היום בו (כמעט) פיטרתי לקוח

התוכי שהגיע  היה סגור בקופסת קרטון אטומה.
האסיסטנט התחיל למלא פרטים ולפתוח תיק רפואי.
האיש   אמר בעוינות:  מחכה לי מונית בחוץ, אפשר לזרז קצת תהליכים?
דילגתי על שלב פתיחת התיק.

תמלא את הניירת אחר כך, הפטרתי לעוזר שלי, בעודי לוקחת את התוכי ובעליו לחדר הבדיקות.
 
כשפתחתי את הקופסה נחרדתי לראות תוכי מפרכס במלוא עוזו, כל גופו רועד, והוא משמיע ציוצי מצוקה.
 
במקרים כאלה צריך לחשוב מהר, ממש מהר. כשתוכי מפרכס בעוצמה כזו  הוא עלול למות.
לא רק זאת. אם אני לא מאבחנת במדויק למה הוא מפרכס, אני עלולה להרוג אותו בטיפול הלא נכון.
הבעיה היא , שבמצב כזה אני לא יכולה לקחת דם או לצלם. אני צריכה לטפל קודם ולאבחן אחר כך. וכן, אני יודעת שזה משונה.
 
כשתוכי מזן  ג'אקו מפרכס, הסיבה הסבירה ביותר לכך היא רמת סידן נמוכה בדמו.
 
הזרקתי לו סידן לשריר.  
תוך דקה וחצי התוכי נרגע.
הציוצים פסקו וכך גם הרעידות.
 
התחלתי לשאול את הלקוח  סדרה של שאלות שגרתיות. ממתי התוכי מתנהג ככה. ואם לא נראה חלש כבר אתמול. פרכוסים שנובעים מרמת סידן נמוכה תמיד מתחילים בחולשה ועייפות.
 
 הלקוח התעצבן עלי.
מה את חושבת, שאני מטומטם? אם אמרתי שהיה בסדר הוא היה בסדר.
אני בנימוס אומרת לו, תראה, לא תמיד אנשים יודעים למה לשים לב. בגלל זה אני פורטת לשאלות מכוונות.
 

המלצתי על בדיקת דם,  ניסיתי לדבר על תזונה.
ואז הלקוח התחיל להתקיף אותי.
 
מאיפה את יודעת שזה חוסר סידן? אני לא מטומטם, את יודעת. ולי זה דווקא נראה כמו חוסר גלוקוז.
אני בסבלנות עונה לו: הדבר היחיד שהזרקתי לו היה סידן  ותוך דקה וחצי התוכי נרגע. זה לא יכול להיות שום דבר אחר.
והוא ממשיך בעוינות בלתי מוסברת:
אי אפשר לתת לתוכי מגה גלופלקס?
למה את לא נותנת לו עירוי?
ואני, עדיין בסבלנות. לא רוצה לתת נוזלים לפני שאני לוקחת דם. סידן הייתי חייבת לתת מיד,  אבל נוזלים יחכו קצת.
והלקוח בשלו: ואולי זה לא חוסר סידן? את בטוחה שאת יודעת מה את עושה? כי אני הייתי חובש בצבא.
 
כאן כבר  עניתי לו בתקיפות מסוימת (תמונה הזויה לכל מי שמכיר אותי, קשה מאד להוציא אותי משלוותי)
אמרתי לו: תראה, באתי לתוכי שלך ביום החופשי שלי. אמרת שהוא חולה בן 40 אז באתי.
אבל נראה לי שאתה לא סומך עלי.
 
אולי אתה צריך ללכת לווטרינר אחר?

אבל האיש לא מתכוון להרפות מההזדמנות  שנקרתה על דרכו.
את בכלל לא שאלת אותי, הוא אומר לי. אולי אני גם וטרינר?
 את ממש בטוחה שזה היה סידן ולא גלוקוז?

ראיתי שהשיחה לא מתקדמת.  הוא לא הסכים להשאיר את התוכי לאשפוז .

נתתי לו את הטלפון והמייל שלי וביקשתי שידווח לי, כי אני מאד מודאגת . התוכי שלו בסכנת חיים אמיתית.
כאן כבר הגדשתי את הסאה:

 הוא עיוות פניו בשנאה ואמר אני ממש לא אוהב את המינוחים שאת משתמשת בהם.
 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

 

 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רעבה  On 22 לספטמבר, 2008 at 08:31

    חמור.

  • ענת פרי  On 22 לספטמבר, 2008 at 08:42

    כואב הלב על התוכי.

    חבל שאין שירות להוצאת חיות מבתים לא מתאימים.

  • ענת פרי  On 22 לספטמבר, 2008 at 08:42

    כואב הלב על התוכי.

    חבל שאין שירות להוצאת חיות מבתים לא מתאימים.

  • יולי  On 22 לספטמבר, 2008 at 13:05

    לוטרינר שמטפל בכלב שלנו. איך אדם מתנהג ככה לאחר או לחיה?
    לבעלי יש שלט על השולחן שאומר:
    The more people I meet – the more I like my dog 🙂
    הכי מסכן התוכי בסיפור הזה…

  • שלומית  On 22 לספטמבר, 2008 at 17:39

    ליולי- זו לא שאלה של הכרת תודה. האגו שלי הוא בכלל לא חלק מהמשוואה. אני לא עושה מה שאני עושה בשביל הכרת תודה.

    זה פשוט היה מתסכל בטירוף. אני ידעתי מה אני עושה ומה צריך לעשות והוא פשוט נותן לתוכי שלו למות , ומנצל את הבמה שלקח לעצמו לא כדי לעזור לתוכי שלו.
    מצד שני אני חושבת שלפחות חלק מהתוקפנות שלו היתה בגלל רגשות אשם ובגלל שהוא כן דאג לתוכי, בדרכו שלו.

    ענת, אין לך מושג כמה פעמים זה עובר לי בראש. שרות להוצאת חיות מבתים לא מתאימים.
    במקרה הספציפי הזה לא דובר בכלל על כסף. הוא פשוט החליט שאני לא מוצאת חן בעיניו כי לא אמרתי לו מה שהוא רוצה לשמוע.
    אמרתי לו, ובאמת התכוונתי, שאולי כדאי שילך למישהו אחר כי חשבתי שאסור שהיחס שלו אלי ימנע בעדו לעזור לתוכי.

  • george  On 22 לספטמבר, 2008 at 18:02

    ומה מצב התוכי כעת?

  • שלומית  On 22 לספטמבר, 2008 at 22:39

    מת אחרי כמה ימים, כפי שחשבתי. הייתי צריכה לצלצל אליו בעצמי כי דאגתי, והוא לא חשב ליידע אותי

  • יולי  On 23 לספטמבר, 2008 at 15:28

    הלקוח הוא שצריך לשים את האגו בצד. אני אסירת תודה לכל מי שנותן לי שירות שאין ביכולתי לעשות בעצמי: פעם זה הוטרינר ופעם זה המוסכניק. נכון שדיני הנפשות במקרה של המוסך פחות קריטיים.
    כמה מתסכל לקרוא שהיחס של בעל התוכי עלה לתוכי בחייו.

  • אוהבת סוסים  On 2 לאוקטובר, 2008 at 09:48

    אני לא מבינה בשביל מה אנשים כאלה מחזיקים חיות….

  • אמונה  On 5 לאוקטובר, 2008 at 16:08

    מקווה שנשמתו מצאה לה מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה…

    ובאמת אסור להניח לאדם כזה להחזיק בבעל חיים…
    כמה נורא…
    אין אף גוף שמטפל בעניינים כאלה..?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: