צירי לידה

500 גרם של פרווה סמיכה ורכה, פנים מתוקות אך מעונות .
הצ'ינצ'ילה הקטנטונת שהגיעה הבוקר היתה חסרת מנוחה, נעמדה בכלוב הקטן שלה והתכווצה מדי פעם בכאבים.
 
כשמיששתי את  הבטן הרגשתי גוש גדול. משהו שלבטח לא צריך להיות שם.
מה זה יכול להיות. ביקשתי רשות לצלם אותה.  

בתוך הרחם שלה גדל תינוק ענק,

היא בעצמה תינוקת בת חצי שנה , רבע עוף, בכלל לא נראתה בהריון.
מדדתי את הראש של התינוק  ואת מפתח האגן.
עובר בקושי.  אם יהיה לי מזל,  הרבה מזל,  התינוק יצא בלידה טבעית או מלקחיים.
גבולי, אבל שווה את הסיכון.
אחרי שתי זריקות זירוז, זריקה נגד כאבים ועירוי ,הגור לא נראה כהולך לשום מקום.
והאמא? בין התפתלות להתכווצות היתה  אפאתית.
 
אני חייבת לקחת את הסיכון ולנתח אותה.
ניתוח קיסרי. 
 
בחדר הניתוח אנחנו שלושה רופאים. אחד מנתח, אחד מסייע ואני על ההרדמה וגם בתקן של רופאת ילדים.
עוד לפני הניתוח לא האמנתי שהתינוק חי. אחרי כל כך הרבה שעות של צירים לא סביר שגור צ'ינצ'ילה יישאר בחיים.
האמא יותר חשובה.
הגור מוצא מהרחם ומונח בידי. אני חותכת את חבל הטבור ושמה תופסן  לעצור את הדימום.
מנקה במהירות את הקרומים שחוסמים את דרכי הנשימה  ונותנת לו חומר מעורר נשימה.
ופתאום הוא זז לי ביד. תנועת רגל עדינה, כמעט לא מורגשת.
יש. יש לי תינוק חי.
אני מחממת אותו, משפשפת אותו במגבת. זה מעודד אותם לנשום.  
הגור מביט בי, פוקח עיניים.
ונושם. נושם.
תוך כדי ,האמא מתחילה לנשום נשימות שטחיות ומהירות ואני מפחיתה את כמות חומר ההרדמה שהיא נושמת ומזרזת את המנתח שלי.
 
שעה של דרמה .
יש לי אמא ותינוק, חיים.
יש לה חלב אבל כואב לה , היא נראית קצת מסטולית מחומר ההרדמה. היא לא מניקה.
אני מניחה את הגור עליה, מכווצת את פטמתה העדינה ומניחה את ראשו הזערורי על טיפת החלב שנקווית.
התינוק לא יונק, האמא לא מניקה.
 
וככה זה נראה שעה אחר כך.  
 
 

סוף טוב:
הבעלים הכניסו את האבא הצעיר לכלוב. הוא זיהה את התינוק החדש והתחיל ללקק אותו בהתרגשות.
משהו בהתנהגות שלו הכניס את האמא לתלם.

היא מניקה בעצמה.

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • CrazyVet  On 5 לנובמבר, 2007 at 18:49

    איזה סיפור… חבל שלא מספרים לנו כאלה בלימודים, בעיקר מהפן המקצועי – איך מתמודדים עם השונות, כי אחרי הכל אין דין צ'ינצ'ילה ככלבה ששוקלת 40 קילו, אבל גם מהפן האנושי, החווייתי.

  • ח ל י  On 5 לנובמבר, 2007 at 19:26

    יש לי אמא ותינוק, חיים

    איזה כיף לך 🙂

  • צילה  On 5 לנובמבר, 2007 at 22:17

    בא לי לשבת אצלכם שם במרפאה איזה יום ולראותReal Time את הבית חולים הזה ב .
    שלומיתוש, תזמיני אותי…

  • שלומית  On 6 לנובמבר, 2007 at 07:27

    צילה- את מוזמנת, בכיף. רק שלא תחשבי שכל יום כל כך מעניין…

  • אדם  On 6 לנובמבר, 2007 at 13:20

    משוט מהמם! אנחנו דורשים עוד תמונות

  • בועז  On 22 לנובמבר, 2007 at 20:52

    גם אני בעד עוד תמונות…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: