתי מאושרת גם אז)

    שמעתי סיפור מאוד יפה על ילד שמטופל בתוכי עם מטפלת בחיות שמספרת שלוקח לה שעה לפעמים להכניס את התוכי בחזרה לכלוב כשהיא יוצאת מהבית והילד הציע לנסות (זה היה בתום הטיפול שלו, ואת הסיפור סיפרה לי אמא שלו שהיא מאוד קרובה ללבי)
    והוא קרא לתוכי, והתוכי נכנס לכלוב בשניה, והילד, יצא משם נורא גאה.
    ואז הסבירו לי, שתוכים הם חיה מאוד חכמה ושצריך לנהוג איתם כמו עם ילדים…
    (*את הסיפור הזה שמעתי אחרי ששתלתי בסיפור שכתבתי על הנערה שמתגעגעת לתוכים….)

    • שלומית לוי  On 5 לאוגוסט, 2010 at 03:40

      איזה סיפור חמוד. ברור שהילד, אינסטינקטיבית, עשה משהו נכון.

      אה, ואני לא קדושה…היו לי יומיים קודם לפריקת תסכולים.
      אז אם רואים שהכלכלה בארצות הברית השתפרה השבוע זה בטח בזכותי!

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s