יוצאת מהארון. כן ארון, אבל לא מה שאתם חושבים .

אחרי שנים של הכחשות והדחקה ומחיקת אי אלו שנים מהגיל הביולוגי במצח נחושה , אני יוצאת מהארון.
אני גדולה.
עובדה, יש לי ילדה שיוצאת למזרח. אני אמא של תרמילאית.

פרק ראשון: התכוננות
מסתבר שלהתכונן לנסיעה למזרח זה בערך כמו להתכונן לגיוס. לפחות מבחינת ההוצאות.
אתמול הלכתי עם בתי היקרה, תרתי משמע, לקניות של טואלטיקה וצרכים שונים.
יצאנו מהסופר פארם עם תרופות בכמות שתפרנס בית אבות ממוצע לחצי שנה, סבונים, השמפו החביב עליה, קרם גוף, סבון מיוחד לפנים, 3 קרמים לפנים (אני, שבגיל 12 סבתא שלי לחצה עלי להשתמש בהלנה רובינשטיין כדי לא להתקמט , מי אני שאגיד לא לילדה).
טמפונים בכמות מסחרית, כיסוי לתרמיל שלא יירטב, מנעולים, חוט ברזל לקשור את התרמיל.
מזל שהמוכר בחנות אמר שלא כדאי לקנות דוחה יתושים בארץ. החזרנו 15 שפופרות למדף.
לערמה הגדולה הצטרפה מגבת קטיפה קומפקטית שתמורת 149 השקלים שעלתה , היא מבטיחה להתייבש מהר.
היי, הילדה שלי מחליפה שתי מגבות ביום, לא כולל המגבת שכרוכה על הראש כמו טורבן אחרי חפיפה.
המוכר בחנות המשיך לדבר עוד ועוד ולאט לאט בתי התחילה להחוויר.
בסוף אמרתי לו- תפסיק, בסוף היא תיסע ללונדון, במקום.
ואמא שלה תיסע להימאליה. אבל את זה אמרתי רק בלב.

לדעתי הכנה והבלתי משוחדת, אין מצב שכל מה שנקנה ייארז לתוך תרמיל.
עגלת גרירה קטנה , זה מה שהיא צריכה.

הילדה שלי, זו שישבתי ליד מיטתה כשרק נולדה והייתי מקשיבה לנשימותיה, נוסעת. רחוק.
בלי טלפון נייד ,כדי שלא אוכל להציק לה.

בלילות אני הוגה תכנית זדונית. לפרק את הסים מהנייד שלה ולהדביק אותו לתרמיל שלה. ככה אני אוכל לשכור לווין מעקב. (וכן, אני כבר יודעת שזה מפגר. גם מהסיבה הטכנולוגית)

פרק שני: אריזה
כמו כל בנות המשפחה, מה שקשה לביצוע נדחה עד הרגע האחרון. וכך ביום האחרון שלפני הטיסה ישבנו שתינו, אמא ובת, ליד התרמיל הגדול וליד אחיו הקטן יותר ובהינו בייאוש בערימת החולצות והנעלים שצריכות להיכנס לתרמיל.
הילדה אומרת שצריך לגלגל את הבגדים, ככה אמרה לה תרמילאית מנוסה. היא מגלגלת את הציפה והציפית ומביטה בי במבט מנצח. לדעתי ,חוק שימור הנפח עובד גם במקרה כזה אבל למה לריב עם הילדה, גם ככה היא עצבנית לפני הנסיעה.
אחר כך היא מתחילה לגלגל את החולצות, חולצה חולצה. נכון שכשהן מגולגלות הן נראות קטנות. אבל הגופיות שלה גם ככה מכילות כל כך מעט בד.
ההצעה שלי לגלגל את השמפו זוכה למבט צונן .

תוצאה ישירה ומיידית לגלגולים היתה חלום מסוייט שבעטיו התעוררתי בחמש בבוקר. חלמתי ששכחתי להוציא מהתרמיל שלה ערמת גראס מגולגלת. (אני? גראס??) ותופשים אותה בגבול התאילנדי.

בשדה התעופה היה כבד, לכולם. גם בלב וגם בתרמילים, למה לכחד.
ל. חברתה שנוסעת איתה, סירבה להוציא מהתרמיל הענק את קרם הגוף שלה. כי מה, אין מצב שהיא תהיה זרוקה על החוף בקוסמוי ללא קרם לחות בריח הנכון.
ואז ראיתי את האור שבקצה המנהרה.
הבנות תחזורנה מייד כשיגמר מלאי הטואלטיקה.
שהרי אפשר לחיות בלי אמא.
אבל בלי סופר פארם זה כבר משהו אחר.

פרק שלישי: אני מתאוששת ומנסה לבנות חיים חדשים, בינתיים.
אחה"צ עליתי להתעלק על ארון הבגדים שלה.
יש משהו מעודד בעובדה שסניף קטן אך מאד מייצג של זארה עומד לרשותי בלי שאף קלפתע תגיד לי בעוינות
-" מישהי משתינו לא מתלבשת בהתאם לגילה" .
אין מה לומר, אני בנאדם אופטימי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטאשה  On 20 ליולי, 2007 at 00:29

    אוי ואבוי. לא אמרו לה שלתאילנד נוסעים עם שתי גופיות, שרוואל וחצי והמון המון מקום ריק בתיק בשביל קניות?!
    שתעשה חיים, הבת שלך. ושתחזור באושר.

  • ערן  On 20 ליולי, 2007 at 02:55

    בתי אומנם רק בת ארבע, אבל הפוסט הזה עשה לי צמרמורת קשה.

  • ורד  On 22 ליולי, 2007 at 09:57

    שלומית היקרה

    מקסים וכתוב מלא אהבה
    נהניתי לקרוא צחקתי וגם הבטן קצת כבדה, יש לי בן בן 18 …..
    החויה מתקרבת גם אלי

    אבל הכתיבה שלך נהדרת ומאוד נוגעת….

  • שלומית  On 22 ליולי, 2007 at 12:24

    ערן
    אני מבינה אותך, לי החרדות והדאגות התעוררו כשהיא נולדה. היא פשוט מממשת לי אותן…
    חלי ו-ורד המקסימות- תודה…

    וחלי, כן, יש פה וואחד יציאה מהארון…כבר פעמיים כתבתי לך תגובה ופעמיים מחקתי אותה…
    הפוסט שלי היה בקנה כחודש ולא מצא את האומץ לצאת עד שקראתי את זה שלך.
    בלילה שלפני לא ישנתי…(והאם את רואה בין השורות את החרטה הקלה …?)

  • שני  On 25 ליולי, 2007 at 22:20

    נהנתי לקרא היה מצחיק.

  • שלומית (לא לוי)  On 27 ליולי, 2007 at 13:21

    בדיוק סיימתי לקרוא את שני הפוסטים האחרונים ואני חייבת לציין שהם פשוט מעולים, ציינו פה כבר שאת צריכה להרחיב את הכתיבה מעבר לספרי תוכים? (למרות שגם שם את מצליחה איכשהו להכניס פן קומי).

    אז תודה על ההשקעה.
    מאחלת לילדה שלך טיול מהנה ושתחזור במהרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: