על מדבר פורח וחיפושית פולניה: חוויות לא גיאוגרפיות

 
 
טיול  משפחות בנגב  שמתחיל מבורות לוץ, כ 50 ק"מ דרומית למצפה רמון , ממשיך לאורך התוואי של נחל אלות , וכולל טיפוס  על גבעת הפירמידה . 
 
הדרך ארוכה ופתאום יש לי דה ז'ה וו מימי ההדרכה שלי בבית ספר שדה: אני על ההר, בידי מפה טופוגרפית  שאני כמובן יודעת לקרוא, אבל לא מצליחה לעשות אינטגרציה בינה לבין השטח, קבוצה שלמה מאחורי- ואין לי שמץ של מושג לאן צריך ללכת.
רק שהפעם ק. מנווט , ואני חופשיה לקפץ על הגבעות ולא להיות מוטרדת מזוטות כגון איפה לעזאזל השארנו את הרכבים.
המדבר פורח. הגבעות הצחיחות של הר הנגב הצפוני מנומרות בסגול וכחול וורוד.
אני תוהה מי נתן לפרח הורוד והענוג שמכסה את המדרונות את השם שנשמע כמו מחלה סופנית עם הרבה הפרשות  "שמשון השלחופיות" .
 
דן בן ה 11 רואה חיפושיות שחורות מזדווגות ורץ לצלם אותן.
הוא חוזר עם התובנה : אמא, נראה לי שהיא סובלת. היא מזיזה את הרגליים. "
אני פולטת ללא מחשבה: זה בגלל שהיא פולניה.

אכן, סמכות הורית במיטבה.
 
אני בוחנת את המסלול בעין ביקורתית של רוכב אופניים ולפחות פעמיים נאנחת באושר למראה עליה שמספיק לסחוב בה רק את צילה חברתי ולא את זוג האופניים ביד.
 
ק. , שבחיי היום יום שלו חושב שהליכה ברגל זה רק למסטולים  של החברה להגנת הטבע  או למסכנים שלא מחוברים לגלגלים לא מבין איך זה קרה שמכולם, הוא, דווקא הוא ,תכנן מסלול ומוליך את הקבוצה.
אני דווקא כן מבינה.
 
המסלול באמת יפה.  במעלה הגבעה מלווה אותנו רוח חזקה שמאיימת להעיף את הגוזלים שאיתנו.
 
בקטע האחרון  הייתי משוכנעת שק.  טועה, ובענק. חשבתי שאנחנו סוטים בחצי ק"מ  לפחות. אבל למודת ניסיון, שתקתי. גם כי אני לא לוקחת אחריות על כלום, בתור מדיניות, וגם כי בחיי היומיום תמיד כשאני בטוחה שהוא טועה הוא בסוף צודק ומה שאני חושבת זה ממש הפוך. אז אמרתי לעצמי בלב שאולי זה יעבוד גם היום.
עבד, עבד.
מהרכבים נסענו לנחל פארן לחניון לילה.
יש גיל שכבר לא פשוט בו  לישון בשטח .
בין המגדירים שהבאתי (מגדיר צמחים, מגדיר חרקים, מגדיר בעלי חיים ומגדיר ציפורים, ) החבאתי  גם  את מדריך הצימרים שקיבלנו לאחרונה.
ככה ק. יוכל להתגנב בלילה לאיזה צימר  ולחזור עם אור ראשון כשהוא רענן משנת לילה טובה ומקלחת מרעננת.
אתם רואים איזו אשה טובה ומפרגנת אני.
 
נאווה חברתי נבונה ממני: היא פשוט הביאה איתה כדורי שינה.
 
אין ספק שלינה על מזרון גומי מלא אוויר מעשירה אותנו  בחוויה משפחתית מסוג חדש: כשאחד מאיתנו  מתהפך בשנתו , כל מי שעל המזרון מרגיש גלים. זה לא כולל את  דן, שכבר בשלב מוקדם הונח באלגנטיות  על האדמה שליד. ילד בן 11 צריך לדעת לישון על אדמה, לא?
 
אחרי שני לילות לא פשוטים וצוואר תפוס ומאד כואב אני חושבת שבמקום כדורי שינה היה צריך להביא כדורים נגד מחלת ים.
 
היום השני של הטיול מוקדש למנוחה. אנחנו  יושבים במאהל הכה מאורגן מתחת לעצי השיטה, עוזי פורש רשת צל ואנחנו מכינים אוכל.
הרבה אוכל. הרבה הכנות.
התפריט בערב הראשון  כלל נתחי עוף וגמבות ברוטב חלב קוקוס, אורז מאודה,וסלט ירקות שהכיל 500 עגבניות, 300 פלפלים, ו 210 מלפפונים  (אני קילפתי אז אני יודעת).
בערב השני הטבח (נו, ק. מה אתם יודעים. ) צלה אנטרקוטים משובחים וצלעות כבש, ליד אורז ספרדי ותפוחי אדמה מטוגנים עם בצל ושום והרבה פפריקה.
 
את היום השלישי פותחים בחגיגת יומולדת לדורי. הוא מקבל, לאושרו כי רב,  פנקייק בקוטר של פיצה  עם פלפלים חריפים במרכז. כל אחד והשריטה שלו.
הכנת הפנקייקים הפכה למאבק כוחות של ממש בין ק. לבין צילה ורבקה. אני מביטה ומשפשפת עיני כלא מאמינה בראותי איך חברותי הטובות, אושיות מטבח ופיגורות בפני עצמן , מתקפלות אט אט בפני הכריזמה  של ק.
צילה מנסה כוחה ושמה 4 ביצים בתוך הבלילה.
ק. מנסה להסביר לה שצריך רק שתי ביצים אבל נאלץ לתת לה להתנסות.
הבלילה אכן הופכת למופלטה ונזרקת אחר כבוד.
רבקה, שבימים כתיקונם מנהלת  500 אנשים , נאלצת אף היא לפרוש מהכנת הפנקייקים אחרי שק. מוכיח לה שפנקייק צריך להכין לפי כללים מוגדרים ולא לשפוך לפי הרגש לקערה.
גם היא פורשת,משאירה את הזירה לאלוף,  לא לפני שלוחשת לעברי בהבנה אמיתית: עכשיו אני מבינה למה את לא מבשלת…
 
אחרי שקשוקות של בוקר, חביתת זעתר וגבינה בולגרית, עגבניות עם מוצרלה  וכמה זיתים אפשר לצאת לדרך.
 
 
 יוצאים לקניון עדה, ואדי קטן אך חמוד שמתפצל מנחל פארן. 

עובר עלינו יום מרגש של טיפוס בחגווי סלע, תוך שימוש בחבלים, בסולמות ובגברי הבית.
נאווה פוסעת על דורי כדי להגיע למדרגת הסלע ודורי ממלמל , ספק לעצמו ספק לנו- אני כבר רגיל, הרי גם בבית את דורכת עלי כל הזמן.
 
 
 
.  
 
 
 
 
 
 

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על על מדבר פורח וחיפושית פולניה: חוויות לא גיאוגרפיות

  1. ח ל י הגיב:

    מתוק ומשעשע ומלא אהבה. חייכת אותי ממש..

    נ.ב. לא חייבים לקלף מלפפונים u know…

  2. רוני הגיב:

    היום הראשון בנחל אילות מתאים לנשים הרות (מאוד)? אנחנו מחפשים מסלול ליום העצמאות עם גדוד של ילדים קטנים ושתי נושאות-עוברים.
    (ק. נשמע מאוד מוצלח!)

  3. שלומית הגיב:

    חלי- תודה
    היססתי המון ודאגתי לפני ששמתי פוסט כזה. יותר אישי ולא וטרינרי.
    לא הייתי בטוחה שיש לזה מקום כאן.

    לרוני- נחל אלות ובורות לוץ הוא מסלול הליכה רגוע וקל. הייתי אולי מוותרת על העליה לגבעת הפירמידה, שאלה של כושר.
    חיפשתיבשבילך את הקישור למסלול שהורדנו מהאינטרנט ולא מצאתי את זה הספציפי אבל לא צריך להיות קשה.

    אני עשיתי מסלול דומה לקניון עדה כשהייתי בחודש עשירי (…) ולא קרה כלום אפילו שרציתי. אבל אני לא בדיוק מבוגר אחראי.

    הפריחה המדהימה היא די נדירה ואני לא יודעת אם תמשיך עד יום העצמאות.

  4. דרומי הגיב:

    ימי הטיולים הרגליים שלי תמו עם לידת ילדי
    כל פעם אני אומר 'אולי אפשר כבר להתחיל' וכל פעם אני מתעצל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s