לא משת"פים

יש לי לקוח,  קרדיולוג במקצועו. אמרתי לו שאני ממש מקנאה בו: כל מה שהוא צריך לעשות זה להניח אלקטרודות על הפציינט שלו, לתת למכונת הא.ק.ג. לרוץ ולשבת במשרד בניחותא ולפענח את התוצאות.
הפציינטים שלו לא נושכים ולא שורטים אותו.
אצלנו המצב שונה.

אמנם יש ימים נפלאים בהם הפציינטים שלנו משתפים פעולה- פותחים את הפה כשצריך, לא נוהמים, לא מגרגרים ולא מנסים לשפד אותי (אם הם תוכים).
אבל לא תמיד זה ככה. אני בטוחה שיותר קל לטפל בנמר פראי- אותו מרדימים אם צריך לבדוק . ואילו אנו אמורים לפתוח פה לכלב גם אם זה לא בדיוק מתאים לו.
חתול  יותר קשה לבדיקה מכלב. לא רק שהוא מסוגל לנשוך, יש לו עשרים ציפורנים מוכנות לשליפה.
תוכי, חוץ מציפורני הפלדה המסוקסות שלו יכול להשתמש במקורו. עוצמת הנשיכה תלויה במצב רוחו וכמה באמת הוא רוצה לנשוך. יש תוכים  שמסוגלים להוריד אצבע.
איגואנות יכולות  לטפל באויב שלהן, כלומר אני, בשלושה מימדים: הן גם נושכות, גם שורטות וגם מצליפות עם הזנב. זה מרגיש, אגב, בדיוק כמו הצלפת שוט.

היום טיפלתי בנחש חנק ענק, פיתון בורמזי.
הפיתונים הבורמזים הם הרוטווילרים של הנחשים (ויסלחו לי בעלי כלבים אלו).

זהו נחש מהיר חימה, ויחסית לנחשי חנק אחרים תוקפני יותר.
את הפיתון שהגיע אלי היום הייתי אמורה לבדוק בדיקה כללית. זו בדיקה הכוללת, בין היתר  את חלל הפה. עלי לוודא שאין פצעים בפה, שמצב הריריות שפיר ושאין שום שינויים פתולוגיים.
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל לכו שכנעו נחש זועם שזה לא אישי נגדו, אני רק ממלאה את תפקידי.
איך פותחים  פה לנחש? יש לי פטנט.  אני משתמשת ב"לקקן",  אותו מקל עץ עם גומי לבן בקצהו המשמש למריחת קצפת על העוגה.
תוך כדי פתיחת הפה הנחש נאבק בי, התפתל לכאן ולכאן בעצבנות רבה, הצליף בזנבו, חרחר עלי בזעם ואף הפריש פרש, קרי- צואה ושתן מעורבים נפלטו ממנו בלחץ רב תוך שהוא מנסה לחנוק אותי למוות, פחות או יותר.
את הדלתות בחדר סגרתי כי למרות שיש לקוחות שחושבים שזה מגניב שאני מטפלת בנחשים , הלקוחות האחרים שלי לא בהכרח מתלהבים.

אם מדברים על שיתוף פעולה ורצון טוב אי אפשר שלא לספר על שושי הכלבה.
לאחר תקופה בה טיפלנו בכף רגלה הגענו למצב שהיום היא נכנסת למרפאה, קופצת על השולחן הראשון שהיא פוגשת, ומושיטה את רגלה.
היא לא בררנית. זה יכול להיות גם שולחן הקבלה עם המזכירה שלידו.
כשהיא עוברת ליד האמבטיה  היא מזנקת לתוכה מלאת רצון טוב ומחכה לחפיפה…
 
צ'ינצ'ילה נחשבת כחית מחמד מקסימה. עוד לא נתקלתי באחת שנושכת. לכן, כשהזהירה אותי נעמה בזמן בדיקה כי הצ'ינצ'ילה שלה נושכת, חייכתי בהתנשאות  והסברתי לה את מה שידעתי.

המשכתי לבדוק את החיה הסוררת כשלפתע ננעץ בבשרי סט שיניים אסרטיביות. אני מוכרחה להגיד ש:

א- זה היה הביס הכי כואב בקריירה שלי. יותר משבוע לא יכולתי לכופף את האצבע הנפוחה.
ו ב- הגיע לי.
 

 

 

 

         

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לא משת"פים

  1. דב הגיב:

    עדיין אנשים נאבקים על מקום בבתי הספר לווטרינריה. לך תבין.

    בקשר לקרדיולוג, אולי הפציינטים לא שורטים ונושכים אבל קרוביהם כן, לעתים קרובות.

  2. שלומית הגיב:

    אם אתה עוקב אחרי הפוסטים שלי (אני מקווה שכן)אתה אמור לדעת שהרגעים המשמחים והמרגשים עולים בהרבה …

  3. שלומית הגיב:

    רובן לא ביזאריות בעיני, אבל אני די חריגה בנוף הווטרינרי…
    רוב הווטרינרים מעדיפים חיות קונבנציונליות.
    כבר עברו לי מתחת לידיים קיפודים, עכברים, שרקנים , אפילו זיקית עם דלקת בעין.
    אבל החיה הכי הכי מוזרה, עליה כתבתי כאן

    http://www.notes.co.il/levi/32369.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s