מייל שקיבלתי הבוקר

ככה קיבלתי אותו, לא נגענו, כמו שאומרים.

 השולח: איגוד וטרינרים אמריקאים (פורום מומחים העונים לשאלות)

 

Subject: Happy Memorial Day ~ See You at the ACVIM Breakfast

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 2 ליוני, 2008 at 17:47

    לפעמים יש אדיוטים לא רק אצלנו…

  • לינקולן  On 2 ליוני, 2008 at 18:02

    אבל בארה"ב ממוריאל דיי הוא אכן יום שמח.
    זה יום חופש שנהוג לצאת בו לפיקניקים וקניות ולהנות מהחיים באופן כללי.

  • גיל  On 2 ליוני, 2008 at 18:11

    ממוריאל דיי הוא יום חופש בזמן קבוע שהוא יום שני האחרון של חודש מאי (מה שהופך אותו לסופשבוע ארוך). רוב האמריקאים לא מכירים מישהו קרוב שנפל בצבא (וגם אם כן זה לא מונע מהם בהכרח לחגוג). לרובם זה פשוט יום חופש שמוקדש לברביקיו, אחרי שהם מבקרים בבתי הקרובות ועורכים את כל הטקסים. אולי גם אנחנו יכולים ללמוד מהם שלא צריך בהכרח להפוך את היום הזה ליום מדכא?

  • ענת פרי  On 2 ליוני, 2008 at 18:39

    אבל בישראל רובנו כן מכירים מישהו קרוב שנפל בצבא, ובשבילנו זה יום מאד עצוב, ולא יום לפיקניק.

  • מיכאל  On 2 ליוני, 2008 at 18:51

    הרבה יותר מאשר יום אבל.
    http://party-games-etc.com/memorial-day/

  • שלומית  On 2 ליוני, 2008 at 18:52

    טלי- לא אדיוטים. ברי מזל, אולי. שיכולים להיות חסרי רגישות.
    וגיל- אני באמת חושבת שענת צודקת.

    באמריקה, שם חייתי לא מעט זמן, בגלל שהיא כל כך גדולה הסיכוי שתכיר מישהו שנפל הוא לא גדול. אז אפשר לחגוג בסיילים.

    כשחייתי שם זו היתה הנורמה.למרות שהייתי מודעת לסתירה.
    אבל כאן, זה מתחדד לי.
    בשבילי זה יום מאד עצוב ומאד בעל משמעות, בלי קשר לטכסים כאלה או אחרים.

  • גיל  On 2 ליוני, 2008 at 18:53

    אבל גם אצל אמריקאים ששכלו מישהו קרוב, זה לא יום אבל במובן הישראלי שלו. הם הולכים לבית קברות ומשתתפים בטקסים השונים, ואחרי זה לרוב משתתפים בחגיגות כמו אנשים אחרים. יום הזיכרון לא חייב להיות בהכרח מדכא כמו בארץ.

  • העלמה עפרונית  On 2 ליוני, 2008 at 19:30

    נראה לי שזה לא מאד שונה ממה שקורה אצלנו – רק מרוכז ביום אחד. גם אצלנו יש יום של אבל, שעולים בו לבתי הקברות ומשתתפים בטקסים, ובאותו הערב/יום למחרת חוגגים בפיקניקים ומסיבות.

  • musa g  On 2 ליוני, 2008 at 19:56

    זה בערך כמו שבתרבויות מסוימות שחור הוא צבע של אבל ובאחרות לבן.

  • דויד  On 2 ליוני, 2008 at 20:12

    במיוחד
    Irish Wake
    מתאבלים ואח"כ שותים הרבה אוכלים די הרבה ודי שמחים אם כי האלכהול כרגיל עשוי לגרום גם למכות ריבים וכ"ו.
    כל עם ולשון ותרבותו והרגליו זה כל במסגרת האנושיות של כולנו. כמו שאמר עיזר על רבין אכלנו דברים טובים שתינו דברים טובים
    העולם מורכב מוזר ונפלא

  • דויד  On 2 ליוני, 2008 at 20:13

    במיוחד
    Irish Wake
    מתאבלים ואח"כ שותים הרבה אוכלים די הרבה ודי שמחים אם כי האלכהול כרגיל עשוי לגרום גם למכות ריבים וכ"ו.
    כל עם ולשון ותרבותו והרגליו זה כל במסגרת האנושיות של כולנו. כמו שאמר עיזר על רבין אכלנו דברים טובים שתינו דברים טובים
    העולם מורכב מוזר ונפלא

  • ענת פרי  On 2 ליוני, 2008 at 21:25

    להרבה אנשים בישראל גם קשה עם המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות ועם המנגלים, ואני מודה שאני ביניהם. אנחנו בוכים בטקס הדלקת המשואות, ואומרים כמה אנחנו שמחים שיש לנו מדינה ושוב בוכים, וככה בערך כל היום, למרות שאף אחד כמובן לא אומר לנו להיות עצובים.

    אי אפשר בכל דבר לחקות את אמריקה, וגם לא צריך.

  • חזי  On 2 ליוני, 2008 at 22:57

    מילא פיקניקים וארוחות, השנה לכבוד יום הזיכרון בי.בי.סי אמריקה ערכו מרתון של שידורי מונטי פייטון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: