מבחן בנקניקים

 

המבחן הזה, אני אפילו לא זוכרת באיזה מקצוע הוא היה. אחד מאותם קורסים הזויים שצריך לקחת, לפחות באיטליה, כדי להגיע אל התואר הנכסף.
אחד מתפקידי הווטרינר  הוא להשגיח על מוצרי מזון מן החי.
דבש, ביצים, דגים ונקניקים –כל אלה הם מוצרים העלולים להתקלקל ועל הווטרינר לאבחן את המוצר הפגום ולפסול אותו למאכל אדם בעת הצורך.
כן, אני יודעת שזה מפתיע. גם אני חשבתי שמי שלומד וטרינריה רוצה לעבוד עם בעלי חיים ולא עם הנקניקים שעושים מהפציינטים שלו. אבל באיטליה כמו באיטליה.
המבחן הזה התנהל כדלקמן:
אתה  נכנס לחדר הבחינות. את פניך מקבל שולחן עמוס לעייפה:

כשלושים נקניקים בשלבי ריקבון שונים היו  מונחים על השולחן.
חלקם עטה שכבה דקה של ירוקת.
היה נקניק עם נקודות צהובות.
היו נקניקים עם פריחה ורדרדה,והיו גם נקניקים סגולים.

מעל השולחן ריחפה דרך קבע עננה של  צחנה מתוקה.
ליד הנקניקים הבאושים עמדה סוללה של צנצנות דבש עכורות בגווני האפור השונים.

על השולחן נחה סלסלה פסטורלית, שבנסיבות  אחרים יכולה היתה לשמש  כסל לפיקניק. אך לא. הטנא היה מלא בדגים מסוגים שונים, כולם מתים, כולם בשלב זה או אחר של ריקבון.
 
כדי להצליח בבחינה כזו צריך להשקיע חודשיים רציניים מחייך.

דבר מוצדק ,כמובן, בהנחה שאתה רואה את ייעודך כמשגיח כשרות עם  דיפלומה.
המזל שלנו היה, שהמרצה זכר בדיוק מי היה אצלו ובאיזה שעור, והקפיד- כמה יפה מצידו- לשאול בבחינה שאלה אחת ויחידה ,המתייחסת בדיוק לאותו שעור.
אל תשאלו אותי איך הוא זכר.
כדי לא להקשות עליו , היה נהוג ,לפחות בין הישראלים, להופיע לשיעור אחד בלבד.
תסכימו איתי שזה דורש אומץ לב ותושיה להופיע לבחינה כשהתכוננת מצוין על שני אחוזים מהחומר ואין לך מושג מינימאלי מתשעים ושמונת האחוזים הנותרים.
ומצד שני, אלו תכונות שכל רופא צריך…
בחלקה השני של הבחינה היית צריך לזהות ממיני הדגה שלפניך.ושוב, אם היית הולך לכל ההרצאות היית נאלץ לשנן ולהכיר מספר אינסופי של דגים שהופיעו לאורך השנה.
גם כאן היה קיצור דרך.
שלושה ימים לפני הבחינה היינו הולכים לשוק הדגים של בולוניה.
לא עניין פשוט, שכן  השוק הזה פתוח בשעות שבן אדם נורמאלי ישן שנת ישרים. אבל מה לא עושים כדי להצליח.
וכך מצאתי עצמי מדוושת על אופני החלודות יום אחד בארבע לפנות בוקר אל השוק. מוקדם מדי לאוטובוסים, ולמי היה כסף למוניות.
 
המוכרים בשוק ידעו לזהות את הסטודנטים.
בהרבה רצון טוב פרשו לפני את שלל הדגה היומית- כחמישה סוגי דגים האופייניים לעונת השנה. לא פשוט אבל עדיף על האלטרנטיבה .
את הבחינה הזו עברתי בהצטיינות יתרה. 
היה שווה להשקיע.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גדי  On 16 לינואר, 2007 at 12:50

    הולך לאכול.

  • יעל ישראל  On 16 לינואר, 2007 at 14:33

    בא לי להקיא. איזה תיאור גרפי, בחיי.
    אני לא אוכלת יותר נקניק.
    לא נעשית מזה צמחונית, שלומית?

  • שלומית  On 16 לינואר, 2007 at 15:05

    לא צמחונית. למרות שכמעט לא אוכלת בשר. גם כי לא אוהבת, וגם כי בין עקרונות לבין השמנה אני לצערי בוחרת בצד הרזה…

    נראה לי שצמחוני צריך המון התעסקויות עם אוכל כדי לקבל מה שצריך. ואני לא מתעסקת עם אוכל…
    חוץ משוקולד, נו.

  • מנטה  On 16 לינואר, 2007 at 15:22

    לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך קשה להגיע לתעודה הנכספת.
    התושיה של הסטודנטים מעוררת הערכה וגם חיוך.

  • Odin  On 17 לינואר, 2007 at 09:53

    Good thing you didn't have to taste the bloody things too 🙂

    Also interesting to note what constitutes the Italian cuisine. It actually sounded quite appetising to me.

  • ניר  On 18 לינואר, 2007 at 14:58

    באמת. אבל בכל זאת, אתם הווטרינארים לא אלה שאחראים על החותמת הזניחה "פיקוח ווטרינארי"? זה לא חיוני שלא תהיו אחראים להפצה של בשרים מרקיבים? אמנם נכון, עדיף לפקח על שוקולד – הרבה פחות מגעיל! אבל בכל זאת, יש מי שטועם בשר מדי פעם.
    אז למה את טוענת שהקורס הוא איזו גחמה איטלקית?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: