אלימות בתוך המשפחה

אלימות קיימת גם בין בעלי חיים. 
השבוע שחררנו אחרי אשפוז בן חודש ואין ספור ניתוחים,  חתול שכלב ענק התנפל עליו.
הכלב תפס אותו ליד בסיס הזנב וקרע לו את הצורה, תרתי משמע.
חוץ מכיסי המוגלה שנוצרו וסירבו להבריא נאלצנו לשחזר את פי הטבעת של המסכן. 
 

יש כלבים כאלה שכשחתול עובר לידם הם יוצאים מאיפוס.
קלייד, הבוקסר שלי, היה כזה. הוא היה כל כך מתוסכל כשחתול היה בורח לו ומטפס על עץ, עד  שמחוסר ברירה למד לטפס בעצמו. דארווין היה גאה בו. (אני קצת פחות).
את האימונים הוא היה עושה בחוף הים, על סוכת המציל. המתרחצים המשתאים חזו בבוקסר ענק מטפס על הסולם של המציל ואני, אמא שלו, הייתי מיתממת ומעמידה פנים שאני לא מכירה אותו.
לעמלו היה שכר: החתול ,שהיה מטפס על העץ כדי להציל את חייו היה ממש מופתע כשהביט לאחור ונתקל בעיניו האדומות רושפות בטינה.
 
גם בין תוכים יש אלימות.
שם האלימות היא בדרך כלל בין בני זוג.ממש כמו אצלנו.  וגם שם, כמה בלתי מפתיע- הזכר הוא האלים. ידועים מקרים בקקדו, התוכי האוסטרלי הגדול עם הציצית על הראש, שהזכר העצבני עף לכוון הנקבה ונושך אותה במקור.  זה לא בטעות. הם מכוונים לראש. קטימת המקור, בטבע לפחות, גורמת למות התוכי מרעב.
לא  ידוע למה הם עושים את זה.
אחת הסברות אומרת שבטבע, הזכר מתייחם שבועיים לפני הנקבה, ובפרק הזמן שעובר עד שהיא נענית לו הוא מתחיל להכין את מקום הקינון.
בשבי, אם הוא מתייחם לפניה והיא עדיין לא מוכנה- יש צרות. הוא לא מקבל לא בתור תשובה  ולה אין לאן לברוח עד יעבור זעם.
תמיד מפתיע אותי מחדש איך דווקא הקקדו, הציפור הכי מתוקה והכי מתרפקת ,יכולה להיות כל כך אלימה.  ברוטליות כזו לא ראיתי באף ציפור אחרת.

בניגוד לסטטיסטיקה, יש סוג תוכים אחד בו הנקבה היא זו האלימה כלפי בן זוגה.
תוכי האקלקטוס.
הנקבה שם היא אדומה- כחולה בעוד שהזכר ירוק. זה רק הבדל אחד. השוני האמיתי הוא באופי. בעוד שהזכר הוא עדין וצייתן, שלא לומר פלגמטי, הנקבה שלו מרושעת מעין כמוה. קלפתע אמיתית המתעמרת בבעלה הכנוע שרק מנסה להשביע את רצונה.
אני מכירה, אגב, עוד כמה זוגות כאלה.

האקלקטוסית, כשהיא מתרגזת מוטב לו לבעלה שיתפוס מחסה.
פרט מעניין: בבדיקות דם נמצא כי בדם הנקבה מגזע זה ישנו הריכוז הגבוה ביותר של טסטוסטרון, הורמון המין הגברי, יחסית לשאר נקבות התוכים.  

 רעה רעה, אבל ההורמונים הם ההורמונים של הגבר.

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

 

תזכורת: אני אמנם מטפלת בתוכים, ופה ושם במכרסמים , נחשים, ושאר זוחלים- אבל  בפליטים אין מי שיטפל!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 6 לאפריל, 2008 at 11:26

    אני דוקא ניסיתי לשכנע את הכלב שלי לקרוא את אפלטון, אבל משום מה הוא מעדיף לתפוס חתולים בזנב, ולנשוך את אמא שלו.

    והתוכים יפהפיים.

  • אסתי  On 6 לאפריל, 2008 at 14:18

    אבל נורא נהניתי.
    כייף אצלך.

  • שלומית  On 6 לאפריל, 2008 at 14:46

    שמחה שאתן מבקרות אצלי..נחמד לי.

    ענת, אני כבר מזמן ויתרתי על ללמד את הכלבה הנוכחית שלי…הייתי שמחה מאד אם היתה מתאפקת עד הבוקר ולא מקלקלת לי את השטיח שאני הכי אוהבת(וגם היא, מסתבר)

    אפלטון היה עובר לה גבוה מעל הראש…

  • ענת פרי  On 6 לאפריל, 2008 at 15:34

    אני אחרי כמה אירועים טראומטיים לפני שנים רבות (הכלבים שלי כבר די זקנים), החלטתי ששטיחים זה רק למוזיאון האיסלם – יש שם דרך אגב תערוכה מקסימה של שטיחים מאנטוליה, ובבית רצפותינו עירומות ופונקציונליות בלבד.

  • גילי  On 7 לאפריל, 2008 at 15:06

    היא היתה תוקפת ונושכת כל דבר שהתקרב אליה, נשיכות כועסות. אני זוכרת איך כילדה הייתי מדגימה לחברים את תוקפנותה: הייתי שוברת חתיכת קלקר מאיזו קופסה, תוחבת אותה לכלוב, והתוכית היתה מפוררת אותה תוך שניות. היא תקפה גם את בני הזוג שהיו איתה בכלוב. כשנסענו פעם לשנת שבתון בחו"ל העברנו אותה לחברים שיטפלו בה עד שנחזור: במהלך אותה שנה היא הצליחה להרוג שני תוכים זכרים שהיו איתה בכלוב, בזה אחר זה. בסוף החזירו אותה לחנות שבה נרכשה ("תחביב" בפסאז' בין בן יהודה לרחוב הלל… אח, הנוסטלגיה) והיא הוחלפה בתוכונית הכי מתוקה שפגשתי בחיים שלי. מתוקה כל כך עד שניתן היה לצאת איתה לטיולים ברחוב, והיא היתה יושבת בשלווה על הכתף ולא עפה. (האמת, קצת מפגרת. אבל מתוקה.)

  • שלומית  On 12 לאפריל, 2008 at 23:43

    הי, זו שלומית של עדן הקוקטילית…
    אני אמסור לאודם האקלקטוסית (התוכית הנוכחית שלנו) שזו דעתך (;
    האמת, שיש להן קטעים, לאקלקטוסיות…
    אבל, האמת שסתם יצא להן שם רע למדי, אני יכולה להעיד שחלקן לפחות יודעות גם להיות סופר-מפונקות ומקסימות למדי.

    היה כיף לקרוא, כמו תמיד.

  • שלומית  On 13 לאפריל, 2008 at 14:29

    שלומית, נכון. גם אני מכירה נקבות מתוקות להפליא. שתיים מהן עדיין צעירות ומעניין לראות אותן בגיל ההתבגרות.

    אל תלשיני עלי לאודם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: