הסטודנט הנצחי

הלימודים באיטליה היוו ללא ספק חוויה מיוחדת.

תשכחו כל מה שאתם יודעים על אוניברסיטאות.
באיטליה, קודם כל ,הלימודים היו חופשיים. אם  רצית לבקר בהרצאות יכולת. אם לא רצית- גם כן טוב.

 לא התנהל רישום נוכחות. נהפוך הוא.
ממילא לא היה מקום ישיבה  לכולם. העיקר שתיגש לבחינות ותעבור אותן.
היתה גם  גמישות  רבה  בסדר המבחנים. למעט מספר בחינות חוסמות, כל אחד  קבע לעצמו איזה בחינה יעבור קודם.
כפועל יוצא,  צריך לדעת לארגן טוב את הזמן .רצוי גם להיות בעל משמעת עצמית וכוח רצון כדי לעמוד בקצב ולא להתחיל לפגר בלימודים.
יש מושג באיטלקית FUORI CORSO  שפירושו מחוץ לשנת הלימודים.
לימודי וטרינריה אמורים להימשך כחמש שנים, אבל לא כולם עמדו בזה: יכולת להיות רשום באוניברסיטה עשר שנים ועדיין לעשות בחינות של שנה שניה. 

לא מעיפים אף אחד, מצידם תהיה רשום ותעשה בחינות עד אחרית הימים.
היה שם בחור מתל אביב שהוריו שלחו לו כסף במשך שמונה שנים תמימות והוא מצידו פיברק להם תוצאות מבחנים שלא היו ולא נבראו. אחרי שמונה שנים,  בהן עבר שלוש בחינות מתוך חמישים ואחת,החליט לחזור הביתה.  
והיה סטודנט לרפואה ,שבשמו כמובן לא אנקוב, שלימודיו נסחבו ונסחבו עד שאמו קצה במצב והחליטה לבוא ולעזור לו.
היא היתה רוקחת, עובדה שאפשרה  לה להתמודד עם החומר הנלמד. היא באה לבולוניה, חיה אתו באותו חדר (!) בדירת הסטודנטים  שלו במשך שנתיים תמימות, למדה את החומר- ולימדה אותו. דף דף, פרק פרק. מלמדת ובוחנת.  אמא יש רק אחת.
אותו בחור הוא היום רופא בכיר בחיפה. שמו שמור במערכת.
 
הבחינות ברובן  המכריע היו בעל פה.
אתה יושב לפני סוללה של שלושה פרופסורים שבמקרה הטוב סתם משועממים ובוהים בפחית ריקה של קוקה קולה  ובמקרה הגרוע עצבנים בגלל הסטודנט שהיה לפניך ולא ידע כלום .

מאחור יושבים באולם עשרות סטודנטים המאזינים לשאלות ולתשובות. (חלק מההכנות למבחנים זה לדעת מה המרצה אוהב לשאול).
 והכל מתנהל באיטלקית, כמובן.
 
עשית בחינה טובה-שיחקת אותה. אם פישלת- יש לך עדים. עשרות עדים, ליתר דיוק.
כיאות לאוניברסיטה כה מתקדמת וליברלית, זכאי הפרופסור לעיין בספר הציונים שלך. אתה מופיע עם הספרון  לכל בחינה ומגיש אותה לבוחן בתחילתה.
בהליך דמוקרטי משפיע הספרון הנ"ל על הציון שתקבל בבחינה הנוכחית.
לא  באופן מודע, כמובן.
אם ממוצע הציונים גבוה- סביר להניח שתעבור גם הפעם, ולהיפך.

את השיטה הזו ניצלתי עד תום. הייתי מופיעה עם "ליברטו" מפואר- כך קראו לספרון הציונים-  ובלי בושה  סחטתי את הקרדיט .לצערי , לא תמיד השיטה עבדה.

בשתי בחינות סרבו המרצים  לתת לי ציון סביר שהגיע לי כדי "לא לקלקל את הליברטו"  ונאלצתי לעשות מועד ב.
 
 
חוסר הפורמליות שיחק לטובתי.
כשהגעתי לאיטליה היתה מאחורי שנת לימודי ביולוגיה באוניברסיטת ירושלים.כולה שנה.
בנון שלנטיות הגעתי עד לראש הפקולטה באוניברסיטה שבמסינה.

ספק נכנסתי ספק התפרצתי לחדרו,מה שבטוח הוא  שלא נקבעה לי פגישה- ובתום נעורים המשולב במידה זו  או אחרת  בטמטום- אני לא יכולה להסביר את זה אחרת- ביקשתי להרשם ישירות לשנה שניה, בזכות אותה שנה אקדמית.
 
כדי להסביר את גודל האבסורד אציין שסטודנטים  אמריקאים שהגיעו ללימודים באיטליה אחרי ארבע שנים בקולג' נאלצו בלי יוצא מן הכלל להתחיל מהתחלה.
לדעתי, ראש הפקולטה היה המום מהחוצפה שלי.
עד היום אני לא יודעת מה הוא בדיוק הבין מהאיטלקית העילגת שרכשתי בקורס בן חודשיים. בכל אופן בקשתי אושרה.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צילה  On 9 ליולי, 2007 at 09:14

    מהיכרות עם הכותבת, אני יכולה להעיד שמלבד היותה ד"ר דוליטל של הציפורים, שלומית מנצלת היום את האיטלקית המשופשפת שלה ברומא, מילנו ופירנצה, למטרות מגוונות של קשורות לממלכת החיי….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: