סיפורי נחשים

הרבה אנשים מגדלים כלב או חתול. אבל נחש? זה לא. למרות שאם חושבים על זה , זו חיה נוחה מאד לגידול: לא צריך להוציא אותה לטיול, ארוחה פעם בשבוע (יותר נוח מהילדים שלי, זה בטוח) ואין רעש ותלונות מהשכנים. 

אני , למרות חיבה עזה שאני רוכשת לחלק מהזוחלים, לא הייתי יכולה לגדל נחשים.  הסיבה העיקרית  לכך  (חוץ מהעובדה הוודאית שק. יעזוב את הבית), היא מזונם. זה  הרי לא שפותחים להם קופסת שימורים או שקית מזון יבש .
המזון שלהם, במקרה או לא במקרה ,עשוי מהפציינטים שלי בצורתם הגולמית, כלומר חיים: עכברים, חולדות, אפרוחים…
 

טיפלתי כבר בהרבה נחשים חולים: נחשים עם דלקת עור, נחשים עם דלקת ריאות  ונחשים עם קרדיות. הקרדית היא מין קרציה  מיניאטורית .על נחש כזה אני מורחת שמן זית שהורג את הטפילים הקטנים.   ולא, זה לא מתכון , למרות שהנחש מריח אז נפלא …

יום אחד הופיע במרפאה שלי  ברעננה בחור עם נחשה  באורך שני מטר שהיתה תלויה על  צווארו.

תלויה ומעולפת.
הנחשה היתה רופסת לחלוטין, עורה היה יבש למגע והיא ממש להטה.
לא היה קשה לאבחן שהיא  קבלה מכת חום. בנוסף לכך, היא סבלה משטפי דם תת עוריים לאורך גופה, דבר שלא הסתדר עם האבחון הראשוני.
 
מסתבר שבעליה הלך לבנק, ובמקום להכניס אותה איתו   השאיר אותה במכוניתו הסגורה.  אנחנו מדברים על אמצע הקיץ. הנחשה המסכנה היתה קרובה להתעלפות וחיפשה ,איפה, מוצא החוצה.

וכך, למרות שהבטיחה לבעליה שלא תצא, זחלה החוצה דרך חלון המכונית שהיה מעט פתוח. 
אנשים טובים שעברו אותה שעה ברחוב ראו אותה- רחוב סוקולוב בהרצליה הוא רחוב די סואן- והתחילו להכות אותה במקלות. כך מצא אותה בעליה האוהב. 
 למרות שלא נתתי לה תחזית אופטימית , החלימה הפעוטה ושלום לה, ובעליה האוהב ממשיך לקחת אותה לסידורים ולבילויים משותפים.  

אם במקרה אתם שוחים בחוף הרצליה ולפתע  שוחה לידכם נחש בגודל אנקונדה  אין מה להבהל.
זה לא נחש אלא נחשה , וזו הפציינטית שלי.
כל נסיונותי להניא את הלקוח משחיה משותפת עם חית המחמד שלו עלו בתוהו…
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  On 10 לפברואר, 2007 at 17:01

    סיפור עצוב-מתוק כמו כל סיפורייך, ונוגע ללב. אני עוד התאהב בנחשים.

  • איילת  On 11 לפברואר, 2007 at 07:32

    כחיות מחמד? אלה חיות בר ומקומן בטבע, לא כשעשוע לבני אדם ולא כאביזר גנדורי.

    אם אין חוק, צריך שיהיה!

    תודה על הסיפור היפה, אך מטריד משהו.

  • רועייייייייי  On 11 לפברואר, 2007 at 11:29

    וטרינרים – לספארי!

  • שלומית  On 11 לפברואר, 2007 at 14:40

    בעיקרון את צודקת, .ויש חוקים נגד תפיסת חיות בר וגידולן כחיות מחמד.
    הנושא ארוך ולא זה המקום להתייחס אליו, אבל תני לי להאיר שתי נקודות:
    ראשית- כשמדובר בחיות שמקורן מאזורים שונים בכדור הארץ, זו טעות רצינית מאד לשחרר אותן לטבע כאן. הן לא רגילות לתנאי האקלים כאן ועלולות למות בסבל רב. בנוסף, אלה שמסתגלות – יפרו בשלב זה או אחר את האיזון של חיות הבר שלנו שזה מקומן כאן.

    והאספקט השני, שמאד חשוב לי להדגיש- אני, כרופאה וטרינרית, לא יכולה להחליט שאני מטפלת רק במי שאני אוהבת.
    כשבא אלי נחש חולה עם קשיי נשימה או שלפוחיות בעור, נגיד, אני מאמינה באמת ובתמים שזכותו לקבל טיפול רפואי הולם.

    כמו כל אחד מאיתנו.
    מקווה שהבהרתי נקודה.
    ויעל- תודה לך, כיף לשמוע את דעתך ונחמד שאת עוקבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: