דברים שרואים מכאן: חוויות של וטרינריתעשר מעלות צלזיוס. אני פוסעת במנהטן , עטויה במעיל סקי , לובשת סוודר ונועלת מגפים מגומי לשלוליות. לפני הולכת מקומית בחולצה קצרה ובסנדלים.
משהו בליבי אומר לי שאת החורף האמיתי כאן , זה שעוד לא הגיע, אני לא אשרוד.
אני מתחילה את תהליך הפרידה שלי מהעיר המופלאה, הדחוסה, האינטנסיבית, המהפנטת, והעשירה הזו.
היום *ראיתי לראשונה את ההערכה של העם האמריקאי לחייליו.
במקרה (רק במקרה ! ) נקלעתי היום לשדרה החמישית. השדרה נסגרה לתנועת כלי רכב לטובת מצעד החיילים הוותיקים .
אני ,שעד היום כועסת על האמריקאים שחוגגים את ימי הזיכרון שלהם בשופינג נלהב, ראיתי עוד צד שלהם.
מסתבר שלגדל כלבים במנהטן זה סיפור לא פשוט ובטח לא זול. בדרכי לסנטרל פארק היום (ירד אתמול שלג. שאני לא אבוא לבדוק?)
תפסה את עיני מודעה בחלון ראווה:
DOG DAY CARE
Day care למי שלא יודע זה גן ילדים. אז לכלבים? הלו?
ארבע נשים עומדות ומפגינות.
יש להן שלטים ביד המפצירים לא לקנות כלבים גזעיים אלא לאמץ כלב בצער בעלי חיים.
וטרינרית
 | Iris על מנהטן שלי: פרידה מעיר |
 | שלומית לוי על מנהטן שלי: פרידה מעיר |
 | galithatan על מנהטן שלי: פרידה מעיר |
| שלומית לוי על מנהטן שלי: פרידה מעיר |
 | Yael Ort-Dinoor על מנהטן שלי: פרידה מעיר |
