שעווה ברזילאית לתוכי ומשולש אהבים בלתי אפשרי

קוקי ופינקי הם תוכים.  שירלי היא זו שמגדלת אותם. ביחד הם מהווים משולש אהבים לכל דבר.
קוקי הדררה מאוהב בשירלי.  העובדה שהיא לא ירוקה כמוהו  ואין לה נוצות ,ממש לא משחקת תפקיד. ביחד הם צוות מנצח. שירלי וקוקי מתחזקים זוגיות ארוכת שנים  גם אם  בלתי ניתנת למימוש גופני של ממש.
שירלי,  בהיותה פתוחה, זורמת ,נאורה ולא קטנונית הביאה את פינקי, אף היא דררה, ממין נקבה.
 
וכאן, למרות שהצרות אמורות היו להסתיים הן רק התחילו.
 
פינקי מנסה לפתות את קוקי במיטב הטריקים הנשיים. קוקי, מצידו, לא נשאר אדיש. גבר גבר . הוא פולט דייסה מפיו ודוחף אותה לפיה של פינקי.

מה שאולי נראה בעיניים אנושיות  דוחה, מתפרש בשפת התוכים כפעולת חיזור. אני מאכיל אותך, משמע אהיה אחלה גבר ואעזור לך לדגור ולגדל את הגוזלים.
 
אבל כמו הרבה גברים שאני מכירה, קוקי לא שלם עם מה שהוא עושה. מיד אחר כך רגשות האשם אוכלים בו והוא עף לשירלי יקירתו , שמתפקדת כמו האקסית המיתולוגית שלו, ומתחנף אליה כמו שצריך .
 קרוע בין אהבתו הותיקה והבלתי מושגת לבין זו החדשה שבאה, ומזגזג ביניהן במסכנות.

כשפינקי מסתכלת הוא נושך את שירלי באכזריות.
פינקי, מצידה , עושה עינים לשירלי כאשר רק שתיהן ביחד אבל כשקוקי בתמונה  היא מתקיפה אותה בחמת זעם. לפעמים אני חושבת שהיא לא סגורה עדיין על הזהות המינית שלה.
 
 
פינקי למרות הרצון הברור שלה להזדווג, מאד רגישה בחלקה האחורי. אי אפשר לגעת לה שם. בבדיקה הסתבר שכל נוצות הזנב שלה שם שבורות כמעט עד הבסיס. לדררה אמורות להיות נוצות זנב ארוכות ומפוארות ואילו לפינקי אין שם כלום. כלומר יש , אבל  מעט. רק קצה הנוצה נשאר, וכמו שערה מפוצלת כך בסיס הנוצה שלה: מרוט, מפוצל ודוקר להפליא. לא משהו שגבר יהנה להתחכך בו, גם אם הוא תוכי.
מאחר וזה הזנב שהיא סוחבת כבר שנה וחצי שום דבר לא צומח לה, החלטתי  בעצה אחת עם שירלי  לעשות מעשה.
תלשתי לה את כל נוצות הזנב.
אני חייבת לציין שזו פרוצדורה לגיטימית בנסיבות מסויימות. כשתולשים נוצה, חדשה צומחת. ואני מקווה שהנוצות החדשות שתצמחנה שם תהיינה נוצות נורמליות. כולי תקווה  שפינקי אולי תהיה פחות רגישה שם ותיתן כבר לקוקי למלא את יעודו הביולוגי. 
 
למרות הכוונות הטובות שלי, הרגשתי כמו קוסמטיקאית שעושה שעווה ברזילאית.

 

אבל אם זה מה שיתן לקוקי לעשות את מה שהוא צריך לעשות- אני את שלי עשיתי …

 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן
 
 

 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 4 לאפריל, 2009 at 20:42

    את חייבת להוציא ספר.
    זה פשוט מקסים בטירוף. הדרך הזאת שבה את מספרת את הסיפורים הקטנים וחענקיים האלו.

    ואל תשכחי לספר לנו אם השעווה הברזילאית עזרה לחיי האהבה הזוגיים והאם קוקי התגבר על ש.

  • רוני  On 4 לאפריל, 2009 at 23:42

    אני מוקסמת מהאכפתיות שלך בכל פעם מחדש. נשמה גדולה.

  • שלומית  On 5 לאפריל, 2009 at 00:25

    תודה לשתיכן. דווקא חששתי שאולי זה נמוך קצת…

  • אקסית מיתולוגית  On 5 לאפריל, 2009 at 00:37

    לקרוא על מציאות חיי בפוסט כל כך יפה ומצחיק, זו חוויה תת קרקעית דו נוצותית בפני עצמה. כן, אני היא שירלי וכרגע יש לי חתיכת צלקת בלחי שמאל, "סימני אהבה" יעני. שלומית, מה שלא יהיה, אני שמחה שאת בסביבה שלנו. לגבי התספורת הברזילאית? ובכן, העניינים מתחממים, אין ספק, אני רק לא בטוחה שבכיוון הנכון.
    אולי אני צריכה להביא הביתה משהו כדי לשבור את משולש האהבה ולכוון אותו לטובה. זברה. נראה לי שאני אלך על זברה. או סממית. מה שיבוא קודם.

  • משה דולב  On 23 לאפריל, 2009 at 19:35

    ממש מדהים מרתק ומעניין ולחשוב שהכל שלא על מנת לקבל פרס
    תבורכי

  • רועי  On 15 לספטמבר, 2013 at 23:23

    אז אני גם חייב לספר משהו דומה, גם משולש אהבה, או אולי יותר?
    לפני כשנתיים נמסר לנו קוקטייל שלא הסתדר אצל בעליו. החתמת היד הייתה מצויינת,
    אך הוא לא קיבל יחס ונעשה תלותי וצווחני.
    בביתנו, עם הזמן, הוא נרגע קצת ונעשה מאד אוהב ומתלטף ונקרא שמו בישראל-שמשון.
    אחרי כשנה הוא התחיל לאונן לי על הכתף באופן די כפייתי.
    הוחלט להביא נקבה נחמדה. קנינו נקבה צעירה (לא ידוע גיל מדויק), פראית ולאחר תקופת
    הסתגלות ובדיקת כלמידיה, צירפנו את הזוג המאושר. יונית הצעירה וקצוצת אברות התעופה למדה להתרגל אלינו ונמצאת גם מחוץ לכלוב.
    שמשון מחזר בנמרצות אחרי יונית (זה שמה) ומה שמצחיק שהוא שורק לה שירים שלמד מאיתנו.
    יונית לא נענית לחיזוריו ושיערתי שאולי היא צעירה מדי וגם לא הוספתי תיבת קינון מהסיבה הזו.
    כאן העניינים מסתבכים-
    בבית, בנפרד, חי לו קוקטייל זקן- בילבו. איתו פעם ביקרנו אצלך.
    הראייה שלו, כך נראה, לא במיטבה והוא נעשה מאד תוקפני. את זמנו החופשי
    הוא מעביר בפעולת אוננות נמרצת על הכלוב שלו (לפני כמה וכמה שנים גם התייעצתי איתך לגבי זה וייעצת לשנות את מיקום הכלוב וזה אכן עזר עד השנה האחרונה.)
    נראה שיונית שמה עינה על התוכי רב האון ובכל הזדמנות מנסה לעופף אליו. הוא משיב בתוקפנות
    והיא איננה נרמזת. לעומתה, שמשון גם עף אל כלובו ושם פותח כנפיים לרוחב ועושה הרבה רושם ובילבו תוקף גם אותו בחמת זעם.
    ההשערה שלי- יונית מעונינת בבילבו הקשיש ולא בשמשון הצעיר והנלהב.
    אני מנסה להפריד ביניהם עד כמה שניתן וכשבילבו יוצא לעיסוקיו מחוץ לכלוב, אני מסתיר את הכלוב של הזוג, כך שלא יראו אותו.

    דבר נוסף- ההחתמה של שמשון די התקלקלה ובסביבת הכלוב הוא נעשה תוקפן. כמו שכתבת בפוסט, בשביל לעשות על יונית רושם (היא לא מתרשמת).
    בפרץ של חשיבה הזויה, החלטתי לשתף פעולה עם השטיק שלו ומדי פעם כשהוא נושך, אני עושה
    את עצמי נרתע מהנשיכה כדי שיונית תתפעל מעוצמת כוחו. היא מסתכלת בעניין, לפחות כך אני רואה בזווית העין.

    אז מה עושים? עם בוא החורף, נראה לי שאוותר על קינון בזמן הקרוב.
    אני מודה שגם המחשבות של מה לעשות עם הגוזלים אח"כ לא נעימות לי. מפחד שיגיעו למגדלי נחשים או לכל מיני פרחחים.
    שמעתי גם שבתוכים קטנים, ייתכן שהזוג לא יסתדר, אך בכל זאת יקים משפחה.

    אשמח קצת לשמוע על פסיכולוגיית זוגות ואהבה בתוכים.

  • שלומית לוי  On 16 לספטמבר, 2013 at 21:06

    הי רועי
    מה שעובד אצלנו- או יותר נכון לא עובד- גם אצלם ככה. שלישיות זה תמיד, אבל תמיד מקור לבעיות. תמיד אחד רוצה אחר יותר ממה שהאחר רוצה בו, ותמיד נשאר אחד מתוסכל…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: