לילה עצוב

הלילה שלי נגמר בשלוש. טלפון החירום העיר אותי.  יותר נכון ק. ,המבוגר האחראי שעונה לטלפונים בלילה, הוא זה שהרים את השפופרת, הקשיב,  ואמר לי: עובדים עליך.
 
 הבחורה שצלצלה אמרה שמומו  נראה לה חולה.  הוא אפאטי ומתנשם בכבדות.
מילת הקסם, המילה שמוציאה אותי מהמיטה היא אפאטיה. לא נזלת, לא שיעול או שלשול. כשבעל חיים נראה אדיש, שקט ולא מגיב, כל האורות האדומים נדלקים. במקרה הזה, לצערי, גם האורות בחדר השינה שלי.
היה לי ברור שצריך לבדוק אותו, ובהקדם.
 
מומו הוא חולדה.
חולדות הן חיות מחמד מקסימות, חברותיות וחכמות. מומו היה בדיוק כזה.
 
אני מכירה אותו כי כבר טיפלתי בו בעבר .  אבל הפעם זה היה נראה רציני.
 
בשלוש ורבע עמדתי ליד הדלת , מטושטשת לגמרי. 

 ק. שמע שאני יוצאת מהבית והפטיר: על זה תכתבי לבלוג שלך.
יוצאת בשלוש בשביל חולדה.  
ואני עוד לא החלטתי אם אמר מה שאמר משמחה לאיד, הבלוג שלי הרי מתחרה בו , או פשוט בנימת הקלה שאני זו שיוצאת ולא הוא.  
 
ברגע האחרון אני שמה לב שאני עדיין עם  פיג'מה, ומחליפה.  
 
בשניה  שראיתי את מומו  התעוררתי לגמרי.
 
זה לא קל לראות חיה במצוקה נשימתית.

הפה הקטן והמתוק שלו נפתח ונסגר בעודו  מנסה לנשום. הריאות שלו היו גדושות.  

ברור לי שצריך לחמצן אותו, לתת לו סביבה רוויות חמצן. אם זה היה אדם, מין הסתם היו מרדימים אותו ומחברים למכונה שנושמת עבורו. לנו אין מכונת הנשמה.

כשניסיתי לשים עליו מסכת חמצן (יש לי מסכות קטנטנות) הוא נאבק  בה, מה שהחמיר את המצב. 
אין לו רזרווה נשימתית ואני לא יכולה לסכן אותו.  
 
הפתרון צריך להיות אינקובטור. אני אמורה להכניס אותו לאינקובטור ולהזרים לשם חמצן.
יש לי אינקובטור כזה. למעשה, יש לי שניים. אבל רק בלון חמצן אחד.
ובאותו ערב כמה שעות קודם לכן, בצירוף מקרים נדיר ומפתיע עד מאד, אשפזתי שתי צ'ינצ'ילות עם דלקת ריאות, בתוך אחד האינקובטורים.
מאחר ומצבן השתפר בהרבה, העברתי את הצנרת שמזרימה חמצן לאינקובטור  הקטן יותר, בו שמתי את מומו.  
הוא  המשיך להילחם על נשימותיו בעוד שאני שמה לב שהצ'ינצ'ילות  באינקטובטור השני מתחילות להרגיש פחות טוב.
 
השעה ארבע בבוקר, אני כבר ערה לחלוטין, וברור לי שאני בצרות של ממש.
למי אני נותנת חמצן.
אמרתי לעצמי. יאללה, אל תהיי מרובעת.
שמתי את שלושתם, חולדה ושתי צ'ינצ'ילות , בכלוב חמצן אחד. והשגחתי.
 
את הבעלים שלחתי הביתה. וגם אני התכוונתי ללכת, לא היה יותר מה לעשות. כולם קיבלו טיפול ומקבלים חמצן. הנוכחות שלי לא מעלה ולא מורידה.  אלא שלא יכולתי. ישבתי ליד הקטנים שלי עד חמש.
 
עצובה כמו שרק אפשר להיות.
מומו נפטר   קצת לפני חמש.
יכולתי ללכת הביתה אבל ידעתי שזו שהביאה אותו  תעדיף  לדעת . ידעתי שהיא לא ישנה וסופרת את הדקות עד הבוקר. חיכיתי לה.
 
סתם לילה עצוב כזה, שכל התרופות,  הזריקות, החמצן וכל מה שיש לי להציע- פשוט לא מספיק. 
 
 
 
 
 
נ.ב. זה פוסט קצת אחר מהרגיל.
אני לא בטוחה אם הוא לא קצת קשה לעיכול. בטח עדיף לשמוע סיפורים חמודים ודאחקות. אבל במקצוע שלי יש גם וגם.
בבקשה אל תעירו הערות בנוסח "זו רק חולדה".

אובדן זה אובדן.

וכשאני לא מצליחה להציל חיה סובלת, זה עצוב. תמיד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • CrazyVet  On 8 לספטמבר, 2007 at 15:22

    גם אני הרגשתי ככה במעט הפעמים שהתמודדתי עם הסיטואציה, ונראה לי שברגע שכבר לא מרגישים ככה, צריך לפרוש מהמקצוע ולעבור למשהו אחר.

  • שרון רז  On 8 לספטמבר, 2007 at 15:26

    אבל גם צחקתי קצת בהתחלה (סליחה…) כשכתבת "מומו הוא חולדה". השם מומו וההפתעה שזו חולדה שעשעו אותי מאוד. כל הכבוד על ההקרבה בשעת לילה מאוחרת בשביל לנסות ולהציל מומו.

  • רינה  On 8 לספטמבר, 2007 at 16:28

    גם אני הופתעתי נבקשר בין מומו לחולדה… אבל הפוסט רגיש ועצוב, ואת אשת מקצוע מעולה. ליבי, ליבי, עם כל "מצילי החיים" באשר הם.

  • עמי  On 8 לספטמבר, 2007 at 18:48

    עצוב ומקסים.
    והייתי מוריד את הנ.ב 🙂

  • ח ל י  On 8 לספטמבר, 2007 at 19:39

    עצוב ומובן לגמרי.

    לא היית בוחרת להיות מה שאת אם לא היית בוחרת גם בעצב של הכשלונות ושל החיים שאבדו והעצב שנשאר לבעליהם.

    וגם אני הייתי מורידה את ההסבר בסוף 🙂

    נ.ב. מתעבת, ממש, חולדות ומומו הוא הכינוי של אחותי הקטנה 🙂

  • מיתי  On 8 לספטמבר, 2007 at 23:31

    כן, כבר שמעתי משפטים דומים "מה יש לך?? זו רק ציפור…" (ואגב, מדובר בתוכי).

    אני חושבת שזה אחד הדברים המחורבנים בלהיות וטרינר – למרות שגם ב"רפואה של אנשים" זה קיים, אצלכם זה בולט עוד יותר – הרבה פעמים אין את כל המכשירים, אין תרופות מתאימות, אין ידע כי אין מחקר… פשוט אין… והחיה משלמת את המחיר.

  • שלומית  On 8 לספטמבר, 2007 at 23:52

    דווקא יש הרבה ידע, ויותר ויותר מחקרים נערכים , גם על חיות אקזוטיות (כלומר לא רק על כלבים וחתולים)

    כשהתחלתי לעבוד עם תוכים לא היה אפילו ספר אחד רציני ברפואת תוכים.
    ואילו היום- יש עשרות ספרים, אין ספור מחקרים, ספרות מקצועית, סמינרים מיוחדים לתוכים או לזוחלים, וימי עיון על מכרסמים. .

    תרופות מתאימות- אנחנו מייבאים מארצות הברית או נותנים לרוקחים להרכיב תרופות במיוחד. .

    המגבלה הגדולה ביותר של המקצוע שלי, אם כבר, זו המגבלה התקציבית.
    זוהי בסופו של דבר רפואה פרטית ולכל בדיקת מעבדה שעושים יש תג מחיר.
    והרבה פעמים הרפואה נעצרת בנקודה זו ואנחנו נאלצים לעגל פינות.

    את מעלה נקודה מעניינת על הבדלים בין רפואת בני אדם לרפואת חיות. נראה לי שאכתוב על זה פוסט מתישהו.

  • מיתי  On 9 לספטמבר, 2007 at 00:13

    מעודד לשמוע על התתקדמות, באמת…

    אני כמובן אשמח לפוסט על הבדלים בין רפואת בני אדם לרפואת חיות, כמו שנהניתי מהפוסט "סיפורים אוראליים".
    כדי להסביר את מקור ההתעניינות אולי הגיע גם הזמן להזדהות – מקור הכינוי האינטרנטי שלי "מיתי" הוא בשם שלומית (הסוף של השם + י').
    אני שלומית של עדן הקוקטילית ז"ל… זו ששקלה ללמוד וטרינריה במקום רפואה (ועדיין מתלבטת).

    ובהזדמנות זו, תודה גם על הפוסט הנפלא שרואים שאת משקיעה בו לא מעט מחשבה.

  • ירצו יאכלו  On 9 לספטמבר, 2007 at 21:06

    גם אם אני לא קשורה אישית לאף חולדה, הרי שאת כתבת את זה כך שזה נכנס ישר ללב.

  • שלומית  On 9 לספטמבר, 2007 at 23:40

    long time no see…
    יש תוכים שנצרבים בזכרון. ועדן בהחלט שם..

    תודה על החיזוקים
    ואם את עדיין מתלבטת לגבי המקצוע את מוזמנת לדבר איתי
    בטלפון…בשמחה
    שלומית.

    ולכל המגיבים- תודה , באמת .

  • Horse lover  On 10 לספטמבר, 2007 at 00:32

    לפחות את יודעת שניסית…

  • אלירן  On 10 לספטמבר, 2007 at 14:50

    אישית חולדות לא עושות לי את זה, אבל עדיין היה מרגש לקרוא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: