תאילנדי שמגדל תרנגול כחיית מחמד: יש דבר כזה?

 
אשה  טובת לב מהרצליה פיתוח הגיעה עם תרנגול פצוע.
התרנגול שייך לתאילנדי שגר בפאתי השטח שלה, כך אמרה.
כלב השכנים שמשוטט חופשי בשבונה תקף ופצע אותו.
אפילו אני, הלמודה בציפורים פצועות ,עמדתי מזועזעת לרגע.
חלק גדול מגבו של התרנגול היה קרוע ומקולף, פשוטו כמשמעו, והחור העמוק הגיע עד לרקמות הפנימיות.

בצד הרגל היה עוד פצע מדמם והתמונה בכללותה לא היתה מלבבת.
 
התרנגול המסכן היה אפאטי ורעד, מפחד ומכאב גם יחד. 
את חובתה האזרחית היא מילאה, לדעתה, בכך שטרחה והביאה את התרנול אלי.
מכאן ואילך היא מצפה שאני אקח את הטיפול על עצמי.
 
טוב, יש כמה חסרונות במקצוע שלי, זה לא שהכל מושלם.
 
בדרך כלל אני מנסה להיות קשוחה , אבל מייד נמסה.

יש לי עוד מה ללמוד, מסתבר.
תשלם או לא תשלם, לא היה לי ספק שהתרנגול נשאר אצלי למקצה תיקונים.
 
רק בקשה אחת ביקשתי ממנה: שלא תספר שאני מנתחת אותו בחינם.
אני באמת לא רוצה שיצא לי שם של אחת כזו…

בנוסף, ביקשתי ממנה לוודא שהתרנגול הוא אכן תרנגול מחמד ולא ארוחתו הבאה של התאילנדי. 
קודם כל,  כי אני לא מתקנת תרנגולים המיועדים  למאכל. במקרה כזה  הפארק ברעננה תמיד ישמח לקבל חיה נוספת  (אני יודעת, אני זו שתמיד זורקת בעילום שם יונים שהחלימו אל מעבר לגדר)
בנוסף, אני מזריקה לתרנגול אנטיביוטיקות שאינן מיועדות למאכל אדם…
 
התרנגול המסכן היה אצלי שלושה ימים.
לא מיהרתי לנתח אותו. מצבו היה קריטי והמשיך בהדרגה להדרדר, לצערי.
 
האשה טובת הלב שהביאה אותי היתה מצלצלת לפחות פעם ביום כדי לצעוק עלי למה אני לא מנתחת אותו.
לך תסביר לה שמצבו כל כך גרוע שלא יוכל לעמוד בהרדמה וצריך לחזק אותו קודם.

הרדמה אינה משוללת סיכונים גם כשהחיה בריאה, על אחת כמה וכמה כשהיא במצב קריטי.

הייתי שמחה לסוף טוב , אבל לצערי אחרי שלושה ימים של טיפול נמרץ, עירויים, זריקות נגד כאבים, אנטיביוטיקות, חבישות וטיפולים שונים הוא נפטר.

 

לפחות אי הנעימות להחזיר חיה מתה וחשבון גדול נמנעה ממני…

 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.  

 

 
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 13 למרץ, 2008 at 18:37

    התרנגול הקרוע פצע את ליבי.
    מצאתי את עצמי קוראת בשקיקה ומתפללת להפי אנד…

  • יעל  On 13 למרץ, 2008 at 22:09

    באזור השרון אי פעם ישוב להיות חלק מחיי – את הוטרינרית "שלי"!
    אולי 10 וטרינרים (חלקם בארה"ב) ראה הכלב שלי בחייו לפני שהחזיר נשמתו לבורא – אחד מהם, רק אחד, היה נעים, ואנושי לבעל החיים כמו לבעל הארנק.
    הרבה הערכה לי אליך.
    תמיד רציתי לשאול והתביישתי: את מגדלת בע"ח משלך או שעדיף לא להביא את העבודה הביתה? 🙂

  • יעל  On 13 למרץ, 2008 at 22:12

    אני חושבת על ספריו של ג'יימס הריוט 🙂

  • עומר שומרוני  On 13 למרץ, 2008 at 22:54

    סתם לשם הסקרנות, מי מימן את כל התרופות, עירויים וכו'?

  • שלומית  On 13 למרץ, 2008 at 23:50

    אסתי,מצטערת שאין תמיד הפי אנד…לא קל לי לכתוב על כאלה מקרים אבל אני מנסה להביא ולהראות את העבודה שלי כפי שהיא באמת.
    לצערי הרבה לא תמיד יש לנו פתרונות ולא תמיד אנחנו מצליחים להציל אותם.

    ליעל, תודה, שימחת אותי (:
    הריוט היה אביר נעורי
    בטח שיש לי חיות…כלבה וחתולה…

    לעומר: מימן מי שתמיד מממן…אני. הבית חולים שלי סופג את ההוצאות.
    נו מה, אני אתן לו למות?

  • שלומית  On 13 למרץ, 2008 at 23:58

    הסמיילי יצא הפוך…זה כמובן היה צריך להיות חיוך.
    (: (: 😦

  • דפנה לוי  On 14 למרץ, 2008 at 17:21

    כרגיל יש לך סיפורים מפתיעים, לפעמים אני מהרהרת בך וחושבת שאת "נהג מונית" של בע"ח. ואלמלא מותו הטרגי של התנגול הצלחת לשעשע אותי בכתיבה שלך. בעיקר בקטעים בהם ביקשת שלא תפרגן לך על הנתיחה בחינם ושתוודא שתרנגול המחמד הוא לא מנה חמה.איזה מקצוע מרתק יש לך!

  • אסתי  On 14 למרץ, 2008 at 20:41

    אכן הסיפורים האלו ממש נראים כאילו נלקחו מכל הדברים כקטנים כגדולים
    מקסים ומעורר קנאה (לא כשהתרנגול המסכן נופח נשמתו כמובן)

  • דפנה לוי (האחרת)  On 15 למרץ, 2008 at 12:31

    למרות שאני קרניבורית מסורה, הסיפור בהחלט צמרר את בלי. מתי יוצא סוף סוף הספר שלך?

  • שלומית  On 15 למרץ, 2008 at 13:28

    הכרתי וטרינר שהכיר אותו, ואמר שכוטרינר הוא היה בינוני למדי…
    אבל מאד אהבתי את ספריו.
    קטונתי.

    ואגב דפנות, האם השניה שמגיבה היא זו ה"אחרת"? אתן מבלבלות אותי תדיר…

    ספר? הייתי שמחה…נראה לי לא בשל לספר, מתאים יותר לבלוג.

  • דפנה לוי (האחרת...)  On 15 למרץ, 2008 at 17:32

    בדרך כלל כל אחת מאתנו משתמשת בשמה (ובכתובת האתר שלה, כדי שהחרוצים בין המקליקים והמלנקקים ידעו מי זו מי) ואם אני מגיבה אחרי שדפנה "ההיא" כבר הגיבה, אני מוסיפה את "האחרת" כדי להתבדל…

    אחרת יוצא שמופיעות שתי תגובות שונות לגמרי תחת אותו שם, וגם הציבור מתחיל לחשוד שיש פה איזה אלמנט סכיזופרני

    כבר הבטחתי בהזדמנויות שונות שאשנה את שמי למשה כהן, אבל אני לא מתכוונת לממש את ההבטחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: