לא בנויה לקשר

אחד היתרונות ( או החסרונות- תלוי כמובן איך מסתכלים על זה ) במקצוע שלנו זה המפגש הכמעט יום יומי עם בעלי חיים המחפשים בית.
 לפעמים זו איגואנה שננטשה. אנשים  קונים איגואנה כי  היא נראית  כמו מיניאטורה מקסימה של דינוזאור. אבל כשאותו יצור פעוט ורך מגיע לאורך של מטר ומפתח  כישורים חברתיים של טי-רקס , מחליטים להפטר ממנו.
 
במקרה הגרוע משחררים אותה בגינה הציבורית. במקרה היותר טוב מביאים אותה אלינו.
לא, אל תבינו אותי לא נכון. אני ממש לא צריכה עוד איגואנה בחיי.

האחרונה שגידלתי, שרה'לה,  סבלה מרככת בשלב מתקדם. בעליה ויתר עליה ואני אימצתי אותה אל חיקי.
הדעות בבית לגביה היו חלוקות. הילדה רצתה לישון אתה במיטה . ואילו ק. היה בודק בלילה שכל שלושת הדלתות בינו לבינה סגורות היטב על בריח.
יש אנשים שפשוט לא צריכים לגדל זוחלים בבית.
האסיסטנטית שלנו ,דגנית, שכבר פגשתם בפוסט קודם, אמצה את גדם, תוכי שנאלצתי לקטוע את שתי רגליו והבעלים לא רצה לחזור איתו הביתה. היום הוא  המאושר שבתוכים ולבטח אינו מודע לחסרון רגליו.

בתואר הנכסף של האסופית האולטימטיבית זוכה ללא ספק לאקי, הכלבה שאימצתי לפני שנים רבות.
לאקי הגיעה לבית החולים שלנו כי אף אחד לא רצה אותה. אני ,לעומת זאת לא יכולתי לתת לה ללכת. היו לה עיניים יהודיות, אם אפשר להגיד ככה .היא פשוט דיברה בעיניה, ומתוך העצב העמוק שראיתי שם ,היא בקשה שאקח אותה. או כך לפחות חשבתי.  
לא קשה היה לראות שהכלבה עברה התעללות בעברה.

 המקום  היחיד בו בלתה את ימיה ולילותיה היה מתחת למיטה של הילדה, בצמוד אל הקיר.
רק כשלא יכלה להתאפק יותר היתה רצה החוצה  ובזמן שיא  עושה את צרכיה, וחוזרת בריצה משולבת בזחילה אל מתחת למיטה.
בימים גשומים  היא סירבה לצאת.היינו גוררים אותה בקולר  החוצה כדי שלא תתאפק עד סוף החורף.

אני לא רוצה לחשוב איך זה נראה מהצד.  
 יום אחד היא  נעלמה לנו.לא הבנו איך כלבה שלא יוצאת יכולה להעלם.
לאחר שתלינו מודעות על כל העצים בסביבה , צלצל אלינו אחד השכנים.הכלבה נמצאה.
השכן ספר שהיא פשוט הלכה אחריו עד הבית שלו והשתקעה שם.
כשבאנו לקחתה היא עשתה עצמה כלא מכירה אותנו. אוי לאותה בושה.
היא רבצה שם מתחת לספה ולא העיפה אפילו מבט אחד לכווננו.
נאלצנו כמעט לגרור אותה משם.
שלושה חודשים עברו. יום אחד נעלמה לי שוב הכלבה. לא היה  לנו שום ספק:
הכלבה מאסה באימוץ שלנו והחליטה לאמץ מקום חדש.
 
אז קבלתי את זה כפגיעה אישית. ממש נעלבתי.
היום אני כבר מבינה שהיא פשוט לא היתה בנויה לקשר.
זה לא אני, זה היא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  On 6 ליוני, 2007 at 01:06

    זוועה מה שאת מספרת.

    אבל משהו על הכלבה. סיפור דומה שמעתי מחבר על חתול היה להם, שנעלם לפרקי זמן ארוכים, ורק לעיתים רחוקות היה בא לבקר. מה הסתבר כעבור כמה חודשים? הוא פשוט היה הולך כמה צעדים לבית לא רחוק מהם, וגר שם. למעשה זה כבר היה ביתו, ואותם הוא ביקר רק לעיתים רחוקות.
    הסיבה היתה פשוטה: גרה שם אישה זקנה שהיתה כל היום בבית ופינקה אותו רבות, אז ברור שהיא העדיף בית מפנק כזה על פני בית שבני ביתו לא נמצאים הרבה ולכן אין להם הרבה זמן להקדיש לו.

    האם ייתכן שזה מה שקרה לכלבה?

    אני יודעת שכתבת בהומור אירוניה, וגם אותי זה הצחיק כשקראתי על כלבה שלא בנויה לקשר. אבל האמת, נראה לי שבעל חיים שמחפש בית אחר, כנראה לא מצא בבית שלו את האנשים הבנויים לקשר, אז הלך למצוא לו הורה מאמץ שכן בנוי.

    רק רוצה לומר: שעדיף לכל מי ששוקל לקחת חית מחמד, לא להסתער על זה בלי מחשבה (א פרופו הכתבות על גידול ילדים אצל עמי ואצלי), אלא באמת לחשוב לעומק האם יש להם את הזמן והיכולת להשקיע. כי נכון שזה לא ילד, ואין בכלל השוואה, אבל גם חית מחמד זקוקה לתשומת לב, לחברה ולאהבה. מי שלא נמצא הרבה בבית, עדיף לו לא לקחת. וזה למרות כל החיות הנטושות המשוועות לבית. כי בית אדיש לא יעזור להם. או בית שינטוש אותם כעבור זמן.

    טוב, זה סתם נאום, למי שבמקרה עוד ייקח אותך ברצינות (וכמו שראית כאן ברשימות לא מבינים את האירוניה שלך), ועוד יחשוב שבאמת יש חית מחמד שלא בנויה לקשר, ושזה "הוא", לא "אני".

  • דרומי  On 6 ליוני, 2007 at 09:10

    יעל – זה נשמע מאוד מתאים לחתול ומאוד לא מתאים לכלב.

  • אביבה  On 6 ליוני, 2007 at 12:00

    יעל, את באמת חושבת שהווטרינרית החתומה מעלה לא יודעת כמה זמן והשקעה דורש כלב?

  • פצ'קוש  On 6 ליוני, 2007 at 16:09

    זה בדיוק כמו אצלכם. גם אתם לפעמים מחליפים בתים. לא? ואנ'לא רואה למה צריך לחפש סיבות וכאלה.
    אז הכלבה החליטה לעבור למקום אחר. מה יש?
    ובתור חתול אנ'יכול ל'גיד שזה לא אופייני לנו הדבר הזה. כשאנחנו אוהבים – אז אנחנו נשארים. בדיוק כמוכם.
    ונורא יפה ששלומית מטפלת בכאלה שלא רוצים אותם.

  • Odin  On 6 ליוני, 2007 at 20:11

    Well,… I for one consider myself very lucky to have landed in the home I'm at, as my (human-) father takes good care of me. Unfortunately I know that some of my brothers were taken to the "Animal market" in Kfar-Kasem, which is probably one of the worst humanitarian crimes committed nowadays in Israel.

    But, my point is that me being a dog, I think I care more for my human family and no change in food will cause me to move away from home. That 'bitch' (pardon my French) that Shlomit mentioned in her story might have been a little "wrong" in the head! Sheesh,… leaving Shlomit and K. … that is not very bright.

    Anyhow,… the last sentence Shlomit wrote was also funny because it reminded me of my favourite TV show which is Seinfeld 🙂 Do you remember when George's girlfriend is dumping him and when she tries to tell him "…it's not you, it's me…" he gets really mad and says to her something like "… you CAN'T say that to me! I invented this sentence, so if it's anyone, it's me!" …lol… that was a good bit.

    So with a woof I depart and thank Shlomit for another excellent post 😉

  • שלומית  On 6 ליוני, 2007 at 20:17

    היא לא היתה כלבה רעה ולא חסרת הכרת תודה. היא באמת היתה פגועה מנטלית. אין ולא היו לי כלים להעריך עד כמה אבל היא פשוט לא התנהגה כמו שכלבים מתנהגים. היו לי כלבות קלפתע, היו לי סתם טפשונות (הנוכחית שלי הכי מטומטמת…והכי מתוקה מכל הכלבים שאי פעם גידלתי). אבל לאקי פשוט לא היתה בסדר.

    אני בטוחה שבגלל מה שעבר עליה לפני שפגשתי אותה.
    עד עכשיו עצוב לי לחשוב עליה. היא פשוט היתה פגועה ולא מתקשרת.

  • יעל ישראל  On 7 ליוני, 2007 at 00:32

    תתפלאי, אני לא כל כך מטומטמת כמו את חושבת. פלא, נכון? אלא שעם היכרותי את קוראיה האטומים של שלומית, שלא מבינים את האירוניה שלה (ראי פוסטים קודמים שכמעט הבריחו אותה מכאן), החלטתי שכדאי להוסיף את זה. תתפלאי נפש טובה שכמוך כמה הורים מזניחים את החיות שלהם ומתפלאים שהן ברחו).
    ונ.ב. תיזהרי שלא תנשכי את הלשון המורעלת. לזה גם הדוקטורית לא תוכל לעזור לך.

  • יעל ישראל  On 7 ליוני, 2007 at 00:43

    כן, שתינו יודעות שחתול לא בוגד ולא עוזב כאשר מאוד אוהבים אותו. אבל גם חתול עוזב אם רע לא או שסתם אדישים אליו. ואני מתחילה לחשוב שגם כלב, אם לא קשורים אליו ממש ולא מתקשרים איתו, יעזוב. שמעתי גם את זה במהלך השנים.

    בקיצור, מה רוצה לומר? שגם חיה יש לה נפש והיא זקוקה להמון אהבה. ומי שלא מסוגלל לתת ומזניח ולא נקשר נפשית לחיה, החיה גם לא תיקשר נפשית אליו ותלך לחפש בית אחר.

    מהתגובות כאן, כולל מהתגובה של אביבה בעלת הנפש הרחבה, ואפילו נינה בעלת הכוונות הטובות, אני קולטת שאנשים לא מבינים ממש את מהותה של חית מחמד כמו כלב או חתול.

    אני בסך הכול רוצה להזהיר אנשים שוחושבים שהכלב או החתול לא מסתדר איתנו. לא ולא, זה אנחנו שלא מסתדרים איתו. לכן, אדם שרוצה לקחת חיית מחמד (ןרוצים ששוב אשווה לילדים) צריך לחשןב טוב טוב אם יש לו את הזמן, תשומת הלב, הסבלנות, הקבלה והאהבה לחית מחמד. אחרת, בשביל מה להכניס אותה הביתה? כלב וחתול הם לא רהיט.

    ואחר כך מתפלאיםן על כל החיות הנטושות.

    ותסלחי לי שלומית שאני מנהלת את דו הקרב הזה בבלוגך, אני יודעת שאת לא תתנגדי, כי את בעד בעלי חיים.

    מילה אחרונה: כל מה שצריך זה להיות בעד בעלי חיים. מי שחיה היא בעיניו חפץ או צעצוע נחמד, שיעשה טוב ולא ייקח. סוף נאום חינוכי ודודתי. סליחה, לא יכולתי להתאפק. אבל כל יום אני רואה חיות נטושות וזה ממש נורא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: