עדיף להיות איגואנה

יום אחד הופיעה במרפאה שלי איגואנה חולה מאד. לא אוכלת, לא שותה, לא זזה.
בטנה היתה נפוחה ובמישוש הרגשתי נוזלים בחלל הבטן.
זהו מקרה קלאסי הדורש אבחון בעזרת צילומי רנגטן.
הלקוחה לא הססה לרגע. אין בעיות, אמרה.
להפתעתי, בעודי מכוונת את מכשיר הרנגטן שלי, הסבירה לי האשה שיש לה קשרים:
ידיד טוב שלה עובד בקופת חולים, הוא כבר יסדר לה משהו.
הדבר היה ביום ששי.  הקופות, כידוע , סגורות ביום זה. ביום ראשון, על הבוקר  חזרה האשה.
בידה האחת האיגואנה, בידה השניה אחזה תיק רפואי נכבד שכלל צילומים, אולטרה סאונד ואפילו מכתב מהרופא הרדיולוג שלא התעצל ופענח את הממצאים.
 
בצירוף מקרים מעניין, בדיוק באותו שבוע נפגעתי בברך.
מדריך כושר שאפתן יתר על המידה ניסה להניח את הברך הימנית שלי על המצח, ניסיון כושל שעלה לי במתיחה רצינית של  הרצועות בברך.
האורטופד המליץ על סדרת טיפולי אולטרה סאונד שיזרזו את החלמתי לפני עונת הסקי, בה, כך הסברתי לו, אני צריכה ברכיים בריאות.
 למרות הכאבים, נאלצתי לחכות עשרה ימים לתחילת הטיפולים במכשיר האולטרה סאונד.
עשרה ימים יותר מהאיגואנה בעלת הקשרים.

נראה לי שאם כבר חולים בארץ ,עדיף להיות איגואנה.

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 2 לפברואר, 2008 at 18:23

    כנראה שעדיף 🙂

  • דפנה לוי  On 2 לפברואר, 2008 at 18:40

    אגב – לא רק בארץ…

  • דפנה לוי (האחרת)  On 2 לפברואר, 2008 at 18:42

    עדיין קשה מאוד להיות חיה. כאישה אני מוצאת את עצמי לעתים קרובות עומדת המומה במצבים שיש בהם חוסר התחשבות, רשעות , כוחניות – מצבים שבהן לאיגואנות (וחתולים, וכלבים, וציפורים, וצבים, ועכברונים) אין סיכוי.

    הסיפור שהבאת חמוד ביותר.

  • ענת פרי  On 2 לפברואר, 2008 at 19:02

    התורים לטיפולים פיזיותרפיים בישראל ארוכים בצורה בלתי נסבלת.

    פעם חיכיתי ששה שבועות לטיפול במרפק השמאלי, ובינתיים שברתי את הרגל הימנית.

    עד שהרגל התרפאה ויכולתי ללכת לטיפול – המרפק כבר הבריא מעצמו.

    בפעם הבאה שהתפרצה לי דלקת הפרקים במרפק, אמרתי לעצמי שאני כבר אחכה עד שאשבור גם את הרגל.

  • יובל  On 2 לפברואר, 2008 at 21:53

    אשמח אם תפרסמי לעיתים יותר קרובות. החלמה מהירה !

  • שלומית  On 3 לפברואר, 2008 at 10:11

    ענת, זועזעתי, למרות שאני מכירה איך הדברים עובדים כאן.ובכל זאת.
    למישהי שאני מכירה וחיכתה עד בוש להפניה ל
    MRI
    פשוט אמרתי שתעשה באופן פרטי ואחר כך תתווכח עם הקופה.
    רק ככה זה עובד כאן.

    יובל, תודה.
    יש תקופות יובש,ויש תקופות שמה שאני כותבת לא נראה לי ראוי לפרסום אז אני גונזת. אבל אתה צודק, קצת הזנחתי את הבלוג לאחרונה.

  • ג'ורג'  On 4 לפברואר, 2008 at 06:55

    המאמר בילתי אמין לחלוטין:
    ראשית, קירוב ברך למצח לא אמור לגרום למתיחה ברצועות הברך.
    שנית, אני סמוך ובטוח שאת – הרקדנית – הרבה יותר גמישה מאשר להיפגע מתנועה כה פשוטה…

  • שלומית  On 4 לפברואר, 2008 at 13:51

    דווקא בגלל הגמישות לא שמתי לב שמשהו מאד לא בסדר בתנוחה.
    כששמעתי את הרעש של הגיד הנמתח כבר היה מאוחר.
    עד הערב הברך היתה כפולה מהשניה.
    ולא הייתי מתארת את כל זה אלמלא הטלת ספק באמינותי…

    זו היתה בכל אופן הפעם הראשונה והאחרונה לאימון עם מדריך פרטי.
    הבנתי את הרעיון.
    אני לא צריכה לשלם כדי שיקרעו לי את הצורה (או את הרצועות…)

  • שלומית  On 7 לפברואר, 2008 at 15:28

    תודה, באמת. אבל בינתיים אני באמת בלי מדריך אישי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: