משחת פלא

אחד הדברים שהפתיעו אותי כשחזרתי לארץ היה מספרם הבלתי מבוטל של ילדים וכלבים המסתובבים חופשי ברחוב. 
הגעתי מארץ שבה הכלבים סגורים בגינה הפרטית ויש חברה שבאה ואוספת את הצואה של הכלב פעם בשבוע.

הילדים ,לעומת זאת, סגורים בבית מול הטלויזיה  ואסור להם להסתובב לבד ברחוב.
הסיוט של האמא האמריקאית  הוא שתמונת הילד שלה תודפס על קרטון של חלב: ככה מפרסמים  שם את תמונות הילדים הנעדרים.
משם הגעתי, שם עוצבה האמהות שלי.
בקנה מידה ישראלי אני אמא היסטרית, שלא לומר על גבול השפיות.

 

כשכל כך הרבה כלבים משוטטים בעיר לבד  ומנהלים למעשה חיים עצמאיים מחוץ לבית, עולה גם אחוז הכלבים המעורבים בתאונות דרכים.
לפני כחודשיים הופיע בבית החולים שלנו "חומי" , כלב קטן,  שנפגע על ידי מכונית עוברת.  

  המכונית פגעה בו בחלק גופו האחורי, גרמה לשברים  באגן ולשפשפת רצינית באזור האשכים.  למעשה,כל העור שבין הרגלים האחוריות היה מקולף ,אדום,  וכואב עד אימה.

בית החזה שלו התמלא באוויר עד כדי סיכון חייו. עשרה מזרקים מלאים אויר שאבנו ממנו לפני שהתחיל לנשום באופן סדיר, פחות או יותר.
ניתן לחשוב שכלב כזה יישאר בבית החולים לאשפוז, ניתוח האגן שהיה כאמור מרוסק לחלוטין , וטיפולים במה שנותר מהעור שכסה את אזור המפשעה. אלו ההמלצות שניתנו לו.

אבל לא כך חשב בעלי הכלב. ממש לא התאים לו. 

 הוא לא מאמין ברופאים ומעדיף טיפול ביתי , כך אמר.

 הכלב נלקח  לביתו כשהוא  מצוייד במרשם למשחת עור מבית מרקחת.

 במשך חודש עקבנו בהשתאות אחרי הנס הרפואי הקורם עור וגידים, תרתי משמע, מול עינינו:

 עור האשכים הלך והבריא ,גם אם הכלב המסכן נאלץ לחבוש צווארון פלסטיק אימתני על צווארו כדי שבגבור עליו חשקו לא יוכל ללקק באזור המפשעה  (כמו שאתם רואים יש הבדל בין כלב לבן אדם).
 
האגן שהיה מפורק לחמש עשרה חתיכות קטנות ועקומות התחיל להחלים והכלב , נכון להיום, מתחיל ללכת  כבר בכוחות עצמו.
מה מוסר ההשכל?  אני לא בטוחה שיש  כאן. 

  אולי שעדיף בעלים מאד חסכן אבל עם הרבה מזל בחיים על פני אחד שיזרוק אותך לצער בעלי חיים ויזדכה עליך. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 5 ליוני, 2008 at 19:28

    לעתים קרובות אני רואה חתולים דרוסים ואני יודעת גם על כלבים שנדרסו למות אצלנו בשכונה. למזלי לא ראיתי במו עיניי.

    האחות של הכלבה שלי נמסרה למישהי שלא מאמינה ברצועות, ונהרגה בגיל תשעה חודשים.

    והכלבה שלי לעומת זאת חגגה אתמול 12, כן ירבו.

    (היא לא בת מצוה, היא סבתא)

  • CrazyVet  On 5 ליוני, 2008 at 20:04

    גם לי יצא לחזות במקרה שהווטרינר הכריז שהכלב לא ילך יותר, וצריך להרדים. הכלב הצליח להשתקם וחזר ללכת, אחרי פרפלגיה קשה כתוצאה מתאונת דרכים (בלי שום טיפול משקם).

    ג'יימס הריוט, בכמה מהסיפורים מהספר "A VET IN HARNESS", מספר על מקרים שבהם נוכח לדעת שלפעמים, למרות שהטיפול חשוב, יותר הרצון של בעל החיים לחיות. אני לא יודעת עד כמה, אבל אני בטוחה שזה גורם חשוב.

  • אוהבת סוסים  On 5 ליוני, 2008 at 21:52

    אני שואלת את עצמי מה עבר לבעלים בראש שהוא לא נתן לכלב שלו טיפול נורמלי…

  • ימימה  On 5 ליוני, 2008 at 22:16

    מה עבר לבעלים בראש שהוא נתן לכלב להסתובב חופשי ברחוב (או לפחות, מי לדעתו יאסוף את הקקי שלו).

    בכל זאת מעניין היכולת להתרפא לבד.

  • פזית  On 5 ליוני, 2008 at 23:36

    אני דווקא רוצה להתלונן מהצד השני, של הבעלים נגד הוטרינרים.

    אני גרה בשוויץ ולפני כשנתיים בזמן חופשה בארץ הכלבה שלי נדרסה בדיוק באותו אופן כמו חומי – אגן מרוסק ושפשופים זוועתיים בעור.

    בארץ היא קיבלה רק כדורים נגד כאבים וכעבור כמה ימים חזרנו לשוויץ והכלבה עברה ניתוח במרכז וטרינרי/אורטופדי. הניתוח עבר בהצלחה מרובה (די מהר היא חזרה ללכת בלי שום בעיה) אבל היתה צריכה להישאר באישפוז שבועיים. כשקיבלתי אותה חזרה העור שבין הרגלים נראה עוד יותר גרוע מאחרי התאונה, וזאת מכיוון שבמשך השבועיים האלה, שברובם לא יכלה ללכת ועשתה את הצרכים במקום, האנשים במרכז הוטרינרי לא טרחו לנקות אותה יותר מפעם ביום.

    גם על הטיפול לשיכוך כאבים הייתי צריכה להתעקש מאוד. אמנם הכלבה לא הראתה סימנים שכואב לה, אבל מצד שני היא לא הראתה סימנים שכואב לה גם מייד אחרי התאונה כך שברור שהיא מסתירה כאב בצורה משכנעת ולטעמי כל עוד יש ספק צריך לתת משככי כאבים.

    כשחזרה הביתה שמנו לב שהיא כמעט לא עושה צרכים והתקשרתי למרפאה. זה היה יום ראשון כלומר סוף שבוע, והוטרינרית התורנית התעקשה שאין צורך להביא את הכלבה למרפאה עד יום שני בבוקר. ביום שני בבוקר עשו לה צילום רנטגן והשלפוחית היתה כל כך ענקית שהם הכניסו אותה באותו רגע לניקוז. בסוף הסתבר שיש לה נזק עצבי (שנרפא אחרי כמה שבועות) – אין לי מושג איך לא שמו לב לזה בשבועיים שהכלבה היתה שם באישפוז.

    כיום הכלבה בת 14 והמלחמות עם הוטרינר הרגיל סובבות סביב האם בכלל צריך לחסן/לנקות שיניים לכלב זקן. הרבה פעמים אני מרגישה צורך לנער את הוטרינר ולצעוק עליו שהכלבה זקנה, לא מתה (ואפילו לא חולה). אותו דבר היה לי עם הכלבה הקודמת אצל וטרינר אחר (בארץ).

    עצוב לי נורא שיש אנשים שחיסכון כספי שווה בעיניהם יותר מסבל של החיה שלהם. למרות שחומי כנראה יהיה בסדר, אני בטוחה שהסבל שעבר (ועוד יעבור) עליו היה קשה מאוד, ומי יודע אם האיחוי הספונטני יאפשר לו ללכת בצורה נורמלית בעתיד.
    אבל גם עצוב שיש וטרינרים שחושבים שלא שווה לטרוח אם אין סכנת חיים (כל זה כמובן לא אישי נגדך שלומית, רק שחרור קיטור כללי).

    ולגבי הבעלים של חומי ודומיו – אני חושבת שצריך להחמיר מאוד את החקיקה בעניין. הלא אם היה מדובר על ילד שעבר תאונה וההורים היו מסרבים לנתח היו מאשימים אותם בהזנחה פושעת. אמנם אין להשוות בין "ערך" החיים של ילד ושל כלב, אבל האם זה אומר שלכלב כואב פחות???

  • שלומית  On 6 ליוני, 2008 at 00:19

    לענת- ברור שהמזל לא תמיד עובד. הלוואי וכל התאונות היו נגמרות רק ככה.
    קרייזי וט- גם הרצון לחיות, אבל יותר מזה- מזל של שבירה. כמו שאת בטח יודעת יש שברים באגן שמחלימים אחרי מנוחה וחסר תזוזה , ויש שברים בהם חלק מהעצם לוחץ על עצב, לדוגמה, או נשבר בזווית שלא תאפשר החלמה.

    לאוהבת הסוסים- מה שעבר בראש שלו- חיסכון, בעיקר.
    אם הטיפול היה מוצע לו בחינם אני לא חושבת שהוא היה מסרב לאשפז אותו.

    כן, כואב לחשוב על זה, אבל אין לנו יכולת לאשפז או לטפל נגד רצון הבעלים.
    ואין חקיקה, וכנראה זה גם לא אפשרי . למרות שבעיני , מי שמאמץ חיה צריך לקבל גם אחריות כלכלית במקרה שמשהו משתבש.

    אני מודעת לעובדה שלא פעם העלויות באמת גבוהות.
    בארצות הברית היו כל מיני עמותות שעזרו כספית במקרים כאלה.
    היתה לנו רשימת טלפונים והיינו ממליצים על מקרים שהיו זקוקים לעזרה.
    הייתי שמחה ם היו כאלה אגודות גם כאן.

  • שלומית  On 6 ליוני, 2008 at 00:29

    התגובה שלך מעניינת. הייתי מצפה שרמת השרותים הווטרינרים בשוויץ תהיה יותר גבוהה.

    לגבי הכאבים:אני מתפלאה שלא נתנו לכלבך משככי כאבים .
    אם לפני עשר, חמש עשרה שנים לא היו נותנים כמעט אף פעם משככי כאבים, בשנים האחרונות מתגברת המודעות לכאבים של חיות.
    אנחנו היום נותנים משכחי כאבים אפילו בניתוחים סטנדרטיים.
    כלב לא מראה כאב ובכל זאת מאמינים היום שכן, כואב להם.
    וטרינר שלא מוכן לראות אותך בוויקנד והכלב אחרי תאונת דרכים- אני הייתי מחפשת מישהו נמרץ יותר שמוכן לבוא בסופי שבוע כשצריך. .

    ולגבי הנזק שנגרם לעור בגלל ההפרשות: זו כבר רשלנות של ממש.

    אנחנו מנקים שיניים כשצריך גם של כלבים הרבה יותר זקנים, וכמובן מחסנים אותם.
    דווקא כשזקנים המערכת החיסונית נחלשת וחשוב אפילו יותר ממקודם לחסן.
    חשוב כמובן לעשות בדיקות דם ואם אפשר צילום חזה לפני שמרדימים כלב/חתול זקן.
    אבל אסור להזניח אותם. אסור.

Trackbacks

  • By valium tablet on 5 ליולי, 2008 at 16:36

    perscription drug interaction with valium

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: