על מטאטאים אמריקאים ופטריה מדבקת

לפני שחזרנו לארץ  עבדנו בלוס אנג'לס.
בית החולים שלנו היה ממוקם בשכונה אמריקאית למהדרין.
המזכירות היו מקומיות  צחות לשון, והעוזרים ברובם דרום אמריקאים.
מעולם לא פרסמנו בין הישראלים שם שפתחנו בית חולים. הסתדרנו לא רע עם האמריקאים.
אבל ישראלים באמריקה מהווים זן מיוחד. הם מחפשים איש את רעהו.
בימי ששי היו  נפגשים ב"יוניק פסטרי"- בית המאפה הישראלי. קונים עיתונים של סוף שבוע, חלה ועוגת גבינה. 
באמריקה קונים עוגות מוכנות. מי שממש משתדל  קונה אבקת עוגה בקופסה, ורק מוסיף ביצים לפני האפייה. זו כבר נחשבת לעוגה מושקעת.

מכאן תוכלו להבין את השוק התרבותי שלי כשהגעתי לארץ ונחשפתי להרגלי האפייה של עקרת הבית הישראלית.  
באמצע השבוע היו רוקדים ריקודי עם. פעם זה היה ממש IN  .
בשוק המציאות של יום ראשון היו רוב המוכרים דוברי עברית. לא תאמינו כמה ישראלים מצליחים להעביר שם חצי  מהחיים בלי לדעת אנגלית. וזה עוד בלי לספור כמה  מכולות מוכרות שם  במבה ופרילי  וסמרטוטי רצפה מארץ הקודש  ,למי שממש מוכרחה לשטוף כמו בבית ( לא אני- לי דווקא התאימה השיטה האמריקאית:  מקל שלקצהו מחוברות פיסות רבועות ונאות של בד הניתנות לסחיטה אוטומטית  וכדי לנקות מלטפים איתו בעדינות את הרצפה מצד לצד).
גם מסעדות ישראליות ודוכני פלפל  מתפרנסים שם בכבוד .
 
למרות שלא פירסמנו בעיתונות הישראלית, התחילו להגיע לאט לאט הלקוחות הישראלים אלינו.
בהתחלה, היתה המזכירה מעבירה את הטלפונים האנונימיים האלו בדחילו ורחימו ישירות אלינו.
לקח זמן עד שהבנתי למה.
לקוח אמריקאי, גם אם הוא ותיק ומוכר, לא יעז, ממש כך, לא יעז לקרוא לנו בשמנו הפרטי.
לעולם יקדים את התואר דוקטור לשמנו.
ואילו הישראלים שצילצלו- קטן עליהם. ישר מבקשים אותנו.
המזכירה אפילו לא העלתה על דעתה שהמדובר בלקוח, ועוד אחד שאנחנו לא מכירים. הפמיליאריות הזו נשמעה לאוזן האמריקאית כמו  מינימום בן דוד מדרגה ראשונה…
זה היה המפגש הראשון של הצוות שלי עם ישראלים.
 
כשהיו באים ישראלים לביקור  במרפאה היה מתנהל בסופו ריטואל קבוע.
באמריקה  יש כלל של זהב: הרופא לא גובה כסף אף פעם. את זה המזכירה עושה בשבילו. ככה  הלקוח יכול לקטר, אבל הקשר בין השירותים הרפואיים לתשלום עבורם הוא לא ישיר.

אבל  הישראלי לא הבין למה הוא צריך לשלם למזכירה ולא ישירות לרופא.
אחר כך בא קטע של דיבור על המחיר. הם כולם ניסו לעמוד על המקח.
כך למדנו את הביטוי: וכמה זה בשבילי? כאילו סחבקים ,שותפים למולדת .
אני מוכרחה להגיד שבהתחלה הייתי המומה. אף לרגע לא עלה על דעתי שאפשר לבקש הנחה על סמך קרבה אתנית.
היה ביטוי נוסף שלא ממש הבנתי:   ומה המחיר  במזומן?  כלומר, ללא קבלה. נאיבית שכמותי, רק כשחזרנו לארץ ירד לי האסימון…
 
אחר כך התפקחנו. קליינט ישראלי מראש קבל מחיר גבוה יותר, לתדהמת המזכירות שלי, כדי שנוכל לתת את ההנחה המתבקשת.
כל הקטע של המיקוח נעשה לדאבון ליבנו בחדר הקבלה, שם המתינו לקוחות נוספים. והגרוע מכל- התבצע בעברית. בשביל אמריקאי ממוצע, עברית נשמעת כמו שלכם תישמע קוריאנית:שפה גרונית וזרה. כל מה שלא רצינו להבליט שם.
 
הגיע אלי יום אחד מר ישראלי, בתו הקטנה והכלב. לכלב היתה פטריה, מהסוג העובר גם לבני אדם. בדקתי אותו והצעתי דרכי טיפול אפשריות.
כשהוא שמע שזו פטריה מדבקת שעלולה לעבור מחיות לבני אדם,.עטה הבעה מוטרדת על פניו. לו עצמו יש, כך אמר, מין פצע משונה על בטנו, וגם לילדה יש משהו.
לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא  התחיל להתפשט, הפשיל את החולצה וחשף את בטנו השעירה ואדירת המימדים.
גם את הילדה הוא  ניסה להפשיט לפני שזעקתי חמס.
כל זה היה, אם לא הבנתם, כדי שאני אתן לו מרשם ואחסוך ממנו את דמי הביקור אצל רופא העור שלו.
אני תוהה מה היה עושה אם הפטריה היתה גדלה במקום יותר אינטימי.

אני יודעת את התשובה.
 

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

40 תגובות על על מטאטאים אמריקאים ופטריה מדבקת

  1. ל. הגיב:

    כן. ישראלים זה גועל נפש, אמריקאים זה סבבה. הולכת לעמוד בפינה.

  2. שלומית הגיב:

    הי, ממש לא.לא הייתי חוזרת אם הייתי חושבת ככה. אני מחוברת לכאן, לטוב ולרע.

    אבל – יש ויש. מתארת תופעה, לא המצאתי ולא שיניתי כלום.

  3. אילנה הגיב:

    לא הייתי שופטת את מר ישראלי בכזו חומרה. נראה לי שבאותו הרגע הוא פשוט היה מבוהל ולחוץ ורצה לשמוע דעתך – האם נדבק.
    הוא והילדה.
    ישנם אנשים שבעיותיהם הרפואיות מוציאות אותם מפרופורציה.

  4. ל. הגיב:

    לכאורה – כן, היית עדה ל"תופעה" ואת מתעדת אותה. אבל בחירת המילים שלך, שם תואר כזה ולא אחר, הנימה – כל אלה הן בחירות שלך, והן מודעות או לא מודעות. כך, כבר בפיסקה הראשונה, המזכירות מתוארות כ"צחות לשון". אחר כך את מתארת את התנהגותו של הומוס ישראלוס באמריקה בלשון המתאימה לתיאור מנהגי החיזור של האנטילופות בסוואנה- "הרגלי האפייה של עקרת הבית הישראלית". "גם מסעדות ישראליות ודוכני פלאפל מתפרנסים שם בכבוד"
    לא יודעת, קראתי בחוסר נוחות, אז איך קוראים לקישור בין מוצא לבין תכונות? איפה נגמרת המנטליות ואיפה מתחילה הגזענות? אולי אם היית טורחת לציין מקרה אחד חביב. מקרה אחד נעים. שמץ משהו. ואחר כך חשבתי שהרשימה הזו בטח קשורה לחג העצמאות המתפרץ עלינו לטובה, ואיך הייתי מרגישה אילו קראתי את זה בבלוג של אמריקאי, סתם אמריקאי, כלומר אמריקאי טהור.

  5. מיכל הגיב:

    את הפוסט הזה.
    לא יודעת מה לומר וממה להתחיל.
    זה לא נראה טוב. לא בהקשר של יום העצמאות, וגם לא בשום הקשר אחר.
    ושאלה: מדוע את כותבת:
    "בשביל אמריקאי ממוצע, עברית נשמעת כמו שלכם תישמע קוריאנית:שפה גרונית וזרה. כל מה שלא רצינו להבליט שם."?
    האם אכן התביישת בצליל השפה?
    ואיך עכשיו בארץ? הוא נשמע לך טבעי כזה?
    ואם בא לקוח אמריקאי, ומדבר איתך אנגלית שוטפת, ומגיע לקוח ישראלי, כזה אחד מהפוסט שלך, שהעביר שם חצי חיים בלי ללמוד מילה באנגלית, האם את מנסה להסתיר את היותר דוברת אנגלית?
    ויש שאלות רבות וקשות העולות מהפוסט שלך, ומעצם זה שהוא עלה, ואני מניחה שקראת אותו לפחות פעם אחת לפני שהעלית אותו. על חלקן עונה ל. בתגובות שלה ובהסברים. כי בהחלט היה עוזר טיפה (לא הרבה יותר) אם היה שם משהו טוב אחד,ואני בטוחה שלא כל כך קשה למצוא.
    ואני לא חושבת שאת מתארת תופעה, אלא מגוון של התנהגויות, ואני בטוחה שיש התנהגויות נוספות שאפשר לתאר, ומפריעה לי הבחירה שלך לתאר דוקא את ההתנהגויות האלו. ו"מטאטאים אמריקאים ופטריה מדבקת", שזה איך שבחרת לקרוא לפוסט שלך, אינם מתארים את תוכנו בכלל.
    ועכשיו, לאימתי, אני חושבת שאולי כן.

  6. חנן כהן הגיב:

    מדבר בסרט עברית וכולם חשבו שזה קזאחית

  7. כפיר הגיב:

    כל-כך לא נוח היה לקרוא אותו.
    גזענות מהסוג הגרוע ביותר – כזה שאינו מודע לעצמו ואינו מכיר בהיותו גזען. עצוב לקרוא.

  8. שלומית הגיב:

    ראשית, לגבי השפה. כשאני שם אז לא , אני לא מתביישת בעברית שלי כשאני ברחוב, בבית הספר של הילדים או בחנויות . אבל כשעובדים שם, השיקול שלא לדבר עברית הוא שיקול עסקי גרידא.
    זה פשוט לא נשמע טוב, ובהחלט משפיע על הלקוח האמריקאי הממוצע.
    ומה לעשות, אני באתי לשם כדי להתפרנס.

    אני ממש בשוק שהפוסט הזה מתפרש כפוסט גזעני.
    יש פה לא מעט צביעות והתחסדות.
    מילא , אם הייתי נשארת שם. אבל אני, בניגוד אולי לחלק מכם, בחרתי לחיות כאן.
    החלטתי לחזור לארץ. לא חזרתי מחוסר ברירה. אני אזרחית אמריקאית ויש לי עד היום רשיון עבודה בקליפורניה.
    אז כן, עשיתי בחירה. והבחירה שלי, מודעת לחלוטין, היתה לחזור לכאן, ולחיות פה בשפה שלי, בתרבות שלי, בתוך העם שלי.
    אבל זה לא אומר שאני לא מסתכלת בביקורתיות מה על מנהגים מסויימים ועל תרבות מסויימת. תרבות ה"מצ'עמם לי", אם תרצו.
    אז על מה יצא הקצף? ?

    ולגבי המטאטאים ו"תרבות האפייה" של עקרת הבית- הביקורת פה היא עצמית לגמרי.

    אני ממש מתנצלת על העין הביקורתית שלי והניסוחים הציניים, אולי לפני יום העצמאות צריך להוציא פוסט שכולן כחול לבן.

  9. יונתן הגיב:

    הצדקנים יכולים לצקצק (אבל בעברית, כן?) עד מחר. הבחנה בין תרבויות שונות אינה גזענות בהכרח, ונראה לי שאיש מהצקצקנים שמעלי לא היה מתרגש לו היית כותבת על תייר בעל גינונים אמריקאים שמחפש את עצמו בשוק הכרמל.

  10. כפיר הגיב:

    שום צדקנים ושום צקצוקים.
    זה היה פשוט פוסט קשה לקריאה, שמעורר תחושות לא נעימות לכל אורכו.

  11. כפיר הגיב:

    מה אנחנו אמורים להבין מהפוסט הזה?
    מה המטרה שלו? מה השורה התחתונה שלו? למה הוא קיים?

    יש רק תשובה אחת: ישראלים זה מגעיל.
    אין שום דרך אחרת לפרש את הפוסט הזה. אתם יכולים לעיין בו שוב ושוב לאורכו ולרוחבו ולא תמצאו מסקנה אחת נוספת שעולה ממנו. הוא לא מדבר על אנשים ספציפיים, הוא לא מתייחס לעמים אחרים, כל כולו רצוף מוצגים המיועדים לחזק ולבסס את כתב האשמה שבמרכזו: ישראלים ככלל הם אנשים פרימיטבים, שונים, בולטים לרעה ובעלי מגוון תכונות שליליות.

    האינדיקציה הכי טובה לכך שהוא גזעני בלי שום קשר לצדקנות כזו או אחרת, היא התחושות שהוא מעורר בי ובשאר ה"צדקנים" שהגיבו כאן: אנחנו לא נזעקים להגן על ה"כושונים" או להלחם את מלחמתם של ה"יהודונים". אנחנו נפגעים בשם עצמנו.
    במהלך קריאת הטקטס מצאתי את עצמי בעמדת התגוננות. המחשבה העיקרית שיכולתי לנסח אל מול ההכללות הנוראיות שמבוצעות בו היא "אבל לא כולנו כאלה". אפילו בדקתי שאני חס וחלילה לא נכנס לתוך קבוצת האוכלוסיה שמתוארת בו: בת-זוגי לא מכינה עוגות, אני לא מתמקח על כסף, האנגלית שלי מצויינת, ריקודי עם אני לא רוקד, אפילו פלאפל אני לא אוכל… רק אחרי שסיימתי לקרוא הבנתי שאת הבעיה אני לא צריך לחפש אצלי אלא אצל הכותבת.

    בקיצור, פוסט שגורם לך להתבייש להיות ישראלי, ושמלבד זאת אין בו שום תוכן.

  12. יונתן הגיב:

    לא צדקנים – סתם נעלבנים.
    עם יד על הלב, אתה רוצה להגיד לי שגרת בארצות הברית ואתה עדיין לא מבין על מה מדובר, ובאמת לא יצא לך לראות שום דבר דומה למה שמתואר פה, והכל נראה לך כמו הכללה גסה וסרת טעם?

  13. כפיר הגיב:

    לא, לא גרתי בארה"ב. אני סתם ישראלי מעפן.

  14. ל. הגיב:

    ולטר רתנאו (לימים שר חוץ גרמני ממוצא יהודי אשר לאומנים גרמנים התנקשו בחייו ב1922), כתב

    "הנה הם, בלב החיים הגרמניים, שוכן לו גזע אנושי מיוחד במינו. קולניים, לבושם צעקני, מודעים לעצמם, חמי מזג וחסרי מנוחה…שבט אסיאתי על מישורי החול של פרוסיה"

    מתוך רקוויאם גרמני, עמוס אילון, עמוד 233

  15. יונתן הגיב:

    לעובדה שקהילות שלמות של יהודים היגרו מעיירות בפולין לערים גדולות בגרמניה. המהגרים הללו הביאו עימם גינונים של שטעטל מזרח אירופאי, שהיו שונים מאד מהנורמות הבורגניות בגרמניה. ביחס ליהודי גרמניה, היהודים מפולין באמת התנהגו בקולניות והתלבשו בצעקנות. אלו פערים רגילים בין אוכלוסיה עירונית ואוכלוסיה כפרית. הם קיימים כמעט בכל מקום בעולם המודרני.

  16. עמי הגיב:

    אחלה פוסט שלומית,
    נראה כי התכונות היותר מעצבנות שלנו כמו "המגיע לי", ה"חפיפניקיות", "הסמוך" ו"הטפיחה הסחבקית" מקבלים שדרוג בגולה הדוויה. ול-ל. יש גם מקומות אחרים עם תיאורים פלסטים של יהודים (בדיוק כמו של עמים אחרים) בארצות זרות. האם זה מרמז שהם בהכרח אנטישמים?

  17. מיכל הגיב:

    שלומית שלום. למילה הכתובה יש כוח וחולשה. לכן, לכותב צריכה להיות גם מידה של אחריות, ועוד: עליו לנסות ולהבין את ההשלכות של הטקסט שהוא מעלה לרשת. אני כותבת שוב את מה שכתבתי לך קודם: את לא מתארת תופעה, מכיוון שאני בטוחה שבזמן שהותך שם פגשת גם התנהגויות חיוביות כלשהן של ישראלים. (לא יתכן שאת היית הישראלית התרבותית היחידה שם). מה שקרה בפוסט שלך הוא שליקטת התנהגויות מסויימות שנראו לך מתאימות לפוסט שיהיה אולי עוקצני ואולי שנון ואולי מוצלח. והתמונה שהתקבלה היא קשה. ועל כך אומרים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.
    כדי להסביר לך מה באמת יצא, לקחתי את הפוסט שלך, כמו שהוא, והחלפתי מיקום (מארצות הברית של אמריקה, הזירה הפכה לגרמניה) ונושא התיחסות (מישראלים זה הפך ליהודים). אני חושבת שקריאת התגובה תעזור לך להבין היכן טעית.

    לפני שחזרנו לארץ עבדנו בברלין.
    בית החולים שלנו היה ממוקם בשכונה גרמנית למהדרין.
    המזכירות היו מקומיות צחות לשון….
    מעולם לא פרסמנו בין היהודונים שם שפתחנו בית חולים. הסתדרנו לא רע עם הגרמנים.
    אבל יהודים בגרמניה מהווים זן מיוחד. הם מחפשים איש את רעהו.
    בימי ששי היו נפגשים ב"…"- בית המאפה היהודי. קונים עיתונים של סוף שבוע, חלה ועוגת גבינה.

    באמצע השבוע היו רוקדים ריקודים חסידיים. פעם זה היה ממש IN .
    בשוק המציאות של יום ראשון היו רוב המוכרים דוברי יידיש. לא תאמינו כמה יהודים מצליחים להעביר בגרמניה חצי מהחיים בלי לדעת גרמנית. וזה עוד בלי לספור כמה מכולות מוכרות שם מצות ויין לקידוש וכיפות מארץ הקודש ,למי שממש ….( לא אני- לי דווקא התאימה השיטה הגרמנית: גם מסעדות יהודיות ודוכני קרעפאלאך מתפרנסים שם בכבוד .

    למרות שלא פירסמנו בעיתונות היהודית, התחילו להגיע לאט לאט הלקוחות היהודים אלינו.
    בהתחלה, היתה המזכירה מעבירה את הטלפונים האנונימיים האלו בדחילו ורחימו ישירות אלינו.
    לקח זמן עד שהבנתי למה.
    לקוח גרמני, גם אם הוא ותיק ומוכר, לא יעז, ממש כך, לא יעז לקרוא לנו בשמנו הפרטי.
    לעולם יקדים את התואר דוקטור לשמנו.
    ואילו היהודים שצילצלו- קטן עליהם. ישר מבקשים אותנו.
    המזכירה אפילו לא העלתה על דעתה שהמדובר בלקוח, ועוד אחד שאנחנו לא מכירים. הפמיליאריות הזו נשמעה לאוזן הגרמנית כמו מינימום בן דוד מדרגה ראשונה…
    זה היה המפגש הראשון של הצוות שלי עם יהודים.

    כשהיו באים יהודים לביקור במרפאה היה מתנהל בסופו ריטואל קבוע.
    בגרמניה יש כלל של זהב: הרופא לא גובה כסף אף פעם. את זה המזכירה עושה בשבילו. ככה הלקוח יכול לקטר, אבל הקשר בין השירותים הרפואיים לתשלום עבורם הוא לא ישיר.

    אבל היהודי לא הבין למה הוא צריך לשלם למזכירה ולא ישירות לרופא.
    אחר כך בא קטע של דיבור על המחיר. הם כולם ניסו לעמוד על המקח.
    כך למדנו את הביטוי: וכמה זה בשבילי? …
    אני מוכרחה להגיד שבהתחלה הייתי המומה. אף לרגע לא עלה על דעתי שאפשר לבקש הנחה על סמך קרבה אתנית.
    היה ביטוי נוסף שלא ממש הבנתי: ומה המחיר במזומן? כלומר, ללא קבלה. נאיבית שכמותי…

    אחר כך התפקחנו. קליינט יהודי מראש קבל מחיר גבוה יותר, לתדהמת המזכירות שלי, כדי שנוכל לתת את ההנחה המתבקשת.
    כל הקטע של המיקוח נעשה לדאבון ליבנו בחדר הקבלה, שם המתינו לקוחות נוספים. והגרוע מכל- התבצע ביידיש. בשביל אמריקאי ממוצע, יידיש נשמעת כמו שלכם תישמע ….:שפת שעטנז זרה. כל מה שלא רצינו להבליט שם.

    הגיע אלי יום אחד מר יהודון, בתו הקטנה והכלב. לכלב היתה פטריה, מהסוג העובר גם לבני אדם. בדקתי אותו והצעתי דרכי טיפול אפשריות.
    כשהוא שמע שזו פטריה מדבקת שעלולה לעבור מחיות לבני אדם,.עטה הבעה מוטרדת על פניו. לו עצמו יש, כך אמר, מין פצע משונה על בטנו, וגם לילדה יש משהו.
    לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא התחיל להתפשט, הפשיל את החולצה וחשף את בטנו השעירה ואדירת המימדים.
    גם את הילדה הוא ניסה להפשיט לפני שזעקתי חמס.
    כל זה היה, אם לא הבנתם, כדי שאני אתן לו מרשם ואחסוך ממנו את דמי הביקור אצל רופא העור שלו.
    אני תוהה מה היה עושה אם הפטריה היתה גדלה במקום יותר אינטימי.

    אני יודעת את התשובה.

  18. יעל ישראל הגיב:

    אני מזדהה. עברתי את מה שתיארת על בשרי, כשחייתי איזה זמן בלוס אנג'לס בשנות השמונים. ואני זוכרת את כל הדברים הקטנים והמגוחכים האלה שאת כותבת עליהם. וגם אנחנו היינו נגררים לכל מיני מאפיות של יורדים שאפו לחם שחור ולחם קימל ישראלי.גם אז היו כאלה, ומקום מסוים בו נהגנו לאכול פלאפל. יו, זה היה לפני 21 שנה.
    איך עבר הזמן. הזכרת לי נשכחות.

    לא אהבתי את התקופה הזו, ולא אהבתי את ל.א, והכי לא סבלתי את הישראלים שמה. ואני יודעת שיאשימו אותי בגזענות או מה, או שנאת אדם, אבל הישראלי של לוס אנג'לס גרוע בעיני מהישראלי בארץ. ואולי שם חסרונותיו פשוט בולטים יותר.

  19. שלומית הגיב:

    ליעל- תודה על התמיכה. באמת ומעומק הלב.
    למיכל- אני ממש מודה לך. עכשיו, כשאני רואה את כוחה של המילה הכתובה החלטתי שמחיר החשיפה הוא גבוה מדי, עבורי לפחות.

    אני מוחקת את הבלוג שלי כולו ולא אוסיף להרעיל את קוראיו בגזענות שלי.

  20. Erez הגיב:

    Gggrrrr…

    OK, let us get a few things straight;

    One, this post is part of a compilation of posts, all written in the same spirit and atmosphere; an amusing look at the profession of veterinary science and the wide variety of pet owners that vets encounter. This post describes just another type of client and whether we like it or not, the facts of the encounters are facts.

    Two, Shlomit is not only a wonderful vet and person, she is also trying her hand in writing and expressing her experiences and thoughts, more than most of us will ever do. If she doesn’t deserve a Pulitzer Prize yet it is NOT for the lack of trying. Some of us like Hemingway and other prefer the gossip column at the ‘mokomon’. Shlomit can certainly improve her style but so far she has entertained many people with her wit and charm… and I am talking about her writing.

    Three, I too have lived in the USA and my encounters with Israeli expats are similar,… and not only in the USA. We tend to be rude, crass, disrespectful of local customs, loud and at times down right obnoxious. Yes, of course other nationalities have their shortcomings too, but that doesn’t mean that we shouldn’t be EXTREMELY critical and down right shameful about the way many of our compatriots behave overseas. If anything, Shlomit portrayed the issue with some jovial air and far more restraint than I or many others would have.

    Four, I have checked a couple of the blogs belonging to those who were so shocked or ‘hurt’ by what Shlomit said. At least have the decency to lead by example! Shlomit’s blog might be annoying or not to your liking but at least it is original and exhibit attempts of bringing something new and unique to its readers, rather than the bland ‘notice me, Ohh please notice me’ style in those two other blogs.

    Five, Nearly last point @Kfir – yes, you are correct. I am ashamed to be an Israeli many times. I am also proud to be an Israeli on many other occasions but self-criticism and one that we all know is so damn true… hurts. That is the only reason people get offended, because it is hard facing reality sometimes and acting prude is the only option. There are many things great about being an Israeli, one of them should be the ability to accept criticism about some of our core behaviours and change it for the better!

    Six, Nice post Shlomit, it’s funny to imagine the fat man’s belly and the horror looks on the face of the clinic’s staff. I think the post lacked a more conclusive ending, but as usual it made me smile. Stuff the critics, may their beds become infested with mange! 😉

  21. Erez הגיב:

    @Michal – you should be ashamed of yourself. You are an idiot of the highest degree. Comparing Shlomit's teasing post with our people's tragedy only goes to show that not only you, yourself, don't understand both the Holocaust Day and the point of Shlomit's post, but that you will also go a long way to make your weak, jealous, evil, moronic point just to get some attention.

    As someone who had personal reasons to resent your comparison to Jews in Germany and as someone who lived in the US to experience first hand Israeli behaviour there, I can tell you that your comparison is one of the most unintelligent things I have seen printed in a long time.

    There is no other way to say it after your 'exercise' in words changing…

    Michal – get lost!

    Shame Shlomit is so much more polite.

  22. מיכל הגיב:

    נראה לי שחבל. הפוסט האחרון אכן קונטרוברסלי, אבל באמת שחבל.
    אומרים שהחלטות נמהרות הן פחות מוצלחות, ואני מקווה מאוד שתשני את דעתך.

    מיכל

  23. Erez הגיב:

    Michal, if you think for a second that your third rate attempt to get attention with your snide and ignorant comments here is any better than your third rate poetry in your blog, you are sadly mistaken.

    There are many people who delight in Shlomit's blog and will continue to do so long after no one reads your corny and inane rumblings.

    I am ashamed to have to call you a fellow Jew for making such easy comparisons between what Shlomit said to our WW2 disaster, only shows what an insensitive, moron you are.

    If anyone should discontinue their blog, it is you and not Shlomit. Ohh and please, don't come back here again with your unbelievably Israeli disproportional criticism… you wouldn't want it done in your blog, right?!

  24. ל. הגיב:

    ארז, אולי תשתה קצת מים
    אתה מצטייר כמו אחד שהרגע גילה את כפתור "הוסף תגובה"

    לשלומית
    כתבת דברים שאינם נעימים לקריאה, שקוראים לתגובה נגדית. זה טיבו של המדיום הזה, לא תמיד כולם יסכימו איתך. שוב, כוחה של מילה, רק הפעם מהכיוון החוטף ולא המחטיף. אני חושבת שתגובתך נמהרת מדי וחבל.

  25. Erez הגיב:

    Hi 'ל.',

    1. Kiss by behind.
    2. Nothing intelligent to say so you make another snide comment at technicality.
    3. Yes, Shlomit is very sensitive, but Michal's post is unbelievably insensitive and your assumption that there's some חוטף here and מחטיף there somehow supports your Israeli-ness, exactly like Shlomit described it, rude and lacking any finesse!
    4. How about #1?

  26. ל. הגיב:

    לארז
    אתה נשמע כמו אחד הפציינטים של שלומית
    לגבי 1 – לא נראה לי. אני חובבת גברים אמיתיים, אף פעם לא עלה בדעתי לנסות פודל ננסי, נסה שוב עוד עשרים שנה, כשאהיה זקנה ונואשת.

  27. ש. הגיב:

    (ממי שקוראת, ולא רק את הפוסט הנוכחי)…
    ממה את מתרגשת? שלושה אנשים החליטו להשתלח.
    ככה זה בבלוגים, לפעמים התגובות הן לא רק "איזה יופי…".

    מי שרוצה לכתוב דברים מעניינים צריך לקחת בחשבון שלפעמים יהיו גם תגובות כאלה כי ככה זה אנשים באינטרנט – קל מאוד לשרבט איזושהי תגובה כדי לעורר זעם ולפגוע וכך להוריד מעצמם קצת מהשיעמום/עצבים וכו'.מצד שני, הקוראים הנאמנים של הבלוג הם לא כאלה…

    כולה מתוארות כאן עם קצת ציניות ובדחנות כמה מהתכונות של הישראלי המצוי – שמעתם על סאטירה פעם? לפי מידת הרגישות כאן ארץ נהדרת ממש לא אמורה להיות בפריים טיים.

    ולגבי שלל התיאורים בפוסט. גזעני?? אני לא חושבת שיש כאן קורא שלא יודע על מה מדובר.

    אומנם מכירה את שלומית ממש מעט, אבל היו בטוחים שהיא מאוד אוהבת את הארץ. ציונית במלוא מובן המילה אם תרצו.

    נשמח לעוד סיפורים.

  28. נתנאלה הגיב:

    להלן תיאור מצב

    כמה פעמים מצאנו את עצמינו (בעיקר אנו הנשים) לא מחמיאות לעצמינו ,אני שמנה מדי, מקומטת מדי וכ"

    בכל פעם ששחררנו הצהרה כזאת הרגשנו לא חטובטת אך כנות.
    ואם מישהו אחר היה אומר לנו את זה, משהו כמו:הי את שמנה מדי או כמה שאת מקומטת, אין ספק שאז היינו נפגעות וחושבות שהוא אכן צודק אבל בוטה.

    איך זה קשור? אני חושבת שדווקא מי שמחובר לעצמו ובמקרה הזה לישראליות שלו, יכול לצחוק על עצמו ועל הישראליות לשו, ולא ממקום של גזענות אלא ממקום של שייכות.
    החיבור שלנו למשהו דווקא הוא נותן לנו לפעמים דרגות חופש להתרחק ולהסתכל על הכל ממבט ביקורתי. ולא מתוך גזענות אלא מתוך תחושת ההכרה שבין עמי אני חי ויש דברים טובים יותר וגם כאלה שלא. והפעם בחרה שלומית לתאר את אלה שפחות טובים, ואכן מחויה אישית שלה. אז מה. זה עושה אותה גזענית.

    ומה עם המהירות שבה כמה מהקוראים שפטו את שלומית וקראו לה גזענית ,האם זאת ביקורת או ניתן לאמר שזאת גם גזענות?

    ולך שלומית אנא אל תפסיקי לכתוב, אני כל כך נהנית ממה שאת כותבת
    קחי בחשבון שלא תמיד כולם יהנו

    זכותם
    אבל אל תקחי את זה למקום שימנע ממך לעשות דברים

    אז, מספיק עם הצדקנות וכל הכבוד על היכולת שלך לכתוב ממקום משוחרר ולשים את הביקורת בצד.

  29. יעל ישראל הגיב:

    אני מקווה שאת לא רצינית לגבי מחיקת הבלוג. מה, השתגעת? את לא מכירה את החוקים כאן? שאם אומרים משהו קצת לא פי.סי, אבל מעומק הלב, אז מתנפלים? תשאלי את נולי, את אמירה, וגם אותי – עברנו את זה הרבה. תקראי את הפוסט של נולי על הפוסט הלא פוליטיקלי קורקט שלה.

    אין צורך להיבהל. אני קראתי את הרשימה שלך מן הכיוון ההומוריסטי שאת תמיד כותבת בו, שלא לדבר על ההזדהות האישית שלי, שאני בטוחה בכך מי שחי איזה זמן בל.א. (אני נהגתי לקרוא לה פתח תקווה), אולי לא ממש יורד לראש הזה.

    את לא גזענית, את סתם מצחיקה. תמשיכי ככה. ואם יש לך "סקונד טוטס", נא להתייצב בלשכתי, כמו שאומרת הגברת אודטה, ואני אתן חיזוקית פורטה, כמו שאומרת נולי.

    פליז, לא למחוק שום בלוג! תעשי לי טובה, אני מקבלת אולקוס מאנשים שמוחקים בלוגים ופוסטים. תשאלי את רוני.

  30. ומזכיר לי את היחס שמקבלים בעלי פרופיל 21 בארץ.

    לפני כמה שנים התקבלתי לקורס מקצועי מסויים של משרד העבודה.

    בשערי הכניסה לקורס, מישהו החליט שאנחנו חייבים להיבחן בידיעת האנגלית שלנו, וקיבלנו "אנסין" מאמר.

    המאמר הציג כפתיחה את הטענה לפיה גאונים כמו איינשטיין לא היו מצליחים בחברה רגילה.
    בהמשך הסתבר שלכותב המאמר אין בעיה עם זה.

    עיקר טענתו היתה שהחברה אינה צריכה להתאים את עצמה לגאונים, למיוחדים והמוכשרים שבה, אלא להיפך, הם צריכים להתאים את עצמם להיות מתאימים לחברה, ובכל מחיר.

    החברה, לפי טענת המאמר, לא צריכה מיוחדים. היא צריכה מתאימים.

    אבל מי שקיבל פרופיל 21 איננו מתאים. אני ועוד רבים וטובים שקיבלו פרופיל 21 טוענים כבר הרבה זמן על המהות והכוונה האמיתיות שמסתתרות מאחורי ההתווייה שאתם מתווים אנשים ב"פרופיל 21".

    הפרופיל 21 הוא המצאה שבמדינה ה"דמוקרטית" מחליף את האישפוז שמופעל בארצות טוטליטריות ידועות כנגד מתנגדי המשטר.

    לנו, הנפגעים והנפגעים הפוטנציאלים של תכניתו של האלוף אלעזר שטרן אין מה לפחד. כי כל זה נעשה נגדינו במשך השנים, ועברנו את הפרעונים שקדמו לשטרן, נעבור גם את הפרעה הזה.
    אם שטרן רוצה מלחמה איתנו – הוא יקבל אותה, והוא זה שיתחרט על כך. אנחנו ננצח, כי אנחנו הצודקים.

    יש הרבה בעלי פרופיל 21 שאם הם היו מנהיגים את החברה, היא היתה נראית יותר טוב מכפי שהיא נראית כעת, שמנהיגיה הם אותם הפסיכופתים שנותנים להם פרופיל 21 (נפשי=פוליטי), ועוד שולחים את כלביהם לכתוב כאן תגובות נגדם, מן הסתם כדי לטשטש את עקבות הפשע שנעשה באמצעות השלכת עוד רפש על הקורבנות.

    ה`פרופיל 21` הוא שיטה נאצו-ספרטנית וחייב לעבור מן העולם!

  31. קורא שקט הגיב:

    תמיד תענוג לקרוא אותך
    אל תתני לשניים שלושה אידיוטים להבריח אותך מכאן

  32. ג'ורג' הגיב:

    אומרים המבקרים, מצטטים, וצודקים הם: "ישארלים הם גועל נפש…", "ישראלים זה מגעיל" ועוד. אכן לא יפה לדבר כך על הישראלים. ודאי לא יפה, לפני יום העצמאות.

    אבל – ושימי לב שלומית: אף אחד לא מתכחש לעובדות! כלומר, גם הם יודעים ומודים, שאנחנו לא מצטיינים בנימוסים והליכות. וגם לא בתרבותיות יתר.
    ההבדל בין המקטרגים לאחרים הוא, שישראלי שבטוח בעצמו לא יעלב מביקורת (ודאי לא, אם היא מטובלת בהומור וקריצת עין כמו בפוסט שלך), אלא ישכיל לצחוק על חסרונותיו הכה בולטים בנכר מתורבת יותר. דווקא לפי יום העצמאות, יכול כל ישראלי עם בטחון עצמי לקבל ביקורת על דפוסי התנהגותו – דפוסים, אותם איש מהמבקרים אינו סותר.
    והאחרים – מתחסדים בדמגוגיה. ההשוואה הפרנואידית ליהודים בגרמניה מוציאה דברים מהקשרם. היא מזכירה את משחק הילדים הישן בו כל אחד רושם משפט קצר ובסוף קוראים בקול ומוסיפים לכל משפט "תחת שמלתה של רינה".

    שלומית, המשיכי לכתב.

  33. 1. היא נכתבה ע"י זייפן ואפשר לזהות את זה לפי האתר שאליו הוא מקשר, שאינו שלי.
    2. רוב הדברים שכתובים בה הועתקו ממקומות אחרים וגם ממגיבים אחרים.
    3. אף על פי כן טוב שהדברים נכתבו, גם אם לא לשמה (הזייפן שונא את בעלי פרופיל 21 או אותי אישית, ומעוניין לבזות אותנו והאובססיה שלו ניכרת בכל רחבי "רשימות" ואתרים אחרים והיא כבר מזמן צריכה להיות עניין בלבדי לפסיכיאטרים) כי התוכן שלהם הוא אמת, מן הסוג שהפראבדה הויקיפדית לסוגיה נלחמת כדי להשתיק. הפרופיל אכן היווה במשך שנים כלי פוליטי להדרה, להשתקה ולהשמטה מן החברה של אנשים (בד בבד עם היותו כלי רפואי שייתכן ונועד במקורו לפטור חולים אמיתיים מן השירות) בגלל הסטיגמה החברתית שבעניין. כיום מנסים גורמים בצה"ל לפתח נשק קטלני יותר כנגד חריגים: רישום "התנהגות רעה-חמורה" בתעודת השחרור, וזה כנראה מעיד שהפרופיל 21 איבד את אפקטיביותו כנשק הרתעה כלפי אלה שאינם הולכים בתלם או שאינם רצויים לחונטות המנהיגות את "החברה בישראל".

  34. ליאור הגיב:

    אני קורא בבלוג שלך בקביעות ונהנה כל כך מהכתיבה המשעשעת, הצינית והממצה שלך. קל מאוד לאנשים להגיע וישר לשפוט אותך על סמך פוסט אחד, שלכאורה נובע מגזענות ושאר ירקות (מי שבאמת קורא בבלוג ונהנה ממנו, היה מבין שהכל נכתב בצחוק מבלי שום כוונה לפגוע). מהמעט שיצא לי להכירך, שלומית, בעיקר דרך האינטרנט (גם באתר פט-נט), למדתי שאת אדם מקסים ובעל רצון לעזור לאחרים. הכינוי האחרון שבו הייתי מכנה אותך הוא "גזענית". אני מקווה שלא תמחקי את הבלוג ושתמשיכי לכתוב. חג שמח.

  35. אריק הגיב:

    אני חי בלוס אנג'לס, ויכול לאשר שכל מילה כאן היא אמת. רוב הישראלים בלוס אנג'לס הם שיפוצניקים או עובדי חברות הובלה. מיעוטם מסוגלים לקרוא את העיתון המקומי, ה"לוס אנג'לס טיימס".

    לך, שלומית, ברצוני להגיד שאת מבזבזת זמנך בטיפול בתוכים. את כותבת בחסד, סגנון נהדר וחוש הומור. עלי והצליחי!

  36. אריק הגיב:

    אני חי בלוס אנג'לס, ויכול לאשר שכל מילה כאן היא אמת. רוב הישראלים בלוס אנג'לס הם שיפוצניקים או עובדי חברות הובלה. מיעוטם מסוגלים לקרוא את העיתון המקומי, ה"לוס אנג'לס טיימס".

    לך, שלומית, ברצוני להגיד שאת מבזבזת זמנך בטיפול בתוכים. את כותבת בחסד, סגנון נהדר וחוש הומור. עלי והצליחי!

  37. אריק הגיב:

    מה איתך? את מקבלת כמה תגובות מישראלים עצבנים ואת מחליטה לזנוח את הבלוג? אל תעיזי!

  38. Erez הגיב:

    🙂 Hooray!

    First I was a Poodle and now I'm a Pitbull… things are definitely on the rise 😉 thank god this is a vet's blog, else what would I have done… lol

    Shlomit, it seems as if 'Lamed' recruited 'Zayin', both illiterate, ignorant, petty and cowards who hide behind the very thin lamppost of a single character [and very sad characters these are 😉 ]. It is a well known fact that those who can't do… teach, or in this case criticise, so ignore them, they are as relevant, influential or bright as their posts.

    Looking forward to see more of your writing.
    😀

  39. Anonymous הגיב:

    Whoever this Michal is and whatever she is, one thing is certain: she is a total Moron.

  40. שלומית הגיב:

    דעתי כדעתך.
    זרקת אותי שנה אחורה, לרוע שנטף ממנה ולפגיעה שפגעה בי.
    לא נורא.
    זמן מראה דברים בפרופורציות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s