חוויות גיניקולוגיות, או : מי בדק את הפרה הזו

 
המפגש הראשון שלי בגיניקולוגיה – רפואת נשים- ובמקרה שלנו רפואת פרות- היה באוניברסיטה. היה זה מפגש קצר ומפתיע.
המרצה הנכבד כנס את כולנו רק כדי להודיע לנו שלדעתו נשים לא יכולות לבצע בדיקה גיניקולוגית בפרה- הדבר דורש כושר גופני של ממש- ולכן  הוא לא מתכוון לבזבז את זמנו היקר. נשים, כלומר אנחנו  הסטודנטיות ,פטורות מנוכחות בשיעוריו (פטורות היה ניסוח  מעודן של לא רצויות) ובתמורה נקבל ציון עובר.
אני לא גאה במיוחד בכניעה הקולקטיבית שלנו. באותם ימים עוד לא היו בנות בקורס טיס…  ובתור סטודנטים עם חוסר שינה כרוני,  כשכבר נותנים לך משהו אתה לוקח.  זה לא היה הזמן למאבק על שחרור האשה.
 
בדיקה גיניקולוגית בפרה היא מעט שונה מבדיקה באשה.
ראשית, את היד מכניסים דרך פי הטבעת.  יד, לא אצבע. היד כולה נכנסת עד הכתף. 

 למעשה מכניסים  את היד לתוך צינור ארוך –ככה אפשר לקרוא לזה אם שוכחים מאיפה הוא מתחיל.  תוך כדי דחיפה, הפרה, שגם לה יש מה להגיד, מכווצת את מה שאפשר  ומנסה ,אם  לא לדחוף את הפולש החוצה לפחות לחנוק אותו למוות.  התוצאה מזכירה מד לחץ דם-רק שהשרוול לוחץ לכל אורך הזרוע, מהכתף ועד כף היד.

תוך כדי מאבק אלים במעיים הרוחשות ודחיפת היד יש גם לעקוף  או לעבור דרך מכשולים טבעיים כגון הצואה המיוצרת כאן.  (דווקא זה פחות נורא ממה שזה נשמע, כי הצואה חמימה. ובתור אחת שתמיד קר לה , ידעתי להעריך מקור חום בלתי צפוי).
הבדיקה עצמה נעשית, אפוא, דרך מערכת העיכול. אתה ממשש את הדורש מישוש דרך המעיים.
 קצת פחות מסובך ממה שזה אולי נשמע אבל לבטח דורש מיומנות.
וטרינר של פרות מאבחן כך הריון, לדוגמא, וגם מסוגל להעריך את גיל העובר.
 
אני, אולי בגלל אותו מרצה, לא מטפלת בפרות. הפציינטים שלי הרבה יותר קטנים ועדינים.
ניתוח קיסרי בכלבות הוא ניתוח לא נדיר. אבל יום אחד הגיעה אלי מרה לניתוח כזה. מרה, למי שלא יודע, זה מכרסם ענק: נראית כמו עכבר, אבל בגודל של כלב בינוני.
המרה הופנתה אלי מגן חיות באזור המרכז לאחר שהיתה בצירים יממה תמימה.
היא היתה תשושה לחלוטין, מה שלא מפתיע, ונראתה מיובשת ושקטה מהרגיל.
בבדיקה ואגינלית-שנעשית אגב כמו אצל אשה-גיליתי פתיחה מקסימלית. הגור כבר לא הראה סימני חיים ועיקר דאגתי היתה להציל את האמא, שהדאיגה אותי מאד.היא לא הגיבה לזריקת הזירוז שנתתי לה והיה ברור שצריך לקחת את הסיכון ולנתח אותה.  הכנסנו אותה לחדר הניתוח.  זו היתה פעם ראשונה שלשולחן הניתוחים שלנו נקשרה מרה.
 
את הניתוח בצעתי בזמן שיא: כל רגע היה חשוב.
עם סיום הניתוח, ממש בתפרים האחרונים, החל המוניטור לצפצף.
כל מאמצי ההחייאה שלי לא הואילו. המרה נפטרה, למגינת ליבי ולצערם הרב של המטפלים שלה מגן החיות שמאד אהבו אותה.
 
גיניקולוגיה אחרת יש לי בציפורים.
כולם יודעים שתוכיות מטילות ביצים.  אבל מה שהרבה לא יודעים הוא שהן יכולות להטיל גם כשהן חיות לבד. בדיוק כמו תרנגולת המטילה ביצים לא פוריות, הלא הן הביצים שאנו אוכלים, כך גם תוכיות . התופעה הזו מוכרת בעיקר בתוכים הקטנים.

כשמישהו קונה זוג תוכים נדיר בעשרים אלף שקל ומחכה להזדווגות, הוא יכול להמתין לפעמים עד בוש.
אבל דווקא הקטנות האלה, כל מה שבראש שלהן זה בנים וזיונים…
וגם אם אין זכר בסביבה זה לא בהכרח מטריד אותן.

גם תוכית רווקה, כאילו מרגישה את השעון הביולוגי מתקתק לה ומתחילה להטיל.
הטלת הביצים הזו יכולה להוות בעיה של ממש. אם התוכית מטילה, נגיד, עשרים ביצים בחודש,  היא נחלשת בהדרגה עד כדי סכנת חיים.
בתוכיות כאלה צריך לחפש מה גורם  להן להטלה.
יש צעצועים  הגורמים לעוררות מינית (…), ולפעמים זו חיה אחרת- שרקנית שילדה גרמה לתוכית שחיה לידה להטיל ביצים  בלי סוף  .

אבל בהרבה מקרים יהיה זה הלקוח עצמו שמעורר ,במודע או שלא , את התוכית המסכנה.  

התוכית  מאוהבת בבעליה,  וכל רצונה הוא להזדווג עם ידידה הנערץ, להטיל לו ביצים ולחיות עמו באושר ועושר עד עצם היום הזה…
 
ואיפה אני בכל הסיפור הזה?
לפעמים נתקעת ביצה. התוכית המסכנה לוחצת ולוחצת והביצה מסרבת לצאת. הציפור עלולה למות בתוך עשרים וארבע שעות. וכאן אני נכנסת לתמונה.

ראשית, גם לתוכיות אפשר לתת זריקות זירוז.
אבל כמעט תמיד זה נגמר בניתוח בו אני מחלצת את הביצה התקועה.
המשפחה שלי לא שוכחת ולא סולחת לי על איחור משמעותי אחד: חילצתי ביצה מתוכית מסכנה שכבר לא היה לה כח לדחוף יותר. 

בלהט הניתוח נשכח ממני פרט קטן: זה היה ליל הסדר.
כשסוף סוף נכנסתי הביתה זה היה כבר באמצע הקושיות.(אם כי אצלנו מגיעים לקושיות די מהר , למען האמת). 
המבטים שקיבלתי היו הורגים גם את אליהו הנביא.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מיומנה של וטרינרית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על חוויות גיניקולוגיות, או : מי בדק את הפרה הזו

  1. ירוסלב הגיב:

    כזה פוסט מבולגן וחסר משמעות מזמן לא קראתי
    מה שתיארת פה זה רצף של מקרים שלא מתחברים אחד לשני, לא ראוים להיכנס תחת פוסט אחד ואני במקומך הייתי עוצר אחרי הפסקה על המרצה ולא ממשיך ומלהג על מנת למלא מינימום של אותיות

  2. יונית הגיב:

    אתה זה שמחלק פה ציונים? כי גם אני כתבתי חיבור והייתי שמחה אם היית עובר על התחביר. זה חיבור על קרציות, אגב.

  3. שרי הגיב:

    מהחינניים שקראתי. תודה ותכתבי לעיתים קרובות יותר.

  4. מיטל הגיב:

    גם אני נהניתי והישכלתי. תודה רבה

  5. גלעד הגיב:

    שלומית – פוסט יוצא דופן על נושאים שלא רבים כותבים עליהם. תודה.

  6. ג'ורג' הגיב:

    שלומית,
    מחד, נחמד ומשעשע. מאידך, אל תתעלמי מירוסלב: אמנם סגנונו פסול, אבל בתוכנו יש שביב של ביקורת שניתן להיבנות ממנה; אמנם (בניגוד לירוסלב) לא נעלם מעיני הנושא – גניקולוגיה -ראי גם את הכותרת – אבל הקשר בין המקרים מסורבל.
    אני בעדך.

  7. צילה בכר הגיב:

    שלומיתוש,
    נכון שאת וטרינרית מעולה, אבל אני סופרת אותך בעיקר כסופרת יצירתית.
    מלקט הכתבות שלך הייתי מפיקה ספר "שלומית save me".
    צילה

  8. יואב הגיב:

    לא רק כותבת יפה, אני מכיר אותה באופן אישי והיא יצירתית, יצרית וסקסית בטירוף

    מת עלייך
    וירוסלב- לא יפה בכלל מה שכתבת

  9. Erez הגיב:

    Shlomit,
    Great Blog, interesting stories.

    My only complaint is the rate… please write more! 🙂

    Erez

  10. דווידקה הגיב:

    מאוד נהניתי לקרוא.

  11. Plonski-Almonski הגיב:

    Dear Vet

    Never thought animal gynaecology could be so arousing…

    Keep ‘dem pearls rolling…

    PA

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s