שנעזור להם למות?

ג'ואי היה כלב שסבל מסרטן עור נדיר במצב מתקדם.
בעליו, שאהב אותו אהבת נפש, לקח אותו לוטרינר בעיר מגוריו וטען שהכלב מידרדר. אותו וטרינר פתר אותם בלא כלום וטען שרק נדמה להם , הכל בסדר והכלב רק מתחזה. 
הכלב המסכן, מיותר לציין, היה רחוק מהתחזות.
שלחנו ביופסיה למעבדה בארה"ב. התשובה, שלא איחרה להגיע היתה חד משמעית: סרטן עור, מסוג קטלני במיוחד.
הרופאה האמריקאית המליצה על שמן מיוחד שאולי יעכב את התקדמות המחלה. על ריפוי לא דובר כלל.
את השמן הזה אי אפשר היה להשיג בארץ. התחלנו בגיבויו של הלקוח  להריץ טלפונים. השגנו אותו בארצות הברית, והלקוח דאג להטסתו תוך עשרים וארבע שעות.
הצלחנו להאריך את חייו של ג'ואי בימים ספורים בלבד. השמן הגיע, מבחינתו, כמה חודשים מאוחר מדי.  הכלב הידרדר במהירות ונאלצנו לשים קץ לסבלו.

אחד היתרונות כשאתה  בעל חיים ,הוא שניתן  לקצר את סבלך במקרים חשוכי מרפא.
הכוונה באמת לאותם מקרים שאנחנו בטוחים שאין באפשרותנו לעזור לחיה, וכאשר איכות חייה מופרת באופן בלתי הפיך.
לא פעם אני נשאלת איך אפשר לדעת מתי מגיע זמנו של הכלב , התוכי או החתול. התשובה לא פשוטה,  ותלויה במצבם הגופני והנפשי כאחד.ראיתי כלבים בני שש עשרה שהולכים לאט, אוכלים  פחות ומאבדים את השמיעה שלהם. אבל אם הם  עדיין מתפקדים  ויש להם איכות חיים סבירה אני לא אמית אותם.  
 
אני מכירה תוכי קטן שהולך על שני גדמים: רגליו קטועות בברכיים. התוכי הזה, חייו ניצלו בזכות האסיסטנטית שלי שהחליטה לאמץ אותו אחרי שבעליו זנח אותו  בבית החולים שלי.
 כשהיא שאלה אותי מה יעלה בגורלו , לא ידעתי מה לומר. בספרות המקצועית לא מצאתי מקרה דומה.
ולכן,  כשהחלים מהניתוח ונשלח לביתו החדש, סיכמנו שנעקוב אחריו ונחליט ביחד אם יש טעם לחייו, עד כמה שניתן להחליט החלטה כזו .
גדם, זה שמו, חסך לנו הרבה התלבטויות. אחרי תקופה קצרה מאד הוא התחיל ללכת ולקפץ בכלובו, לצייץ ולהתנהג בדיוק כמו כל תוכי אחר, רק שהוא עושה זאת על שני גדמים.  

ההחלטה לשים קץ לחיי החיה האהובה עליך היא לא קלה, בלשון המעטה.
 לנו, כרופאים וטרינרים אסור לשים עצמנו במקום הלקוח ולהחליט עבורו.

תפקידנו הוא לספק את האינפורמציה הרפואית ואת ההשלכות הנובעות ממנה. אבל  ההחלטה תיעשה תמיד בידי הלקוח.
כשאני רואה חתול בן חמש עשרה הסובל מאי ספיקת כליות סופנית, אומר זאת ללקוח.
יש מי שיבחר בהמתת חסד ויש מי שיעשה כל מה שביכולתו להאריך את חיי החתול. אבל ההחלטה תהיה תמיד  בידי הבעלים.  

הצד השני של המתות חסד הוא הקלות הבלתי נסבלת של ההריגה.

לצד המתות שמהוות חסד אמיתי עם החיה, יש המתות שנראה כי כל מטרתן הוא לעשות חסד עם הלקוח.
יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הידיעה שהחיה האהובה עליהן סובלת ומבקשים לשים קץ לייסוריה, למרות שיש סיכוי סביר להחלמה.  
כלב שנפגע בתאונת דרכים ומאבד רגל ,יכול  וצריך להמשיך לחיות. וחתול שריסק את אגן הירכיים צריך זמן ,  אבל בהרבה מקרים הוא יחלים.   
 יש מקרים שהחיה  אינה חשוכת מרפא אבל נדרש סכום כסף  לא קטן כדי לטפל ולנסות לעזור לה . גם במקרה כזה יהיו אנשים שיעדיפו להמית אותה. 

הסיבה הנפוצה ביותר לבקשה להרדמת חסד  היא הגעת החיה לגבורות.

החיה מזדקנת, והלקוח, מתוך חוסר ידע, חושב שאולי הגיע זמנה וצריך לעזור לה.
כאן אני מוצאת עצמי מסבירה בסבלנות רבה שגם לחיות זקנות יש זכויות, וגם אנחנו לא נרצה שימיתו אותנו  כשנזדקן.
מגיע גיל שהם צריכים יותר עזרה רפואית. כמו אנשים מבוגרים, הבריאות כבר לא משהו.
 וכמו ברפואת בני אדם, בהרבה מקרים ניתן לשפר את איכות חייהן של החיות המזדקנות שלנו. 
אנחנו מרימים ידיים רק כשהמצב סיעודי.
כשחיה לא מסוגלת להשאר בחיים ללא טיפול נמרץ קבוע, כאשר היא לא שולטת על ההפרשות שלה או כשהיא לא מסוגלת לעמוד על רגליה למרות הטיפול התומך- או אז אולי הגיע זמנה.
 
  מאחר ומי שמחליט כאמור על ההמתה הוא הבעלים, הוא זה שצריך להתמודד עם תוצאות ההחלטה שלו, עם הספקות, ועם  רגשות האשם.  התמודדות לא פשוטה, לכל הדעות.

אבל התמודדות כזו, כשהיא מגובה בוטרינר שיודע ויכול לעמוד על שלו, עדיפה  על המצב הקיים ברפואת בני אדם.  

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 3 לנובמבר, 2007 at 08:43

    כל וטרינר יכול לבצע המתת חסד, מבחינה חוקית.
    ואני בהחלט מסרבת לבצע המתה שאינה מוצדקת
    בעיני.
    אני שולחת אותם שיחפשו וטרינר אחר שאולי יסכים.
    לפעמים זה מאפס אותם( את הלקוחות) והם מפנימים שאין הצדקה להמתה.
    ולפעמים הם עוזבים מעוצבנים. ובאמת מחפשים מקום אחר.

  • ח ל י  On 3 לנובמבר, 2007 at 09:12

    המתת חסד היא בעיני אחד המעשים היותר אציליים ואוהבים שאנחנו יכולים לעשות ולהעניק, לא רק לכלבים אהובים…..

    http://www.notes.co.il/chelli/32734.asp
    מי אנחנו שלא נרשה להם למות?

  • סוס  On 3 לנובמבר, 2007 at 12:08

    לנו, כרופאים וטרינרים אסור לשים עצמנו במקום הלקוח ולהחליט עבורו.

    שימי לב שנקטת במונח "לקוח". במשולש שאת מתארת יש גם כסף ובעלות, גם סמכות מקצועית, וגם חיה, שזכויותיה אינן ברורות כלל. את עצמך כותבת על לקוחות שמבקשים להרדים שלא לצורך חיות שהזדקנו, אבל מוסיפה שגם אם ידייך לא יהיו במעל, הם ימצאו להם וטרינר שיסכים למלא את מבוקשם. האם המצב הזה נראה לך תקין? האם אין צורך בחוק שיגן על חיי החיות מפני "בעליהן"? שיקבע כי מרגע שקיבל אדם חיה תחת חסותו, מוטל עליו לדאוג לרווחתה עד שלב שיתואר במדויק ככל האפשר ולא יושאר לשיקול "הבעלים"?
    החיה אמורה להיות בת לוויה לאדם ולא חפץ הנתון לבעלותו.

  • שלומית  On 3 לנובמבר, 2007 at 14:33

    עלית על נקודה כאובה. הייתי שמחה אם היתה איזו מערכת בקרה שתמנע המתות לא מוצדקות. אותה מערכת שתוכל לטפל במקרים של טיפול רפואי כושל, בין היתר. אבל אין.
    בארצות הברית עובדים של בית חולים וטרינרי יכולים לדווח ל
    Board of examiner
    על בעיות כאלה, ווטרינרים יכולים לאבד רישיון בגלל פשלות . בארץ אין כלום.

    להכריח בעלים לטפל ולדאוג לרווחת החיה- הלוואי. אבל במדינה שלנו , כשסל הבריאות לא עונה על צרכי אנשים- מי יממן כימותרפיה לכלב?

    לגבי המשפט האחרון שלך אני מסכימה לחלוטין. לא הייתי יכולה לנסח זאת טוב יותר.
    חיה כבת לוויה ולא חפץ.

  • שירה  On 8 לנובמבר, 2007 at 14:14

    ותודה על הבעת הדעה החשובה הזו. כ"אמא" אוהבת לכלב מזדקן שמתמודד עם אתגרי הזקנה, אני נאבקת בעצמי עם כל המחשבות המטרידות הללו, ויודעת שיום ההחלטה קרוב.

  • רוני  On 2 למרץ, 2008 at 11:57

    הכלבה שלי ז"ל הייתה הכלבה הכי מקסימה בעולם.. לאחר זמן מסויים כשהיא הגיעה לגיל 13 התחילו לה בעיות בכליות היא לא עשתה פיפי לא אכלה ולא תפקדה הלכתי לוטרינר והוא אמר שאין מה לעשות יותר והציע לי להרדים אותה, לא וויתרתי ואז הוא הביא לה סוג של טיפול שאמור לעזור לה.. היא טופלה במהלך חודש ואחרי חודש המצב הדרדר היא לא עמדה לא אכלה ולא תפקדה בכלל. לא היה מה לעשות חוץ מהמתת חסד וזה הדבר הכי נורא וקשה שיש בעולם.

  • שלומית  On 2 למרץ, 2008 at 19:16

    אני כל כך מצטערת לשמוע וכל כך מבינה אותך.
    אבל אני חושבת שיש מצב קשה יותר: כשמישהו
    שאתה אוהב גוסס וסובל, ואי אפשר לעזור לו ולהפסיק את סבלו.

    אבל כן, ההחלטה , כשהיא בידינו- קשה עד מאד.

  • עידן  On 31 לדצמבר, 2009 at 18:56

    יש לי תוכי קוקטייל בן שנה אפילו פחות. הוא היה חולה כמה זמן ומוכר בחנות של תוכים אמר לי לשים לו משהו שזה עזר. המצב שלו התחיל להיות ככה עוד פעם ואז להתדרדר. הוא לא הולך, הוא לא עומד הוא לא יכול לשתות או לאכול הוא ממש עומד למות! איפה אפשר לעשות המתת חסד? אני גרה בעכו

  • שלומית  On 2 לינואר, 2010 at 13:33

    שלום לך
    ממש מצער אותי לקרוא מה שכתבת.
    התוכי חולה , ווצריך דחוף עזרה רפואית. לא בהכרח הרדמת חסד, אף רופא לא ירדים לך בלי לבדוק אותו קודם!

    בכל אופן אני לא מכירה רופאים בעכו. חפשי בדפי זהב.
    וחבל שחיכית כל כך הרבה זמן. כשמישהו חולה הולכים לחפש וטרינר, ולא מקבלים עצות מבעלי חנות חיות! גם כשאני חולה אני הולכת לרופא ולא לסתם מישהו לחפש עזרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: